הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בתיק זה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים שהוגשו לי (נ/1-נ/4), ושמעתי את עדויות הנהגים והעד מטעם הנתבעים (אביו של הנתבע 1) ואת טיעוני הצדדים, אני קובעת, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1.

עסקינן בתאונה שהתרחשה בחנייה. לאור מיקומי הנזק ברכב התובע, בחלק השמאלי קדמי, נראה כי גרסתה של התובעת לקרות התאונה עדיפה על פני גרסתו של הנתבע 1, שלא היה בה ליתן הסבר לאופן קרותה תאונה. נהגת רכב התובע מסרה, כי הנתבע נסע לאחור ביציאה מחניה ופגע ברכבה. בגרסת אביו של הנתבע 1, אשר התקשר לנהגת רכב התובע והציע לתקן את הרכב יש כדי לחזק את גרסת נהגת רכב התובע.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 3,406 ₪ (הנזק ושכר טרחת שמאי), בצירוף אגרת בית משפט בסך 374 ₪, שכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ₪ ושכר עדת התובעת בסף 200 ₪ , וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ח, 22 יולי 2018, בהעדר הצדדים.