27 פברואר 2019

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14/6/17 (להלן – הוועדה) לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

תמצית העובדות הצריכות לעניינו

1. המערער יליד 1955, נפגע ביום 27/6/13 בתאונת דרכים (להלן -"התאונה") תאונה זו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

פקיד התביעות הכיר בחבלת גב ובית החזה כפגיעות הנובעות מהתאונה.

1. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 5% מיום 1/10/15.

על קביעה זו הוגש ערר מטעם המערער.

1. הוועדה לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 31/8/16, ודחתה את הערר. עוד קבעה הוועדה כי אין מקום לדון בנכותו הנטענת של המערער בצווארו מן הטעם שפקיד התביעות לא הכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה הנובעת מהתאונה.
2. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 28464-10-16).

1. ביום 28/3/17 ניתן פסק דין לפיו הוחזר עניינו של המערער לוועדה בהסכמת הצדדים כדלקמן (להלן - "פסק הדין"):

"עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שזו תשקול האם יש מקום להעניק נכות בגין תלונות המערער בנוגע לצוואר.

תשומת לב הועדה כי פקיד התביעות לא שלל מפורשות הכרה בצוואר כפגיעה בעבודה ועל כן בסמכות הועדה לדון בשאלה האם קיים קשר בין הליקוי הנטען בצוואר לבין התאונה".

1. בהתאם להוראות פסק הדין, התכנסה הוועדה ביום 14/6/17 .
2. הוועדה שמעה את טענות המערער וערכה לו בדיקה קלינית של הצוואר.

הוועדה ציינה את ממצאיה:

"אין הגבלות בתנועות ע"ש צווארי בכל הכיוונים כאשר בכיפוף סנטר עד בית חזה, ביישור 40 מעלות מהאופקי, ובסיבוב 80 מעלות לכל צד וגם בהסתכלות תנועות צוואר מלאות וחופשיות. כח גס טונוס והחזרים תקינים בארבע גפיים מוסר על ירידה בתחושה לאורך כל הגפה השמאלית העליונה והימנית התחתונה ללא כל חלוקה אנטומית".

1. לאחר ששמעה את טענות המערער, ועל סמך ממצאי הבדיקה הקלינית, קבעה הוועדה כדלקמן:

"הועדה עיינה בדו"ח חדר המיון ואכן ביום התאונה נרשם כי הוא מתלונן על כאבי צוואר. בעת בדיקתו בב"ח אסף הרופא מאז ועד היום אין מסמך ולו מסמך יחידי מקופ"ח מכבי שבו נרשמו כאבי צוואר באופן קבוע, בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה ובתעודות נוספות, התייעצות עם מומחים אין כל עדות לתלונות על הצוואר או הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי. מיפוי עצמות מיום 7.8.13 אין בו כל אזכור לעמ"ש צווארי, בוצעו לנפגע בדיקות: לפחות 3 בדיקות הדמייה לעמ"ש מותני ולא סביר להניח שאילו היה מתלונן לא היו מבצעים לו בדיקות הדמייה לצוואר.

גם בדיקת EMG שהיא בדיקה שאינה נעימה בוצעה ב- 10.1.16 לשורשי גפיים תחתונות ואילו היה מתלונן הייתה מבוצעת גם בדיקה לגפיים עליונות.

יתרה מכך, חוו"ד מטעמו ע"י ד"ר ארסבן 7.2.16 אינה מכילה ולו גם מסמך יחיד הקושר לצוואר וזאת למרות שנרשם ע"י ד"ר ארסבן בחוות דעתו "תאונת דרכים נחבל בצוואר ובגב תחתון". גם ד"ר ארסבן בחוות דעתו אינו מתייחס כלל לצוואר.

לפיכך הוועדה לאחר בדיקה קלינית שבדקה את המערער ולאחר שצפתה במסמכים החדשים שהוצגו ע"י בא כוחו הנכבד לא מצאה כל אזכור לעמ"ש צווארי לא זאת בלבד שלדעת הועדה אין כל ממצא בעמ"ש צווארי הקשור לתאונה אלא שהועדה שוללת את הקשר הסיבתי בין התאונה ומצב הצוואר למרות האזכור היחיד ביום התאונה.

הועדה דוחה את הערר ומאשרת החלטתה מיום 31.8.16."

1. מכאן הערעור.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת המערער, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. לטענתו, שגתה הוועדה בקביעתה לפיה אין קשר סיבתי, שכן התלונן על הצוואר בחדר מיון. עוד הוא טען, כי התלונן בפני הרופאה בגין כאבים בצוואר אך תלונותיו לא נרשמו שכן במקביל חלה בסרטן. לשיטתו, שגתה הוועדה בכך שלא הפנתה אותו לבדיקת EMG על מנת לברר את תלונתו בדבר הירידה בתחושה בגפה השמאלית. המערער הוסיף, כי שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לעובדה שביום 16/1/18 אובחן בלט דיסק משמעותי בצוואר.

בנסיבות אלה טען המערער כי יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

1. מנגד טען המשיב, כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה. לשיטתו, הוועדה קיימה את הוראת פסק הדין ונימקה אץ קביעתה. המשיב הוסיף, כי התיעוד מחודש 1/2018 אינו רלבנטי. לבסוף הוא טען, כי בחוות הדעת מטעם המערער (ד"ר ארסבן) לא הומלץ על נכות בגין הצוואר וגם בבדיקת הוועדה לא נמצאה הגבלה בצוואר.

דיון והכרעה

1. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
2. כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (ראו: דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160; עב"ל 114/07 אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08).
3. לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה ונתתי את דעתי לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. להלן טעמיי.
4. פסק הדין הורה לוועדה להתייחס לשאלה אם יש מקום לקבוע נכות בגין ליקוי נטען בצוואר.
5. מהתיאור שהובא עולה, כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה של הצוואר וציינה את טווח התנועות. הוועדה קבעה כי התנועות תקינות ומלאות ואין חוסר נוירולוגי למעט הפרעה ללא פיזור אנטומי. הוועדה הסבירה כי גם בחוות דעתו של ד"ר ארסבן אין כל המלצה לקבוע נכות בגין הצוואר. הוועדה סיכמה לעניין הממצאים כי למעשה אין כל ממצא בעמוד שדרה צווארי הקשור לתאונה.
6. קביעות אלה של הוועדה הן קביעות רפואיות מובהקות אשר אין בסיס להתערב בהן. בסופו של יום השאלה האם יש לקבוע נכות נקבעת על יסוד ממצאי הוועדה וכך נהגה הוועדה אף במקרה זה.
7. המערער ציין כי הוא חושש שמא קביעת הוועדה לגבי היעדר קשר סיבתי תחסום אותו מהגשת תביעה להחמרת מצב בגין הליקוי בצוואר. על פני הדברים, אין בהערת הוועדה לחסום את דרכו של המערער מפני הגשת תביעת החמרה עתידית באשר בשלב בו נבדק המערער בוועדה ממילא לא היה כל ליקוי בצוואר שעמד לדיון שהרי בדיקתו נמצאה תקינה. יוטעם, כי הוועדה לא שללה את העובדה שהמערער נחבל בצווארו במסגרת התאונה, אלא קבעה כי אותה חבלה, נכון למועד הבדיקה בוועדה, לא גרמה לליקוי המקנה נכות.
8. ככל שתחול החמרת מצב והמערער יקבל אישור רפואי מתאים לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 יתברר עניינו של המערער בהתייחס לאותו אישור. מקביעת הוועדה לא עולה שלילה עתידית של כל החמרה שתחול במצב הצוואר (ראו בשינויים המחויבים: ברע (ארצי) 14675-11-14‏ ‏ אסף לבד - המוסד לביטוח לאומי (8/2/15)).
9. לא מצאתי, אפוא, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
10. בשים לב למסקנתי זו, מתייתר הדיון בטענת המערער בדבר החלפת הרכב הוועדה.

סוף דבר

1. הערעור נדחה.
2. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
3. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.