לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן

נציג ציבור (מעסיקים), מר עודי שינטל

החלטה

1. לפנינו בקשה לסעדים זמניים, שעיקרם החזרתה של המבקשת לעבודה אצל המשיבה, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

2. רקע עובדתי, כעולה מכתבי הטענות ונספחיהם:

א. המבקשת, ילידת שנת 1955, עבדה כמטפלת במשרה חלקית (כחצי משרה) במרכז יום לקשיש המנוהל על ידי המשיבה, וזאת מאפריל 1999 ועד פיטוריה ביום 8.7.2017.

ב. המשיבה היא עמותה רשומה, שמטרתה לקדם את האינטרסים המיוחדים לאוכלוסיה המבוגרת בקרית אונו והסביבה ולהעניק לאזרחים ותיקים מגוון שירותים.

ג. על רקע תלונות שונות לגבי התנהלותה של המבקשת בעבודה, במיוחד בשנים 2015 – 2016, המבקשת ובא כוחה זומנו לפגישה שהתקיימה ביום 11.8.16, בה עלתה הצעה לפרישה מוקדמת של המבקשת.

הפגישה לא התנהלה כמצופה או על מי מנוחות. מבלי להידרש לפרטים, אין חולק שהמבקשת בשלב מסוים קמה, נעמדה מאחורי מנכ"ל המשיבה ואחזה בשדיה. לאחר מכן המבקשת יצאה נסערת מהישיבה.

בדיון שהתקיים בפנינו, המבקשת הביעה צער על התנהגותה וטענה שרק ניסתה להדגים כיצד יש להרים קשיש (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 33 עד עמוד 23, שורה 8). עם זאת, בזמן אמת, הדברים הובנו על ידי הנוכחים כחמורים ביותר ואף הוגשה כנגד המבקשת תלונה במשטרה בגין תקיפה.

ד. המבקשת זומנה לשימוע לפני פיטורים שהתקיים ביום 25.8.16.

ה. הצדדים פנו לגישור, במהלכו המבקשת שהתה בחופשה ללא תשלום. בתום הגישור, ביום 6.9.16 המבקשת זומנה לשימוע נוסף. בסופו של דבר, משכשלו הניסיונות להגיע לפתרון מוסכם, המבקשת חזרה לעבודה.

ו. בסוף חודש ספטמבר 2016 המבקשת הציגה אישור רפואי מרופא תעסוקתי, לפיו המבקשת "מסוגלת להמשיך לעבוד עם מגבלות לגבי עומס מוגבר על כף יד ימין כולל הרמת משאות כבדים והתכופפויות חוזרות ונישנות. תוקף מגבלה – קבוע". האישור ניתן ביום 19.4.15, היינו כשנה וחצי לפני מסירתו למשיבה.

ז. בחודש ינואר 2017 המבקשת עברה ניתוח בכף יד ימין ושהתה בחופשת מחלה בת כחודשיים. בסופה של חופשת המחלה המבקשת ביקשה לשוב לעבודה ואילו המשיבה ביקשה לקבל אישור רפואי המעיד על כשירותה לעבודה. אישור כאמור הומצא ביום 16.3.17.

ח. ביום 6.4.17 המבקשת נבדקה על ידי רופא תעסוקתי שקבע כך:

"... מתקשה מאוד בעבודה לכן לא משתתפת בחלק מהמטלות של תפקיד מטפלת בקשישים. ממשיכה להיות כאובה ומוגבלת. המטופלת מסוגלת להמשיך לעבוד ללא השתתפות במספר מטלות תפקידה כגון רחצה, סיוע בניידות, הלבשה, האכלה, שטיפת כלים במטבח, הזזת שולחנות והרמת כסאות תוקף ההגבלה – קבוע.

במידע [כך במקור – ד.ו.] ואין תחנת עבודה ההולמת את מגבלותיה התיפקודית יש לטפל בזכויותיה הסוציאליות כמקובל."

ט. ביום 18.4.17 המבקשת זומנה לשימוע. במכתב ההזמנה לשימוע, שנשלח לב"כ המבקשת, נכתב כי בעקבות בדיקת הרופא התעסוקתי, ממנה עולה שהמבקשת אינה יכולה להמשיך לעבוד בתפקידה הנוכחי, נבדקה אפשרות להעביר את המבקשת לתפקיד אחר, אך זה לא נמצא. על כן המבקשת הוזמנה לשימוע.

י. מועד השימוע נדחה לבקשת העובדת ובסופו של יום זה התקיים ביום 17.5.17. עד אותו מועד התקיימה תכתובת בין הצדדים במסגרתה, בין השאר, המבקשת ביקשה עותק מתיקה האישי ונשלחו לה מסמכים רלוונטיים נוספים.

במסגרת אותה התכתבות, יש להזכיר את מכתב ב"כ המבקשת, מיום 8.5.17, בו המשיבה התבקשה להבהיר מהן שאר עילות הפיטורים, שאינן נובעות מהדו"ח הרפואי. בתשובה לפנייה זו, המשיבה השיבה במכתב מיום 10.5.17, כדלקמן:

"2. א. אציין בפניך כי בדיקת ההנהלה לגבי המשך העסקתה/ פיטוריה, נובעת בעיקר ממצב בריאותה – שאינו מאפשר המשך העסקתה.

ב. אציין בפניך - כי קיימת 'היסטוריה' רבת שנים לגביה בעניין אי קבלת סמכות/ מרות ותלונות על אלימות.

3. הנהלת על"ה התייחסה אל גב' צמח (במהלך שנות עבודתה) תוך התחשבות מלאה וניסיון למצוא (אפילו בדרך של פשרה) תפקיד שיהלום את כישוריה ויכולתה.

היתה תקופת ניסיון במסגרתה מילאה תפקיד אחר – תפקיד שהותאם במיוחד עבורה, כל זה במסגרת תפקידה כמטפלת במרכז יום לקשיש, ובלבד שלא לפטר אותה.

4. לידיעתך – היו גם תלונות נוספות כנגדה – תלונות שהצטברו במחלקת הרווחה - וזו סירבה לתיתם להנהלת על"ה – בשל 'צנעת הפרט' וחסיון המידע.

היו גם מקרים שבהם מחלקת הפיקוח של משרד הרווחה - דרשה שהגב' צמח תושעה מעבודתה."

יא. בישיבת השימוע מיום 18.5.17, נכחו המבקשת ובא כוחה, חברי הנהלת המשיבה, מנכ"לית המשיבה והיועץ המשפטי שלה. נשמעו דברי היועץ המשפטי של המשיבה, דברי ב"כ המבקשת ותגובת העמותה. כמו כן ניתנה למבקשת הזדמנות להביע את עמדתה בפני הנוכחים. בדברי המבקשת, היא האשימה את הנהלת המשיבה בשחיתות ("העלימה כספים ואחר כך פיזרה אותם... האשימה את הנהלת העמותה במעילת בכספי העמותה").

בעקבות דברים חמורים אלה, המבקשת התבקשה לעזוב, הישיבה הופסקה, יו"ר העמותה ציינה שהמבקשת לא תוכל להמשיך לעבוד בעמותה וב"כ המבקשת התבקש להמשיך את הטיעון המשפטי ללא המבקשת, אך הוא סירב. ב"כ המבקשת שוחח עמה וביקש ממנה לחזור, אך היא לא הסכימה.

יב. המשך השימוע נקבע ליום 4.6.17. בישיבת השימוע השניה, הוסף לפרוטוקול תיאור ויכוח שהתנהל בין המבקשת ובין יו"ר העמותה. כמו כן נשמעו טיעוני ב"כ המבקשת, קוים דיון בנושא אישורים רפואיים של המבקשת ושוב ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון באופן אישי. דברי המבקשת הפכו ל"התנפלות מילולית על חבר הנהלה מר פרץ ססלר והכפשתה של מנכ"לית".

יג. ביום 8.6.17 נשלח למבקשת מכתב סיום עבודה, בו ניתנה למבקשת הודעה מוקדמת בת 30 ימים. היינו, יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 8.7.17.

יד. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 16.8.17.

3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן יפורטו הנימוקים להחלטה זו.

א. שיהוי ומעשה עשוי – על פי המתואר בבקשה לסעדים זמניים, ההחלטה על פיטורי המבקשת נודעה לב"כ המבקשת ביום 8.6.17 (סעיף 66 לבקשה). עוד נטען כי עותק ההחלטה נמסר למבקשת רק ביום 24.7.17.

הבקשה לבית הדין הוגשה ביום 16.8.17, בחלוף למעלה מחודשיים לאחר שנודע למבקשת על ההחלטה לסיים את עבודתה ולמעלה מחודש ממועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

היינו, במועד הגשת הבקשה לבית הדין, המבקשת כבר לא עבדה אצל המשיבה, יחסי העבודה נותקו ולמעשה מבוקש מבית הדין צו עשה להחזרתה של המבקשת לעבודה.

לא הובא הסבר או נימוק ממשי לשיהוי בפנייתה של המבקשת לבית הדין והדבר שוקל לחובתה. זאת במיוחד בשים לב לעובדה שהמבקשת היתה מיוצגת על ידי עורכי דין שונים, לכל הפחות כשנה עובר לניתוק יחסי העבודה (ר' סעיף 2ג' לעיל, בו מתואר זימון לשימוע, שנמסר למבקשת ולבא כוחה, באוגוסט 2016).

לאמור לעיל יש להוסיף, כי על פי טיעונה של המבקשת (סעיף 46 לבקשה), יש לראות בה כמי שפוטרה "כבר בחודש 4.17", היינו לכאורה ולשיטת המבקשת, העוול שנגרם לה ארע כבר כארבעה חודשים לפני פנייתה לבית הדין, עניין שיש בו לחזק את ההתרשמות שלא אצה הדרך למבקשת בפנייתה לבית הדין.

ב. זאת ועוד – בכתב התביעה הסעד העיקרי שנתבע הוא החזרה לעבודה. היינו, קיימת זהות בין הסעד הזמני ובין הסעד העיקרי. אף עניין זה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה. זאת במיוחד מקום בו הבקשה לסעדים זמניים נדונה על יסוד ראיות לכאורה, לאחר שבפני בית הדין קוימו חקירות קצרות ולא נפרשה התמונה העובדתית המלאה. כיוון שהחלטה בבקשה לסעדים זמניים ניתנת לפרק זמן קצוב שעד מתן פסק הדין, וכיוון שייתכן שבמסגרת פסק הדין, תדחה התביעה העיקרית, אין מקום להורות על אכיפת יחסי עבודה באופן זמני, עד לסיום ההליך.

ג. האמור לעיל מתקשר לשאלה אם הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. המבקשת פירטה באריכות את הנימוקים שלדעתה מצדיקים את החזרתה לעבודה ואת הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה. לא שוכנענו מטיעונים אלה כי למבקשת סיכויים גבוהים בקבלת התביעה.

מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שהוצגו לא עולה שהמבקשת פוטרה בשל המגבלה הרפואית. על פני הדברים, נראה כי המגבלה הרפואית מהווה אחד מהנימוקים בעטיים המשיבה ביקשה לסיים את עבודתה של המבקשת. לראיה – זו פעלה לסיום העבודה כשנה לפני פיטורי המבקשת והצדדים אף פנו לגישור בעניין זה. גם במכתבה של המשיבה מיום 10.5.17 פורטו נימוקים נוספים לפיטורים, מעבר לנושא הרפואי.

בנוסף ובניגוד לטענת המבקשת, לא הוכח שמצבה הרפואי של המבקשת היה ידוע למשיבה לאורך כל תקופת העסקתה. במחלוקת עובדתית זו, עדותה של מנכ"ל המשיבה היתה ברורה ולא נסתרה. לפי עדות זו, המבקשת לא הציגה בזמן אמת את האישורים הרפואיים, אלא לאחר שנודע לה על הכוונה לסיים את עבודתה (ר' למשל בעמוד 24 לפרוטוקול, שורות 31-33, עמוד 28, שורות 18-21 ור' כלל העדות בהקשר זה, בעמודים 24-26).

בדומה, לא עולה מהראיות שגילה של המבקשת היווה נימוק לסיום עבודתה של המבקשת.

ד. אשר לטענה כי ההחלטה על פיטורי המבקשת התקבלה במהלך השימוע – יש לזכור כי ההערה בעניין זה באה בתגובה להתפרצותה של המבקשת כנגד המשיבה והפועלים בשמה. אין לשכוח כי המבקשת הטיחה בנוכחים טענות חמורות ביותר. מכל מקום, המשיבה לא סיימה את הליך השימוע לאחר התפרצותה של המבקשת, אלא התכנסה לישיבת שימוע שניה. עניין זה מעיד בעינינו על הפתיחות שהמשיבה גילתה לגבי ההחלטה בעניינה של המבקשת, כמו גם על הסובלנות והסבלנות ביחס למבקשת ולמרות התנהגותה הבלתי מקובלת.

ה. מאזן הנוחות – על פי ההלכה הפסוקה (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו – צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)), השפעת האכיפה על יחסי העבודה במקום העבודה ושבר במערכת היחסים בין העובדים במקום העבודה ובין הממונה עליהם, מהווים שיקול שלא להיעתר לסעד האכיפה.

כפי שתואר לעיל, ישיבת השימוע נקטעה בעטיה של התנהגות המבקשת, שתקפה מילולית את המשיבה ואת הפועלים בשמה וייחסה להם התנהגות חמורה. עוד קודם לכן, במסגרת שימוע קודם, המבקשת תקפה פיזית את מנכ"ל המשיבה. למרות שהמבקשת התנצלה על הדברים במסגרת עדותה בבית הדין, נודה שהתקשינו להבין מהי ההצדקה להתנהגות זו של המבקשת ובהחלט מובן מדוע מנכ"ל המשיבה ראתה בהתנהגות זו כתקיפה.

מעבר לכך, המשיבה הציגה תיעוד רב ממנו עולה כי המבקשת אינה מקבלת מרות ואינה מצליחה לקיים יחסי עבודה תקינים עם הממונים עליה ועם הסובבים עמה (ר' למשל נספחים ה' – ח', י' – יז' לתגובה המשיבה לבקשה). הד לכך נמצא גם בעדותה של המבקשת בבית הדין (המבקשת כינתה את הממונה עליה במילים "היא דפוקה" (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 14-18). ר' גם תשובתה של המבקשת כאשר נשאלה לגבי תלונות על אלימות: "אם על קשישים, אני אף פעם לא הרמתי ידיים" (עמוד 22, שורה 5) - תשובה ממנה משתמע כאילו על אחרים אכן הרימה יד).

בנוסף, מנכ"ל המשיבה העידה שהתנהגותה של המבקשת גורמת למתחים כבדים בקרב המטפלים האחרים במקום העבודה (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 6-7).

נוכח עדויות אלה, אנו סבורים שאין מקום להורות על החזרתה של המבקשת לעבודה בפועל וכי מאזן הנוחות נוטה להותרה על כנו של המצב העובדתי עובר להגשת הבקשה לבית הדין. זאת במיוחד כאשר מדובר במקום עבודה שעיקרו טיפול באוכלוסיית קשישים וברי שיחסי עבודה בלתי תקינים משפיעים לרעה גם על איכות הטיפול בקשישים.

ו. לא שוכנענו שנפלו פגמים בהליך השימוע, המצדיקים את ביטול ההחלטה על פיטורי המבקשת או השבתה לעבודה עד שיינתן פסק דין בתובענה (השוו לנפסק בענין צויזנר שנזכר לעיל, לפיו גם אם נפלו פגמים בהליך השימוע לא כל פגם יביא לתוצאה של ביטול הפיטורים). המבקשת היתה מיוצגת משנת 2016, המבקשת זומנה לשימוע לפני פיטורים, נשקלו חלופות אחרות לפיטורים, הנימוקים להפסקת העבודה הוצגו בפני המבקשת וניתנה אפשרות למבקשת להציג את עמדתה.

4. סוף דבר – מכל הנימוקים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו, בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

הצדדים יתייצבו לקד"מ ביום 15.1.2018 בשעה 15:00.

בקשות מקדמיות יוגשו עד 15 ימים לפני ישיבת הקד"מ.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ח, (25 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים.