<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת עו"ד אבי שגב

ב"כ המשיב עו"ד רן עמר

המשיב התייצב

פרוטוקול

האב:

אני עובד. יש לי חברה עם אחי. אנו עושים עבודות מתכת. לקחתי חופשה כדי להיות עם בר.

ב"כ העוררת:

העוררת תבקש להפנות להודעת הערר, תוך שהיא חוזרת על נימוקיה ומבקשת להדגיש: השגיאה אליה מפנה העוררת הינה הפער המהותי הקיים בין מתן ההחלטה בעניינו, אל מול ההחלטה נשוא ערר זה – העובדה שמדובר במי ששוחרר זה מקרוב, בתנאי מעצר בית מלא ופיקוח ובמועד הדיון הראשון בעניינו ביהמ"ש מאפשר לו מעצר בית לילי בלבד, כשהתכלית היא כללית. ביהמ"ש קמא הגדיר את השאלה שהונחה לפתחו, האם נסיבות המקרה מחייבות שימוש בקבלת תסקיר טרם מתן הקלה בעניינו. ביהמ"ש קמא השיב שלא כל הקלה מחייבת שימוש בתסקיר שירות המבחן. דעת העוררת כדעת ביהמ"ש בנקודה זו. בנסיבות מקרה זה, חומרת המעשים המתוארים, מדובר במי שהוגדר כנורמטיבי, היה צורך במדרג בונה אמון בעניינו והעקרונות החלים בעניינה של בקשה לעיון חוזר, חלוף זמן, עובדות חדשות, נסיבות חדשות, היה ראוי ותבחן התקיימותן במקרה. אם ביהמ"ש קמא בחר להימנע מקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, ראוי שהיה פרק זמן שיש בו כדי ללמד על אמון שניתן לתת במשיב. ביהמ"ש קמא נפל בשגגה – מפנה לעמ' 4 סעיף ד להודעת הערר ולפסיקה, עצם הגשת כתב האישום יש בה כדי לשנות את נקודת האיזון. יכלה המדינה לבקש מעצרו עד לתום ההליכים בגלל חומרת המעשה ונסיבותיו. המדינה ביקשה כבר בעת הגשת כתב האישום והבקשה לתום ההליכים לייצר סוג של איזון. לכן ביקשה לייצר מצב של קיבוע תנאים עד לתום ההליכים. מוצאת עצמה התביעה היום ועומדת על דבר המתבקש בעניינו של המשיב. השאלה גם איזה מסר מועבר פה לקרבן העבירה ושאלת האינטרס הציבורי. כשאדם בדיון הראשון, אחר ששוחרר למעצר בית בפיקוח, שוהה במעצר בית לילי עם אפשרות ליציאה לעבודה. נשאלת השאלה אם נעשה איזון ראוי בעניינו של המשיב בשים לב לנתוני התיק הזה. האם זה המקום לאפשר הקלה כה משמעותית. זה פער שגוי. לא מעורב פה גורם מקצועי. אין פה נסיבה חדשה.

ב"כ המשיב:

במסגרת הליך מעצר הימים שוחרר המשיב לחלופת מעצר בית מלא בפיקוח אביו. כך נהג ביהמ"ש ב 31.2.17. החקירה טרם הסתיימה, ובשים לב לכך שהמשיב טען שהיו מעורבים שהרחיקו אותו באלימות מהמקום והיה קיים חשש מובנה לשיבוש ה חקירה במצב דברים זה. אמנם טענו שקיים סרטון שמאוד יקשה על שיבוש. היו מעורבים נוספים שהיו אמורים להיחקר, לרבות המשיב בעצמו. לכן היה הצדק למעצר בית מלא על אף שעסקינן באדם שאין לחובתו הרשעות קודמות. בן 32 שניהל אורח חיים נורמטיבי. צבא ביחידה מובחרת. עבודה. ללא קשיים שצריכים להדאיג מישהו. לאחר מכן הוגש כתב אישום. כתב האישום לא שינה את המסכת העובדתית שיוחסה למשיב במסגרת הליך מעצר הימים ולכן לא ניתן ללמוד מכתב האישום על מסוכנות שהתווספה מאז מעצר הימים לכן ביהמ"ש ניצב היה במקום שבו יכול היה להורות על תנאי שחרור מקלים יותר משעילת השיבוש ירדה מן הפרק. ביהמ"ש קמא לא לקח בחשבון רק את העובדה שעסקינן במי שיאן לחובתו עבר פלילי אלא שהתייצב לחקירה נוספת כמשוחרר ועוד לפני שהוצגו הסרטונים המתעדים האירוע. הביע צער על מעשיו ורצון לפצות את הקרבן. רצון לומר לו שהוא מצטער. ולאחר מכן כשהוצג לו הסרטון הוסיף שהוא אוהב את כל המעורבים ומכיר אותם כמה שנים. וביקש לבקש סליחה. הוא והמתלונן מכירים. שאיננו מעוניין להתלונן כנגדם וזאת לאחר שנחקרו באזהרה על תקיפתו. מגיש לביהמ"ש את החקירה. גם בחקירה הראשונה קשר עצמו לאירוע. נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול. אומר שניסה להדוף את המתלונן. מודה שכך שלקח את הכוס ועשה בה את השימוש המיוחס לו. אין פה הודיה מלאה וברור אך ההודיה שלו באה לפני שהוצגו הסרטונים. כרגע איננו יכולים לומר בוודאות שהוא יהיה מפוקח בזמן העבודה. אנו עומדים על כך שלא יהיה מפוקח בעבודה. הטענות של חברי ששופט דן במעצר עד לתום ההליכים כבול להחלטות של שופט הדן במעצר הימים אינה נכונה גם על פי הפסיקה שצוטטה בערר כשם שחברי יכול לטעון ששופט הדן במעצר עד תום ההליכים יכול להורות על מעצר של מי ששוחרר במעצר ימים אפשר לטעון מנגד שחופשיות שיקול הדעת הזו יכולה להוליך לתוצאה שקיימת במקרה שלנו. תנאים מקלים יותר. אנו לא נמצאים במצב של עיון חוזר. אין צורך בחלוף זמן. חברי טען מכוח בשפ 9900/16 – מצטט. שדרך המלך לשקול שחרור לחלופה רק לאחר עיון בתסקיר מעצר כאשר מדובר בחזקת מסוכנו סטטוטורית. נדון שם המקרה של מי שהואשם בעשרות עבירות מין לרבות אינוס ומעשה סדום, עבירות חמורות בהרבה, סדרתיות. ודווקא שם צוין שקיים חריג לכלל הזה ויש שם הפניה לבשפ 2762/05 שם שוחררו חיילים בשירות חובה שפרצו לרכבים לאחר ששתו לשכרה וביהמ"ש סובר לעשות שימוש בכלים אחרים זולת תסקיר, כמו היגיון שכל ישר. ביהמ"ש עשה זאת כאן, שראה שיש פה מקרה של אדם נורמטיבי. הביע חרטה. רצון לפצות. לא לסבך אף אחד. הנתונים האלה מצדיקים את התנאים שנקבעו- יציאה לעבודה ללא פיקוח. אם משך השנים הרבות שעובד לא תקף אף אחד, אין סכנה לציבור. יש מב"ד בלי כתב אישום. אין סכנה למעורבים. הסכנה היחידה שהסכמנו לנטרל מתוך משנה זהירות נוגעת לנסיבות שהוליכו אותו לא לשלוט בעצמו – שתיית אלכוהול. התנאים שנקבעו מנטרלים את זה.

המשיב:

אני עובד בגיזום עצים. מתמחה בטיפוס על עצים מסוכנים. הייתי מעורב באירוע הזה שהוא חריג מבחינתי. הייתה בחורה. היה ויכוח מלולי. הייתי שתוי. פגעתי בו. אני מביע חרטה על המעשה. מה שאני צריך להימנע זה יציאות ושתיה ואני מקבל עליי כל עונש שביהמ"ש יתן.

ב"כ העוררת:

נבחן את עמדתנו לאחר שיוגש תסקיר שירות המבחן.

ב"כ הצדדים:

אנו מסכימים שהערר יידחה ונבקש שלביהמ"ש קמא יוגש תסקיר שירות מבחן, מבלי לפגוע בתנאים שנקבעו כאשר לכל צד שמורות זכויותיו לאחר קבלת התסקיר.

<#5#>

החלטה

בהתאם להסכמת הצדדים אני מורה על דחיית הערר.

בהסכמתם אני מורה כי שירות המבחן יגיש לביהמ"ש קמא תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

ניתן ליצור קשר עם המשיב בטלפון 050-8675884.

ביהמ"ש קמא יקבע את המועד לקבלת התסקיר והמשך טיפול.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"א אב תשע"ז, 13/08/2017 במעמד הנוכחים.