1. ביום 26.3.2019 הודיע התובע כי בכוונתו לבצע בדיקת רעש במשאית עליה עבד בתקופת עבודתו על מנת להוכיח כי עבד ברעש מזיק התקפי ומתמשך העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970. כלומר, על התובע להוכיח כי עבד ברעש העולה על 85 דציבל.
2. ביום 25.2.2020 הגיש התובע את בדיקות הרעש שבוצעו על המשאית שעליה עבד.

בהתאם לבדיקות התובע היה חשוף לרעש מירבי בשיעור 84.5 דציבל, אשר נמדד בזמן פעילותה של יחידת הקירור שבתוך המשאית, כאשר בתא הנהג נמדד רעש בשיעור 64.2 דציבל.

1. נוכח תוצאות הבדיקות התבקש התובע באותו היום (25.2.2020) להודיע מבוקשו לגבי המשך ניהול ההליך עד ליום 11.3.2020.

התובע לא הודיע מבוקשו בהתאם להחלטה.

1. לפיכך, ביום 12.3.2020 ניתנה החלטה נוספת שלפיה על התובע להודיע מבוקשו לגבי המשך ניהול ההליך עד ליום 18.3.2020. עוד נכתב בהחלטה כי אם התובע לא יודיע מבוקשו עד למועד האמור, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

התובע לא הודיע מבוקשו גם בהתאם לאותה החלטה.

1. ביום 19.3.2020 הוארך המועד להגשת הודעת התובע עד ליום 20.4.2020, בשל מצב החירום.

התובע לא פעל גם בהתאם להחלטה זו ולא הודיע מבוקשו עד למועד זה.

1. בנסיבות אלה, אני מורה על מחיקת התביעה.

משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט ניסן תש"פ, (23 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.