הנאשמים הואשמו בבית משפט זה בכתבי אישום שהוגשו כולם ביום 22.12.2016 והדיון בהם אוחד נוכח מסכת עובדתית דומה.

הכרעת הדין

1. הנאשמים הורשעו לאחר טיעון קצר וללא דיון הוכחות בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיימו צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
2. על פי עובדות כתבי האישום, ביום 23.3.2015 נגזר דינם של הנאשמים (בתיקים שנדונו במאוחד) בגין שימוש שלא כדין בבינוי (בתקופה 1.5.2005-28.4.2010 או בסמוך לכך), ובו, בין היתר, נצטוו הנאשמים להתאים את הבינוי (המצוי ברחוב חבקוק 9 בשכונת בית ישראל בירושלים - גוש 30083, חלקה 83) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 23.3.2016. הנאשמים לא קיימו את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 8.11.2016. להלן פרטי הבינוי הנוגע לתיקים השנים:

1. לעניין גזר הדין מיום 23.3.2015, נכון לציין כבר בשלב זה:
   1. גזר הדין כיבד הסדר עונשי.
   2. בגזר הדין הוטל קנס של 5,000 ₪ ליחידת דיור (סכום הקנס נחצה בין זוגות שהואשמו במשותף).
   3. הסמכות לביצוע התאמת הבינוי להיתרים החלים לאחר חלוף שנה ממועד מתן גזר הדין ניתנה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. הוועדה לא ביצעה את ההריסה.

פרשת העונש

1. ראיות לעונש

ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). עם זאת, במסגרת טיעוני הסניגור לעונש הוגשו מסמכים אשר יפורטו בהמשך.

1. סיכומי המאשימה לעונש
   1. הנאשמים הורשעו באי קיום צו שיפוטי בפעם הראשונה. מדובר באי ציות במשך 8 חודשים.
   2. מתחם העונש ההולם לעניין קנס הוא 20,000-29,200 ₪.
   3. הואיל והנאשמים הם לא אלו שבנו את המבנה אלא רק המשתמשים והואיל והם רכשו את הדירות בלי שידעו שאין היתר והוצג בפניהם היתר מזוייף, יש להעמיד את הקנס על 25,000 ₪.
   4. כן מבוקש לגזור על כל נאשם 3 חודשי מאסר על תנאי וכן להורות על דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה בחודשיים בלבד.
2. סיכומי הנאשמים לעונש
   1. העבירה החלה בכך שקבלן-יזם הציג בפני הנאשמים היתר בנייה כחוק. הנאשמים פנו לבנקים לשם גיוס מימון לרכישת דירותיהם. נעשו שומות לדירות על יסוד ההיתר וניתנו לדיירים הלוואות מובטחות במשכנתאות.
   2. אלא שההיתר היה מזוייף. לאחר מעשה הסתבר שלא היה לו זכר אצל הרשויות הרלבנטיות.
   3. לדיירים לא היתה כל דרך להבין שמשהו לא היה תקין. מדובר באנשים תמימים שנפלו בפח - רכשו משהו שנבנה שלא כדין בעת שסברו שקנו בנייה חוקית.
   4. הקבלן ברח מהארץ ולא ניתן להעמידו לדין, למרות שהרשות המקומית היתה מודעת סמוך לבנייה על הבנייה שלא כדין.
   5. הדיירים שכרו אדריכל אשר הגיש תכנית מתאר מקומית (תב"ע 354324). ניתנה המלצה להפקדת התכנית (הוצגה החלטת הוועדה המחוזית מיום 6.3.2016). כתנאי להפקדת התכנית נדרשו הדיירים לפעולות הריסה ולמספר תיקונים קוסמטיים במרפסות. הדייר בקומת הקרקע של המבנה לא שיתף פעולה משך זמן רב. לפני מספר חודשים הושג הסדר עימו שלפיו הוא יהרוס את הנדרש ולפיכך התב"ע מתקדמת. הוצג מכתב אדריכל משה שפירא מיום 10.5.2018 לפיו הוא נתבקש על ידי הדיירים לפתוח בחזרה את תיק התב"ע ולהביא את התכניות לדיון חוזר לצורך הפקדת התכנית - וזאת נוכח הגעת הדיירים להסדר עם דייר בקומת הקרקע של הבניין.
   6. הוצג אישור שיגור פקס של 10 עמודים אל המחלקה המשפטית של עיריית ירושלים (המייצגת את המאשימה) ביום 9.6.2016 - בקשה בתיקים 6561/2/3/4/5/6/7-2010 לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה (בהתאם לסעיף 207 לחוק). נטען כי בקשה זו לא זכתה לכל התייחסות של המאשימה ולפיכך עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק.
   7. נטען כי הנאשמים הם קשי יום וכי כל סכום שייקנסו בה יכביד עליהם, בפרט הואיל ובמקביל יש להם הוצאות מרובות בעניין הכשרת הבנייה.
   8. בית המשפט נתבקש לקחת את הקנס שהוטל בגזר הדין המקורי כאמת מידה לקנס הראוי במקרה דנן. כן נתבקשה ארכה מקסימאלית כדי לאפשר את השלמת הוצאת התב"ע והיתר הבניה. נטען כי יש להתייחס לכל דירה לחוד, הואיל ומדובר בשטח שונה.
   9. לגבי מצבם הכלכלי של נאשמים שלא נכחו בדיון טען הסניגור כי מר שוורץ הוא פקיד בישיבה ומשתכר כ-9,000 ₪ לחודש וכי מר קליין הוא בן ישיבה שמשתכר אלפי שקלים בודדים.
3. דברי הנאשמים

הנאשמים שנכחו בדיון מימשו את זכותם לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, תוך שהדברים התמקדו בשטיחת מצבם הכלכלי:

• 1. בן ציון ברנט: אב ל-15 ילדים, מהם 7 בבית (הגדול מעל 30). הוא תלמיד ישיבה ומקבל קצת כסף על תיקון ספרים. רעייתו אינה בקו הבריאות ושוכבת במיטה. משק הבית מכניס 5,000 ₪ לחודש. שניים מילדיו בחינוך מיוחד.
  2. יואל גרוס: אב ל-7 ילדים שהגדול בהם בן 13. הוא לומד תורה ואשתו מבשלת קצת (בשכר). הכנסת משק הבית היא 6,000-7,000 ₪ לחודש. שטח הדירה הוא 48 מ"ר.
  3. מרדכי נתן רובין: התגורר במקום עוד לפני ההרחבות. נתן הסכמתו להוספת הבניה בבניין מבלי לקבל תמורה על כך. לא יזם את המהלך. איתו בבית מתגוררים 9 ילדים. מלמד בישיבה של תולדות אהרון ושכרו 5,500 ₪. מקבל הנחה של 80% בארנונה. בקושי שורד באופן שוטף. סך התוספת שלו היא כ-15 מ"ר. מנסה לקדם הליך תכנוני לטיפול בבעיה.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא

1. לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
2. לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
3. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
4. בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
5. התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

1. הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:

1. תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
2. תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
3. שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
4. שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
5. כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:

"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."

(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"

(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."

(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"

(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."

(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"

(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

1. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:

• 1. היקף העבירה. מדובר בעבירה בהיקף משתנה כמפורט לגבי כל דירה.
  2. הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
  3. הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של כל נאשם. עם זאת, לא מדובר בבניה עסקית.
  4. התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. כתב האישום הראשון הוגש ביום 25.7.2010. גזר הדין ניתן ביום 23.3.2015. הבינוי קיים כעשור אם לא למעלה מכך. עם זאת, מדובר במקרה מיוחד שבו יש הסכמה שהנאשמים לא ידעו כלל על אי החוקיות, תוך שהוטעו בכוונת מכוון על ידי המוכר אשר הציג את הבינוי כחוקי לחלוטין. גם גופים מקצועיים (שמאים ובנקים למשכנתאות) הלכו שולל בגין ההטעיה ולפיכך אין לתמוה שגם הנאשמים הלכו שולל באותה דרך. עם זאת, עסקינן בתיק אי ציות אשר בא לעולם לאחר שכל אירועי היסוד הכרוכים בבניה הבלתי חוקית (וליתר דיוק: השימוש בה) כבר נתבררו, הוכרע הדין באישום של שימוש בבינוי לא חוקי, נגזר הדין והוטל על הנאשמים להכשיר את דירותיהם (או להרוס בינוי שאין לגביו היתר).

משמע, נקצב לנאשמים מועד לסיום ההתאמה (או לקבלת ארכה), אולם אלה לא עמדו במועד ובכך הפרו צו שיפוטי.

לא למותר לציין כי הנאשמים פעלו לקידום הליך תכנוני כולל. טענתם לגבי קשיים לקידום התכנית לא נסתרה.

לעניין התנהגות הרשויות, יש לציין כי סמכות הריסה ניתנה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. משבחרה הרשות שלא לפעול בהתאם לסמכות שניתנה לה בפסק הדין, נראה כי החשיבות אשר הרשות מייחסת לעבירת הבינוי דנן (ובפרט - להסרתה) אינה נכבדה.

בנסיבותיה המיוחדות של העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה שחרף הממצא העובדתי במישור הטכני (בינוי נרחב ללא היתר תקף), היא אינה חמורה, מבחינת חלקם של הנאשמים בה.

1. מדיניות הענישה הנוהגת

באופן רגיל, עבירות אי ציות לצו התאמה מובילות לעונש נכבד.

אלא שהמקרה דנן שונה וחריג ביותר: העבירה העיקרית היא עבירה קשה ביותר (שימוש בבינוי ללא היתר בשטח נרחב) וחרף זאת העונש שהוטל היה 5,000 ₪ לכל דירה. משמע, ברור ומובן היה לצדדים כי מדובר בתקלה שיש לתקן.

בהגיענו לאי ציות יש לעמוד על טעמי אי הציות ולהסיק כי המקרה דנן שונה מהותית ממקרים רגילים של אי ציות. אין כאן התעלמות מצו בית משפט. יש כאן נסיון לקדם הליך תכנוני - נסיון אשר טרם הבשיל כדי הכשרת הבניה.

במקרים מעין אלה, העונש אמור להיות סמלי.

1. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - במקרה דנן, משידוע שהנאשמים הולכו שולל על ידי הקבלן-היזם, ברור שהעבירה העיקרית בוצעה ללא תכנון. נוכח קידום הליך תכנוני, יש לומר כי גם עבירת אי הציות נעשתה שלא מתוך זדון.

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הנאשמים קידמו הליך תכנוני - תבנית מתאר מקומית אשר הוועדה המחוזית החליטה על הפקדתה ביום 6.3.2016. לא פורט בפני בית המשפט מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההתאמה עובר ליום 23.3.2016. עם זאת נטען (בצירוף אסמכתה) כי בקשה כזו כן הוגשה ביום 9.6.2016. משמע, היתה מודעות של הנאשמים לגזר הדין המקורי והם פעלו (גם אם לא באופן מושלם) להארכת מועד ביצוע צו ההתאמה מבלי שהדבר ייחשב אי ציות לגזר הדין.

(9) הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1 - מודגש כי הגנות אלה היו אולי רלבנטיות לאישום העיקרי, אולם לא לעבירה דנן של אי ציות לצו שיפוטי אשר קיומו ומשמעותו היו ידועים היטב לנאשמים.

1. עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם

מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.

טענות הנאשמים לגבי מצבם הכלכלי פורטו לעיל, לא נסתרו (אף לא בוצעה חקירה נגדית מטעם המאשימה) ויש בהן כדי להשפיע על מיתון נוסף של עונשם ההולם.

1. מתחם העונש ההולם

בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, מתחם העונש ההולם הוא עד העונש שנקבע בגזר הדין הקודם, קרי עד קנס של 5,000 ₪ לכל יחידת דיור.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

1. מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לעניינו הנסיבות הבאות:

(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשמים ומשפחותיהם.

(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשמים פעלו להכשרת הבינוי. נטען כי אי השלמת המשימה כרוכה במניעה שהציב אחד הדיירים לקידום ההליך התכנוני.

(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - אף כי הכרעת הדין לא ניתנה על יסוד הודאה, הרי שטענות הנאשמים היו קצרות ולא היה צורך בניהול הליך הוכחות.

(9) התנהגות רשויות אכיפת החוק - משני היבטים נמצא מום בהתנהלות רשויות אכיפת החוק: הראשון הוא העובדה שחרף מתן סמכות לוועדה המקומית לתכנון ולבניה לבצע את ההריסה, היא לא עשתה כן. תכליתם המרכזית של דיני התכנון והבניה היא תכנונית ולפיכך אם הבינוי הלא חוקי אכן עמד לנגד עיני הרשות, היה עליה לפעול להריסתו. משלא עשתה כן, יש בכך כדי להאיר על חומרת העבירה לשיטת המאשימה ולהשפיע על שיעור העונש. ההיבט השני הוא השאלה האם דווקא בפרשה דנן היה מקום למצות את הדין ולפעול להגשת כתב אישום באשמת אי ציות. בכל הכבוד, בפרשה דנן, בה הנאשמים היו תמי לב מלכתחילה ולאחר מעשה פעלו להכשרת הבינוי, מוטב היה להימנע מהגשת אישום, על כל הטרחה הכרוכה בכך. לא מהליך זה תצמח הרתעה לעברייני בניה.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113

1. אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 10.7.2012 עמ' 104 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
2. הערות טרם חתימה
   1. לא עומדת לנאשמים הגנה מן הצדק נוכח הגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההתאמה הואיל וזו הוגשה ביום 9.6.2016 - כחודשיים וחצי לאחר המועד האחרון לביצוע צו ההתאמה (23.3.2016). אף לא ברור מדוע הנאשמים (באמצעות פרקליטם) לא עשו דבר לשם בדיקה האם הגיעה בקשתם אל הנמען ומדוע לא קודמה.
   2. לא ברור מדוע מצאה המאשימה לנכון להגיש אישום דווקא בהליך דנן. עבירות בניה יש בירושלים למכביר. דווקא במקרה נדיר זה של נאשמים תמי לב, אשר אף פועלים לקידום הליך תכנוני - ספק אם היה מקום להפנות משאבים תביעתיים להגשת כתבי אישום בגין אי ציות.
   3. בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן, תוך שבכל מקרה סבורני שככל שיוכיחו הנאשמים את קידום ההליך התכנוני בשקידה ראויה, הרי שלא תהיה מניעה לדחיית המועד.

התוצאה

1. לאור כל האמור, אני -
2. גוזר קנס של 1,000 ₪ בכל תיק (ככל שיש בתיק שני נאשמים, יפוצל הקנס כך שמחצית תחול על כל אחד משניהם) אשר ישולמו בשני תשלומים שווים ורצופים - עד יום 1.1.2019 ועד יום 1.2.2019;
3. מורה כי מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה נדחה ליום 10.5.2019.

המזכירות תתייק גזר דין זה בתיקי האישום המקוריים המפורטים בסעיף 2 לעיל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ט, 26 נובמבר 2018. הצדדים זומנו להקראת גזר הדין והתייצבו, אולם בעת הדיון חלה תקלת מחשוב ולא ניתן היה להקריא את גזר הדין בעת התייצבותם. לפיכך גזר הדין נחתם ומופץ לצדדים באמצעות מערכת 'נט המשפט'.