1. לפני בקשה לסילוק על הסף ולחלופין להעברת מקום הדיון מן הטעם של העדר סמכות מקומית.
2. התובעים, מנהלי מעבדת שלפ (להלן: "התובעים" ו/או "המעבדה") הגישו תביעה כנגד חברת טיב שתיל, משתלה לשתילי ירק לחקלאים הממוקמת בדרום הארץ (להלן: "הנתבעת").
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובקשה זו להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות במחוז דרום, מן הטעם של חוסר סמכות מקומית.
4. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 (להלן:" תקנות סד"א"), נתונה הסמכות המקומית לבית המשפט במחוז דרום, וזאת מאחר שמקום מושבה ועסקיה של הנתבעת בדרום, לנתבעת אין סניפים, לא התקיימה התחייבות ועל כן לא היה מקום שנועד לקיום ההתחייבות, נכס לא נמסר ולטענתו המעשה או המחדל שבשלו תובעים הנו בדיה של התובעים. משכך, טענה הנתבעת כי הגשת התביעה בבית המשפט הרחובות בוצעה מטעמי נוחות של התובעים, וכי יש להעביר התיק לבית המשפט המוסמך במחוז דרום.
5. בתשובתם, התנגדו התובעים לבקשה וטענו, כי כל תהליך העבודה, אשר כלל קיום פגישה במעבדה, ביצוע הבדיקות, כתיבת הדו"ח ואף התשלום תוכננו להתבצע במעבדת התובעים הממוקמת בקיבוץ גבעת ברנר ועל כן, יש לדחות את טענות הנתבעת.
6. בתשובתה, שבה הנתבעת על בקשתה והדגישה את העדר הסמכות המקומית על פי התקנות, וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשית, ועל פי ס' 3 (א) (1) לתקנות, התובענה תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, אשר מצוי במושב שרשרת הסמוך לנתיבות ועל כן על התובענה להיות מוגשת במקרה דנן למחוז דרום.

שנית, ועל פי ס' 3 (א) (1) לתקנות, התובענה תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו נוצרה ההתחייבות. לטענת הנתבעת לא הייתה התחייבות וכי אין רלוונטיות לטענת התובעים בדבר "קיום פגישה במעבדה בגבעת ברנר". עוד טענה הנתבעת, כי לא נערכה פגישה מעולם, וכי מעולם לא נחתם טופס הזמנת עבודה, ועל כן אין בסיס לטענת התובעים לפיה המעבדה היתה מקום ההתחייבות.

שלישית, המקום שנועד, או היה מכוון, לקיום ההתחייבות – לטענת הנתבעת, לא הייתה כל התחייבות, אולם גם אם היתה, הרי שלטענת הנתבעת בדיקות המעבדה היו מבוצעות בצמחים אשר מצויים במשתלת הנתבעת הממוקמת בדרום הארץ ועל כן, יש להיעתר לבקשה זו גם מנימוק זה.

רביעית, מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, לטענת הנתבעת, לא היה כל מחדל ואין לה כל חובה כלפי התובעים, אולם ולטענת הנתבעת גם אם היה מחדל לפיו סירבה הנתבעת לשלם, הרי שסירובה הוא בדרום ולא באזור מגורי התובעים. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי טענת התובעים לפיה "קבלת תשלום באמצעות צ'ק שאמור היה להישלח למעבדה בגבעת ברנר", מלמד כי לא קמה לתובעים סמכות מקומית, וכי לא נשלח שום תשלום לתובעים משום שהם לא התבקשו לבצע כל עבודה.

דיון והכרעה

1. לצורך קביעת סמכותו המקומית של בית המשפט לתביעות קטנות, יסתמך בית המשפט על האמור בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976 אשר קובעת כי סמכותו המקומית של בית המשפט לתביעות קטנות נקבעת בין היתר כדלהלן :

"2. מקום השיפוט [תיקון: תשמ"ה]

תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן... ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחיבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית."

1. מלשון התקנה עולה כי קיימות חלופות שונות, אשר די בהתקיים אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנות, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.
2. זאת ועוד, יוזכר כי בשנים האחרונות חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ובתועלתה ככלי לקידום הנוחות במדינה, בה המרחקים בין הערים השונות אינם כה גדולים, ובה קיימת מערכת תחבורה זמינה (ראה דרך משל: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג מט(2), 734; רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן ואח' נז(4)), 473). ואולם, אין בכך כדי להחליף את כללי הסמכות המקומית הנקובים בהוראת התקנות.
3. הבחינה, האם קיימת סמכות מקומית, נעשית על בסיס הנטען בכתב התביעה, כאשר השאלה הנשאלת – אם יוכל כל האמור בכתב התביעה, האם תימצא סמכות מקומית?
4. בענייננו, התשובה לשאלה זו הינה חיובית, שכן עפ"י הנטען בכתב התביעה, מקום יצירת ההתחייבות, היינו מקום הפגישה הראשונית וסיכום התנאים בין הצדדים, הינו במעבדת התובעים ברחובות. אני ערה לכך, שעצם הטענה בדבר יצירת ההתחייבות הינה שנויה במחלוקת, אך כאמור בשלב זה הבחינה נעשית על יסוד לשון כתב התביעה בלבד.
5. די באמור, בכדי להקים סמכות מקומית לבית משפט זה.
6. למעלה מן הצורך, אציין כי גם המקום שנטען כי נועד לביצוע ההתחייבות – היינו, ביצוע התשלום, הינו באזור המרכז, כי לכאורה כפי הנטען התשלום אמור היה להישלח אל התובעים, ובהתאמה אף מקום ביצוע המעשה או המחדל (כלומר, העדר התשלום), נמצא באזור סמכותו המקומית של בית משפט זה.
7. אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף מן הטעם של העדר סמכות מקומית, נדחית ודיון יתקיים במועדו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ח, 18 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.