1. עניינה של התביעה שבפני, נזק שלטענת התובעות נגרם לרכב שבבעלות תובעת 2 ,שבעת הרלבנטית בוטח על ידי תובעת 1, כתוצאה מתאונה שארעה ביום 15.8.16 (להלן בהתאמה: "רכב התובעת" ו-"התאונה").

התביעה הוגשה נגד נתבע 2, בעל הרכב שלטענת התובעות פגע ברכב התובעת (להלן: "רכב הנתבע") וכן נגד נתבעת 1, שעל פי הנטען בטחה את רכב הנתבע במועדים הרלבנטיים.

בכתב התביעה מבוקש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 1 סך של 4,739 ₪, הכולל את סכום הנזק לרכב התובעת, ירידת הערך בגין התאונה וכן שכר טרחת שמאי, ובניכוי ההשתתפות העצמית בה, על פי הנטען, נשאה תובעת 2.

כן מבוקש, לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 2 סך של 1,614 ₪, הכולל סך של 790 ₪ בגין השתתפות עצמית וסך של 824 ₪ בגין השתתפות עצמית לירידת ערך.

1. בין הצדדים אין מחלוקת כי האחריות לקרות התאונה היא של נהג רכב הנתבע. כן אין מחלוקת ביחס לגובה הנזק שנגרם לרכב התובעת (סעיף 1 לסיכומי הנתבעים), בגינו הועבר לידי תובעת 1 שיק על הסך של 4,739 ₪ (להלן: "השיק" - ת/2).
2. המחלוקת הינה בשאלה האם היה מקום להגשת התביעה נוכח ביצוע התשלום לתובעת 1, והאם יש מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 2 את הסך הנתבע על ידה.
3. לטענת התובעות, התביעה הוגשה לאחר שנתבעת 1 לא נענתה לדרישת תשלום שנשלחה אליה עובר להגשת התביעה. כן נטען, כי השיק התקבל אצל תובעת 1 לאחר הגשת התביעה ומשכך אין בסיס לטענת הנתבעים לפיה לא היה מקום להגיש את התביעה.

עוד נטען, כי אין בסיס לטענת הנתבעים לפיה תובעת 2 קבלה הנחה בגובה סכום ההשתתפות העצמית בסך של 790 ₪, וכי האחרונה שילמה את הסכום האמור ישירות למוסך בו תוקן הרכב. התובעות מפנות ל"אישור הפסדים" (ת/1) בו פורטו סכומי ההשתתפות העצמית הנתבעים על ידי תובעת 2.

בנסיבות אלה, טוענות התובעות כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 2 את הסך הנתבע על ידה.

1. מנגד, טוענים הנתבעים כי עובר להגשת התביעה שיגרה נתבעת 1 לתובעת 1 שטר סילוק על סך של 4,739 ₪, אלא שחרף האמור אצה לתובעות הדרך להגיש התביעה תוך התעלמות משטר הסילוק.

עוד נטען, כי לא צורפו אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי תובעת 2 נשאה בסכומים הנתבעים על ידה.

הנתבעים מוסיפים, כי קבלה אודות ביצוע התשלום בסך של 790 ₪ למוסך על ידי תובעת 2, צורפה לאחר דיון ההוכחות וכי "ייתכן כי גם הקבלה עבור תשלום ההשתתפות עצמית ע"ס 790 ₪ הינה פיקציה..." (סעיף 14 לסיכומי הנתבעים).

בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים כי אין מקום לחייבם בתשלום כלשהו לתובעת 2.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון, במעמדו העידה תובעת 2, וביתר המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, אני מקבלת את התביעה.

ראשית אבהיר, כי אף אם כטענת הנתבעים נשלח שטר סילוק לתובעת 1 עובר להגשת התביעה באמצעות דואר אלקטרוני, לא הוצגה כל ראיה לכך שבפועל הודעת הדואר האלקטרוני בצירוף שטר הסילוק התקבלו אצל תובעת 1 עובר להגשת התביעה (או בכלל).

לזאת אוסיף, כי מעיון בצילום השיק עולה, כי הוא התקבל אצל תובעת 1 ביום 9.11.17 – קרי, שלושה חודשים לאחר הגשת התביעה.

זאת ועוד, ממילא לא הועבר שיק על מלוא הסכום הנתבע כך שממכלול האמור עולה, כי לא היה מנוס אלא להגיש את התביעה.

1. את טענת הנתבעים לפיה אין לחייבם בתשלום הנתבע על ידי תובעת 2, אני דוחה.

ראשית אבהיר, כי לכתב התביעה צורף "אישור הפסדים" שהונפק על ידי תובעת 1, ובו פורטו סכומי ההשתתפות העצמית הנתבעים על ידי תובעת 2.

תובעת 2, שעדותה הותירה עלי רושם מהימן, העידה כי נשאה בסכום ההשתתפות העצמית ישירות למוסך (עמ' 2 שורה 19 לפרוטוקול) והבהירה כי לא הוצגה קבלה שכן "אני לא חשבתי שאני אצטרך להוכיח את זה, לא חשבתי שאם הפעלתי את הפוליסה אני אצטרך להוכיח כי זה המהות של הביטוח" (עמ' 4 שורות 9-10 לפרוטוקול).

נוכח האמור, ועל מנת להגיע לחקר האמת, בסיום הדיון ניתנה החלטה בה נקצב מועד להגשת הקבלה לתיק בית המשפט. לאחר הדיון, הוגשה לתיק בית המשפט קבלה שהונפקה על ידי המוסך עבור בעלה של תובעת 2 על הסך של 790 ₪.

טענות הנתבעים לפיהן יתכן שהקבלה האמורה "הינה פיקציה" ממילא לא הוכחו ומשכך אני דוחה אותן.

1. בהינתן מכלול האמור, אני מקבלת את התביעה.

נזקי תובעת 1 שולמו לה ולכן נותר לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 1,614 ₪ לתובעת 2.

כן ישלמו הנתבעים לתובעת 1 הוצאות בסך של 374 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.