09 אפריל 2018

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1/6/17 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למערערת נכות רפואית זמנית בשיעורים שונים וזאת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

תמצית העובדות

2. המערערת, ילידת 1991, נפגעה ביום 26/7/16 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.

3. ועדה מדרג ראשון מתאריך 22/3/17 קבעה כי לא נותרה למערערת נכות בתחום האורתופדי והנוירולוגי. כן קבעה הוועדה כי למערערת נכויות זמניות בשיעורים שונים עד ליום 31/10/17 בגין ליקוי בתחום הנפשי. על החלטה זו הוגש ערר מטעם שני הצדדים - המערערת והמשיב.

4. ביום 1/6/17 התכנסה הוועדה לדון בערר, דחתה אותו והותירה את קביעת הוועדה מדרג הראשון על כנה. החלטה זו היא מושא ההליך.

5. בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום בפני הרשמת חבקין הסכימו הצדדים להשיב את העניין לוועדה על מנת לדון בטענות המערערת בתחום הנפשי כפי שפורטו במסגרת הערר שהגישה לוועדה, לנוכח העובדה כי הוועדה התייחסה רק לערר המשיב בעניין.

לגבי הנושאים הנוספים שפורטו בערעור לא הושגה הסכמה ועל כן נדרש לדון ולהכריע בהם.

תמצית טענות הצדדים

6. טענות המערערת

א. הוועדה טעתה כאשר קבעה כי המצב האורתופדי סופי שכן המערערת עדיין במעקב ואף נשלחה לבצע בדיקות.

ב. הוועדה מצאה הגבלה מזערית בתנועת הצוואר ועל כן נדרשה להעניק נכות בגינה.

ג. הוועדה אינה יכולה לקבוע כי לא קיימת נכות בחודש 3/2017 כאשר המערערת עדיין סובלת מהגבלות.

ד. הוועדה טעתה כאשר לא ציינה את טווחי התנועה שמצאה בבדיקת הגב.

ה. הוועדה קבעה כי ההגבלה בצוואר היא תוצאה של תאונה משנת 2012 למרות שבחוות דעת ד"ר כספי המתייחסת לתאונה משנת 2012 נרשם כי אין הגבלות תנועה אלא כאבים בלבד.

טענות המשיב

א. לא נפל פגם משפטי בהחלטה.

ב. נמצאה הגבלה מזערית בתנועה אחת בצוואר כאשר על פי הגדרת פריט הליקוי נדרשת הגבלה קלה בכל התנועות ואין מניעה לקבוע כי לא נותרה נכות.

ג. הטענות לגבי השפעת התאונה משנת 2012 הן רפואיות.

ד. הוועדה אינה מחויבת לציין את ממצאי הטווחים בעמוד שדרה מותני ודי בכך שציינה כי הטווחים תקינים.

דיון והכרעה

7. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

8. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי בנושאים שנותרו במחלוקת דין הערעור להתקבל בחלקו בלבד. להלן אנמק קביעתי.

9. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה:

"ממצאי בדיקה: אין תנועה פרטית בגפיים. הליכה עם גלילת רגל מלאה. כוח שמור החזרים גידיים שווים ללא החזר חולני תפקודים צרברליים תקינים עצבי גולגולת בלי ממצא פתולוגי אין ניסטיגמוס.

עמוד שדרה צווארי ללא ספאזם שרירי, הגבלה מזערית ביותר בסיבוב הראש לימין. יתר התנועות בכיוונים האחרים תקינות.

עמוד שדרה מתני ללא ספאזם שרירי לורדוזיס מותנית שמורה ללא הגבלת תנועה בכל הכיוונים".

10. הוועדה סיכמה כך:

"מבחינה נוירולוגית אין נכות.

מבחינה אורתופדית נקבעה נכות עקב תאונה קודמת 2012 בשיעור 2.25% על ידי ד"ר ישראל כספי במסגרת של תאונת דרכים ובקשת חוות דעת על ידי בית משפט.

נכות זו ניתנה עבור הבעיה הצווארית. בהתחשב בממצאי הבדיקה היום, התאונה הנדונה גרמה להחמרה זמנית וחולפת במצב הצוואר.

באשר לגב התחתון בהתחשב בממצאי הבדיקה הגופנית לא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה".

11. מהתיאור שהובא עולה כי הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערערת וכן התייחסה לחוות דעת שקיימת בתיק הרפואי בנוגע לתאונה משנת 2012 .

12. בכל הנוגע לעמוד שדרה מותני אין לקבל את השגות המערערת. הוועדה התרשמה מהבדיקה הקלינית של עמוד השדרה המתני וקבעה במפורש, כי לא קיימת הגבלה בתנועה בכל הכיוונים. במצב דברים זה כאשר הבדיקה נמצאה תקינה בכל מישורי התנועה, די בכך שהוועדה ציינה עובדה זו, והיא אינה מחויבת לרשום ממצאיה במעלות לגבי כל תנועה שנבדקה. אשר על כן, בכל הנוגע להערכת הנכות בגב מותני קביעת הוועדה ברורה, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה, ואין יסוד להתערב בהחלטה.

13. אשר לטענה הנוגעת לעמוד שדרה צווארי, אני סבור שדין הערעור להתקבל, הגם שיודגש לעניין זה שאין הצדקה לקבל את טענת המערערת כאילו הוועדה מחויבת הייתה לקבוע נכות בגין הצוואר לאור הממצא שנגלה בבדיקה.

14. הטעם לכך שיש לקבל את הערעור בנקודה האמורה הוא שהחלטת הוועדה לעניין הצוואר אינה ברורה די הצורך. כך, ובניגוד לטענת המשיב, הוועדה לא קבעה כי היא אינה מעניקה נכות משום שלשיטתה ההגבלה המזערית אינה מצדיקה מתן נכות.

הוועדה קבעה קביעה אחרת, והיא שלמערערת כבר קיימת נכות בגין תאונה משנת 2012 וכי התאונה הנדונה רק גרמה להחמרה זמנית.

15. קביעתה זו של הוועדה אינה ברורה, הואיל והוועדה מצאה בבדיקתה הקלינית הגבלה מסוימת, אף אם מזערית. לכן, לא ברור כיצד קיומה של הגבלה זו מתיישב עם קביעת הוועדה שההחמרה עקב התאונה הנדונה חלפה.

יתר על כן, עיון בחוות דעתו של ד"ר כספי מיום 17/8/14, אותה אזכרה הוועדה, מעלה כי הוא מצא לנכון להעניק למערערת - בגין התאונה משנת 2012 - אחוזי נכות בשל כאבי צוואר, ולא בשל הגבלות תנועה, שכן כאלה לא תועדו. עוד קבע ד"ר כספי, כי אם תחול החמרה במצב הצוואר אין לייחס אותה לתאונה משנת 2012.

16. במצב דברים זה, לא ברור לאיזו תאונה מיוחסת ההגבלה המזערית שנמצאה בתנועת הצוואר, וככל שהיא מיוחסת לתאונה הנבחנת, על הוועדה להסביר מדוע לא העניקה נכות בגינה. הסבר כזה אינו מצוי בהחלטה, וטיעוני המשיב בעניין הם בבחינת פרשנות והשערה.

לסיכום הנושא, החלטת הוועדה בנוגע לצוואר אינה ברורה די הצורך. ידוע כי החלטת ועדה נדרשת להיות ברורה לכל ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 188). עוד נקבע כי ועדה שלא נימקה את החלטותיה, תוחזרנה לה המסקנות על מנת לנמקן כדבעי.

סוף דבר:

17. בהתאם להסכמת הצדדים ולאור המסקנה אליה הגעתי יוחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך :

א. הוועדה תדון בערר המערערת בתחום הנפשי ותשקול האם יש מקום לשנות מסקנותיה לעניין הנכות בגין הליקוי הנפשי.

ב. הוועדה תשקול מחדש קביעתה בנוגע לליקוי הנטען בצוואר ותבהיר האם יש מקום לקבוע נכות בגין ההגבלה המזערית שמצאה לנוכח העובדה כי בחוות דעת ד"ר כספי הנכות ניתנה בשל כאבי צוואר. ככל שהוועדה סבורה שאין מקום לקבוע נכות תנמק קביעתה באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין את הלך מחשבתה.

ג. המערערת תזומן לוועדה ותוכל לטעון טענותיה בנושאים הללו.

18. לא נעלם מעיני, כי בכתב הערעור ציינה המערערת שמבוקש להורות על החלפת הרכב הוועדה. ואולם, משהוסכם על ידי הצדדים בדיון להשיב את התיק לאותה הוועדה, יש לראות את המערערת כמי שחזרה בה מעתירתה להורות על החלפת ההרכב.

מעבר לדרוש, אין בנסיבות תיק זה להצדיק החלפת הרכב, סעד השמור למקרים חריגים בלבד בהם קיים חשש ממשי לכך שהוועדה נעולה בעמדתה.

משכך, נקבע כי התיק יוחזר לאותה הוועדה.

19. הואיל והערעור התקבל בחלקו גם בנושאים שנותרו במחלוקת יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 1,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ח, (09 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.