1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, שעניינן חיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכבים על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 30.09.2016, בין כלי רכב, מ"ר 23-157-50 שבעת התאונה היה בבעלות התובע והנתבע שכנגד (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 78-160-73 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בקשר עם האחריות לקרות התאונה ובקשר עם היקף הנזק שנגרם לכל אחד מהצדדים בעקבות התאונה.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות, שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה לתאונה.

4. בפתח ישיבת ההוכחות השנייה הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל להוציא ראש הנזק " טרדה והשחתת זמן ", ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של התובע, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית ומהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שלא הציגה כל גרסה, והקרינה חוסר מהימנות.

5.2. הבאתי בכלל חשבון זה גם את גרסתו של העד הניטרלי שהופיע לפניי, אשר הותיר בי רושם מהימן ואכן שוכנעתי כי היה עד לתאונה ואינו מכיר מי מהצדדים לתאונה, לפיה רכב הנתבעות הוסע במהירות, התנגש ברכב התובע וכתוצאה של השילוב של שיפוע בכביש, מהירות נסיעתו של רכב הנתבעות והתנגשות עם רכב התובע, התהפך רכב הנתבעות בכביש.

5.3. נהגת רכב הנתבעות לא זכרה מאומה, עד כדי שאני סבור במידה גבוהה כי נקטה במודע בטקטיקה של אי זכירה באופן מכוון. לא ייתכן כי נהגת רכב הנתבעות לא זוכרת דבר בתאונה כגון זו, בה היו מרכיבים בלתי שגרתיים כגון התהפכות רכב בזמן שהיא מצויה בו.

גרסתה של נהגת רכב הנתבעות היא בבחינת רב הנסתר על הגלוי.

5.4. שוכנעתי כי רכב הנתבעות אשר הוסע במהירות גבוהה בזמן שאור אדום דלק ברמזור שבכיוון נסיעתו והיה על נהגת רכב הנתבעות להבחין ברכבים אחרים העומדים, סטה לעבר רכב התובע, והתנגש בו כאשר האחרון עמד במקומו.

5.5. משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהגת רכב הנתבעות.

לכן, ברי כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

5.6. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק בתביעה העיקרית, אני קובע כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובע על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, זולת ראש הנזק "טרדה והשחתת זמן", בדין יסודו.

לגבי ראש הנזק "טרדה והשחתת זמן", אומר כי התובע לא פירט ונימק איך מתבטא הנזק, וסבורני כי הוכנס לתביעה בעלמא כדי לנפח את סכומה. לכן, יש להפחית סך של 500 ₪ מסכום התביעה העיקרית.

6. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 6,958 ₪, שהינו סכום התביעה המוכח כאמור בסעיף 5.6 לעיל, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. בנוסף, לאור דחיית התביעה שכנגד תשלם התובעת שכנגד לנתבע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ מאחר שהיה מיוצג בידי עורך דין שונה מהעורך דין שייצגו בתביעה העיקרית.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, לגבי שתי התביעות, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ח, 06 יולי 2018, בהעדר הצדדים.