1. תביעת שיבוב ותביעת הפסדים של המבוטח (התובע 2), בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח, בתאונה שאירעה בתאריך 14.3.17, כאשר רכב פגע ברכב התובע 2 מאחור.
2. הרכב הפוגע ברח ממקום התאונה, זמן קצר לאחר קרות התאונה, אך לטענת התובעים הצליח התובע 2 לרשום את מספר הרישוי של הרכב הפוגע, שהיה רכב מסוג סובארו לבן, מספר רישוי 44-222-03 המבוטח על ידי הנתבעת 1.

בהודעה על התאונה, נכתב כי שם הנהג ברכב הפוגע היה סעיד עמש.

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי מבוטחה מכחיש את קרות התאונה.

לדיון שנקבע לשמיעת הראיות זימנה הנתבעת את חוסין מחמוד עמאש, המבוטח ובעל הרכב, ואת בנו, סעיד חוסין עמאש.

במהלך עדותם, הכחישו שני העדים מטעם הנתבעת את מעורבותם בתאונה.

במהלך עדותו של האב, חוסין, ציין האב כי פוליסת הביטוח שלו הינה על שמו בלבד. מעיון ברשימה, שצורפה לכתב ההגנה, עולה כי הפוליסה אינה נקובה בשם, אך היא מוגבלת לנהג מעל גיל 30 שברשותו רישיון נהיגה למעלה משנה.

גילו של סעיד, הבן, שלטענת התובעים נהג ברכב במועד התאונה, וברח מהמקום, הינו 27.

בשלב הסיכומים, טען ב"כ הנתבעת כי ככל שימצא בית המשפט כי סעיד הוא שנהג ברכב בעת התאונה, הרי שאין להכיר בכיסוי הביטוחי, משום שלא היה מורשה, על פי הפוליסה, לנהוג ברכב.

1. לטענת התובעים, מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה, משום שבכתב ההגנה לא הכחישה הנתבעת כיסוי ביטוחי, אף שידעה שלטענת התובעים הבן סעיד הוא שנהג ברכב. הא ראיה, מבין ארבעת בניו של המבוטח זומן דווקא סעיד להעיד, מטעם הנתבעת, כלומר ב"כ הנתבעת ידע כי על פי הטענה הוא שנהג ברכב (כפי שעולה גם מההודעה לביטוח שמסר התובע).

דיון והכרעה

1. התובע 2 שנהב קריסטל (להלן גם: "קריסטל"), העיד על נסיבות התאונה. עדותו היתה קולחת וקוהרנטית, והיא מהימנה בעיני. קריסטל העיד כי הרכב הפוגע פגע בו מאחור, הנהג יצא מהרכב, הציג את עצמו בשם סעיד, והתקשר לקרוב משפחתו העובד בסמוך, שהגיע למקום תוך דקות. אז אמרו לו השניים שעל מנת לא לעכב את התנועה, יחליפו פרטים בתחנת הדקל הסמוכה, והוא נסע אחריהם לתחנת הדלק, אלא שהם המשיכו בנסיעה, בניגוד לחוקי התנועה, וברחו מהמקום. קריסטל העיד כי כאשר ראה שהרכב בורח מהמקום, הביט במספר הרישוי, ורשם אותו, מיד בתחנת הדלק, בטלפון הנייד שלו.

עדותו של קריסטל מתקבלת על הדעת, והעובדה שכתב את מספר הרישוי שניות או דקות לאחר שהרכב הפוגע עזב את המקום, מחזקת את ההנחה שהמספר נרשם באופן מדויק, וללא כל טעות.

קריסטל העיד עוד כי הרכב היה רכב ישן מתוצרת סובארו, בצבע לבן – פרטים התואמים אף הם את הרכב המבוטח.

העובדה ששמו של הנהג הפוגע היה סעיד, כשמו של בן המבוטח שזומן לעדות מטעם הנתבעת, מחזקת אף היא את הטענה כי לא נפלה טעות בזיהוי הרכב.

יתרה מכך, קריסטל התבקש לומר אם הוא מזהה את הנהג כשהמבוטח ובנו סעיד נכנסו לאולם, והצביע על סעיד, כמי שלדעתו היה הנהג הפוגע.

1. עדויותיהם של עדי הנתבעת, לעומת זאת, הכילו סתירות רבות, והיו בלתי מהימנות.

המבוטח, חוסין מחמוד עמאש (להלן:"חוסין"), פתח את עדותו, בהצהרה כי לעולם אין הוא נותן לבניו לנהוג ברכב שאין לו ביטוח, וכי מיד כשקיבל טלפון מסוכן הביטוח שאמר לו שהתקבל דיווח על תאונה, התקשר אל בנו סעיד, ושאל אותו אם היה מעורב בתאונה, אך הבן הכחיש. חוסין לא ידע להסביר מדוע התקשר דווקא לסעיד, מבין ארבעת בניו, לשאול אם עשה תאונה ברכב, כשנאמר לו שהיה מעורב בתאונה (בעמ' 6 ש' 17-19). הדבר מלמד על כך שסעיד נוהג לעשות שימוש ברכב.

במהלך עדותו של המבוטח, התברר כי רכב הסובארו שמספר הרישוי שלו 44-222-03 הינו רכבו של חוסין (לא רכבו הישן של הבן שהיה גם הוא מתוצרת סובארו). תחילה העיד חוסין כי לא יתכן שבנו סעיד נהג ברכבו, כי "הביטוח נותן עדיפות לגיל" (בעמ' 5 ש' 19-24). אך בהמשך העיד כי אין סיבה שסעיד לא ייקח את הרכב (בעמ' 6 ש' 12-14).

כאמור, עדותו של חוסיין היתה רצופת סתירות ובלתי מהימנה.

גם עדותו של סעיד היתה לאקונית ומגמתית, ומצאתיה בלתי מהימנה. לדבריו, לא ידוע לו כלל על תאונה, ורק אביו חוסין נוהג ברכב הסובארו שלו, כי הביטוח על שמו.

1. העובדה שמספר הרישוי שרשם קריסטל, שניות לאחר שהרכב ברח מהמקום, הינו של סובארו לבנה, כפי שזכר, ושהנתבעת ידעה לזמן את בנו של בעל הרכב ששמו סעיד, כשמו של הנהג הפוגע, כפי שהציג את עצמו בדקות שלאחר התאונה – כל אלה מחזקים את עדותו של קריסטל. מאחר שעדויותיהם של חוסין וסעיד היו בלתי מהימנות בעיני, אני מקבלת את גרסת התובעים, וקובעת כי רכב הסובארו שמספרו 44-222-03 הוא שפגע ברכב התובעים מאחור, וכי מי שנהג בו במועד התאונה היה סעיד חוסין עמאש.

עם זאת, בשל אופן ניהול ההליך, אין בצד קביעה עובדתית זו כל תוצאה אופרטיבית. אנמק;

1. כתב התביעה הוגש נגד הנתבעת לבדה. סעיד לא נתבע על ידי התובעת, ושמו אף לא צוין מפורשות בכתב התביעה, משום מה. ניתן ללמוד על שם הנהג, רק מעיון בהודעה על קרות מקרה הביטוח שמסר התובע לחברת הביטוח.

יש להצטער על כך שסעיד לא נתבע בעצמו - לו היה סעיד נתבע, היתה התובעת יכולה לקבל פסק דין נגדו כבר עתה. יתרה מכך, יש להניח כי לו היה נתבע, היה הדבר מחייב את הנתבעת לסייג את כתב ההגנה, ולהבהיר כי במקרה שייקבע כי סעיד נהג ברכב, לא יהיה כיסוי ביטוחי. כך היה מתאפשר לסעיד לתקוף את הטענה באמצעות משלוח הודעה לצד שלישי (ואיני מביעה כל דעה בשאלת הסיכוי להתמודד עם החריג).

אמנם, לתובעת עילת תביעה ישירה נגד הנתבעת, גם מבלי שתבעה את הנהג, אולם קיומה של עילת תביעה עצמאית מותנה, כמובן, בקיומו של כיסוי ביטוחי (ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית) כרך ב' 1242).

1. אין בכתב ההגנה טענה מפורשת לפיה אם יתברר, כממצא עובדתי, שסעיד נהג ברכב המבוטח, אין כיסוי ביטוחי, בשל חריגה מתנאי הפוליסה, אף שהיה על הנתבעת לדעת כי קביעה כזו תיתכן, לאור הנטען בכתב התביעה. עם זאת, בסעיף 6 לכתב ההגנה, נטען כי הכיסוי הביטוחי מותנה בהתקיימות תנאי הפוליסה ובשיתוף פעולה, ואף שמדובר בסעיף כללי וסטנדרטי, די בו על מנת לקבוע שטענת הנתבעת בסיכומיה אינה מהווה הרחבת חזית או שינויה.

אין חולק, כי על פי תנאי הפוליסה, גיל הנהג צריך להיות 30 שנים ומעלה, וכי גילו של סעיד, כיום, 27.

די בכך על מנת למנוע חיובה של הנתבעת, שכן קשה להלום כי הנתבעת תחוב, על פי הפוליסה, מבלי שהמבוטח התמודד עם החריג, והוכיח כי אינו מתקיים במקרה זה.

פסק דין זה לא ימנע דיון בשאלת החריג ביחסים בין הנהג/המבוטח, לנתבעת (חזית שלא נדונה בפניי), במסגרת תביעה חדשה שתוגש, ככל שתוגש.

1. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל, לא מצאתי מקום לזכות את הנתבעת בהוצאות ההליך.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ח, 14 מאי 2018, בהעדר הצדדים.