בקשה לקבלת סעד זמני המורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנקט המשיב כנגד המבקשים.

הצדדים ניהלו בוררות שבסיומה חויבו המבקשים לשלם למשיב כמיליון ₪. המבקשים חלקו על פסק הבוררות אך זה אושר בבית-המשפט המחוזי. המשיב פנה להוצאה לפועל לגביית הכספים שנפסקו והמבקשים טענו טענת "פרעתי" וביקשו לקזז מזכייתו סכומי כסף שהוא חייב להם לטענתם. טרם הכרעה בטענתם מחקו המבקשים את הבקשה בהוצאה לפועל והגישו תביעה בה הם מבקשים סעד כספי והצהרות שונות, בהן הקביעה כי ההליך בהוצאה לפועל נפתח שלא כדין. בצד התביעה הגישו בקשה זו לעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל עד להכרעה בתביעתם.

לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ועל-פה מצאתי לדחות את הבקשה. הצדדים ניהלו מספר הליכים משפטיים שבהם כבר נטענו טענות להתחשבנות הדדית ואינני רואה מקום להוסיף ולעכב כספים שהמשיב זכה בהם בבוררות משנת 2014.

הצדדים וההליכים המשפטיים שביניהם

1. המבקשים והמשיב שותפים בחברה בשם "GND ייזום, ניהול ושיווק נדל"ן בע"מ" שעסקה –כאמור בשמה – במיזמי בניה ושיווקם (החברה המשותפת).
2. היחסים בין שלושת השותפים עלו על שרטון על-רקע כלכלי, בין השאר נוכח טענות המשיב כי המבקשים העבירו מיזמים רווחיים (בעיקר מיזם הקרוי "פרויקט כצנלסון") מן החברה המשותפת לחברה אחרת שהוא אינו שותף לה וכך גרפו רווחים בלי לחלוק אותם עם המשיב. המבקשים טוענים כי המיזמים האחרים אינם קשורים לחברה המשותפת והעלו טענות שונות כנגד המשיב. בעיקר הם טוענים – וזו טענתם המרכזית גם כאן – כי נשאו בהוצאות רבות (כולל בדרך של הזרמת כספים פרטיים לחברה) וכי אם המשיב מבקש חלק מהרווח עליו לשאת גם בחלקו בהוצאות.
3. פסק הבוררת: המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים ואילו המבקשים הגישו תביעה שכנגד. הצדדים פנו לבוררות בפני הבוררת עו"ד רונית גרוס. ב-15/12/14 ניתן פסק בוררות שמנה 44 עמודים ו-339 סעיפים, ובו סוקרת הבוררת לפרטי פרטים את מערכת היחסים שבין הצדדים, את ההתחשבנויות השונות, את ההכנסות וההוצאות בפרויקטים השונים, ואת הטענות מכאן ומכאן, כולל בנוגע לבעלות על פרויקט כצנלסון – שהוגדרה על ידה כ"לב ליבו של הסכסוך" (סעיף 302 לפסק). לאחר דרישה ובדיקה קבעה הבוררת כי על המבקשים להעביר לקופת החברה המשותפת (שלא הייתה צד להליך הבוררות) סכום של 580,000 ₪ בגין פרויקטים שבוצעו (פרויקט שפר ופרויקט הלפרין) וכי אם הסכום לא יוזרם לקופת החברה עד למועד מסוים עליהם לשלם למשיב במישרין את חלקו היחסי בסך 193,333 ₪. בנוסף חויבו המבקשים לשלם למשיב במישרין סך 257,349 ₪ בגין פרויקט שפר, סך של 500,000 ₪ בגין פרויקט כצנלסון ופיצוי של 100,000 ₪ בשל הפרת ההסכם. כן חויבו בהוצאות בסך 100,000 ₪. הבוררת הוסיפה וקבעה הוראות בנוגע לרווחים עתידיים, הוצאות ותשלומי מיסים (סעיפים 323-339 לפסק הבוררות). בכלל זה נקבע – ובכך תולים המבקשים את תביעתם – כי הכספים שיגיעו לחברה יחולקו, לאחר תשלומי מס וחובות, באופן שווה בין שלושת השותפים (סעיף 330) וכי "לגבי תשלומי מס וחיובים עתידיים, אלו ישולמו במועדם ובמידת האפשר מתוך הרווחים הצפויים לחברה. במידה ויש צורך לשלם חובות בטרם קבלתם של הרווחים או התקבולים המגיעים לחברה, או בהעדר אשראי מספיק לחברה, יעבירו התובע והנתבעים לחברה בחלקים שווים סכומים אלה. זאת בתנאי כי כל התשלומים שהיה על הנתבעים לשלם לתובע שולמו עד אותו מועד, ובאם לא שולמו ישולמו כל חובות החברה על ידי הנתבעים ויקוזזו מן חובם לתובע" (סעיף 331).
4. פסק הבוררת (משנת 2014) חייב אפוא את המבקשים לשלם למשיב 857,349 ₪ ולחברה 580,000 ₪ ששליש מתוכם שייך למשיב, אך הותיר פתח מסוים להתחשבנות עתידית ולקיזוז.
5. אישור פסק הבוררות בבית-המשפט המחוזי: המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 53053-02-15) ואילו המשיב הגיש בקשה לאישורו (הפ"ב 13111-02-15). כב' השופטת יהודית שבח דנה בבקשות במאוחד, והתקיים דיון ארוך ומקיף בו הועלו, בן השאר, טענות המבקשים לגבי חובות של המשיב כלפי החברה המשותפת וכלפיהם וטענותיהם כי הבוררת טעתה משום שפסקה למשיב חלק מההכנסות ולא חלק מהרווח. בתום הדיון המליצה כב' השופטת שבח לצדדים להסכים לאישור פסק הבוררת בשינויים מסוימים, תוך שהיא מציינת כי "התביעה שכנגד היא בעצם עיקר פסק הבוררות" וכי "הטענה לעניין יתרת החובה הנטענת של המשיב תקבל ביטוי בהתדיינות שבין החברה לבין המשיב בתיק הנוסף כך שפסק הבוררת לא נמצא בחסר". הצדדים נעתרו להמלצתה והסכימו כי פסק הבורר יאושר ברובו, למעט החיוב בסך 100,000 ₪ שנפסק בשל הפרת חוזה וביטול שלושה סעיפים – 328 סיפא, 338 ו-339 – שעניינם בדיקת התחשבנות עתידית על ידי רואה-חשבון. נוכח הסכמת הצדדים ניתן פסק-דין שאישר את פסק הבוררת כפוף לשינויים המוסכמים (11/10/15).
6. בהמשך החלו הצדדים להתנצח על תוכן הפסיקתא, וגם כאן הועלו, פעם נוספת, טענות לעניין קיזוז סכומים שחייב המשיב למבקשים. כב' השופטת שבח הדגישה בפני הצדדים כי על הפסיקתא לשקף את פסק הדין ולא את רצונות הצדדים, ולבסוף ניסחה את הפסיקתא שנחתמה ב-20/3/16. במסגרת הפסיקתא חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 857,359 ₪ (סעיף 1); לשלם חברה המשותפת סכום של 580,000 ₪ עד למועד מסוים ואם לא יעמדו בתשלום ישלמו שליש ממנו ישירות למשיב (סעיפים 2-3); לשלם לחברה המשותפת הכנסות עתידיות שיתקבלו מפרויקט שפר ופרויקט הלפרין (סעיף 4). כמו כן נכללו בפסיקתא סעיפים 330 ו-331 לפסק הבוררת (סעיפים 5 ו-10 לפסיקתא) שעניינם חלוקת רווחים עתידית וקיזוז.
7. ההליך הנוסף שנקטה החברה המשותפת נגד המשיב: בין לבין הגישה החברה (שבשליטת המבקשים) תביעה נגד המשיב להשבת כספים שהוא חייב לה לטענתה (ת.א (שלום פ"ת) 50641-01-13). זהו ה"הליך הנוסף" שהזכירה כב' השופטת שבח בהמלצתה. בית המשפט מינה מומחית לבחינת המחלוקות החשבונאיות שבין הצדדים, אך זמן קצר לאחר חתימת הפסיקתא בבית-המשפט המחוזי, הודיעה החברה כי ברצונה למחוק את ההליך בטענה שפסק דינה של כב' השופטת שבח הסדיר את מלוא המחלוקות שבין הצדדים. ב-21/7/16 נעתר בית-המשפט לבקשה ומחק את התביעה.
8. ההליך בהוצאה לפועל וטענת פרעתי של המבקשים: המבקשים לא שילמו למשיב את הסכומים שנפסקו בפסק הבוררת ובבית-המשפט המחוזי וב-1/5/16 פתח המשיב בהליך במסגרת ההוצאה לפועל (502524-05-16). המבקשים הגישו בקשה בטענת "פרעתי" ובה הסבירו כי לשיטתם המשיב חייב להם ולחברה המשותפת כספים רבים בשל הוצאות שהוציאו במסגרת החברה ואלו שקולים (כמעט) לחובם כלפיו וכי זכותם לקזז סכומים אלה בהתאם לסעיף 10 בפסיקתא. ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם שרון קרן, הורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל כפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 450,000 ₪, אך ציין בפני הצדדים כי ספק בעיניו אם טענת פרעתי היא ההליך הנכון. חרף זאת בחרו המבקשים להמשיך בדיון בטענת פרעתי כולל חקירות וסיכומים, אך ערב השלמת הסיכומים, וטרם התקבלה הכרעת הרשם, הגישו המבקשים תביעתם כאן, שטעמיה דומים. במהלך דיון שהתקיים בפני ב-4/9/17, במסגרת בקשה זו, הובהר למבקשים כי אינם יכולים לנקוט בהליכים מקבילים, ובא-כוחם הודיע כי בכוונתם למחוק את הבקשה בטענת פרעתי וביקש שהות בכדי לעשות כן. ב-11/9/17 נעתר כב' הרשם קרן לבקשת המבקשים והורה על מחיקת הבקשה בטענת פרעתי תוך שהוא מחייבם בהוצאות.

התביעה הנוכחית והבקשה נושא החלטה זו

1. תכלית התביעה היא, כפי שנכתב ברישא כתב התביעה, לאכוף על המשיב את הוראות פסק הבוררת, והסעד המבוקש בה הוא סעד כספי בסך 994,882 ₪ וסעדים הצהרתיים שעניינם פרשנות פסק הבוררות והצהרה כי הליך הוצאה לפועל נפתח שלא כדין. בתמצית, טוענים המבקשים כי פסק הבוררת והפסיקתא של בית-המשפט המחוזי לא חייבו אותם לשלם למשיב כספים אלא קבעו מנגנון איזון כלכלי בין שלושת השותפים, ובהתאם לכך יש לערוך התחשבנות של כלל הזכיות, ההוצאות והחובות הנוגעים לפרויקטים המשותפים ואת התוצאה הסופית – בין אם לזכות ובין אם לחובה – לחלק בין שלושת הצדדים. המבקשים טוענים כי כדי להפיק את הרווחים שחולקו נאלצו לשאת בהוצאות כבדות מכיסם הפרטי ובאמצעות החברה, ומפנים לסיפא הפסיקתא בבית-המשפט המחוזי שאישרה להם לקזז הוצאות אלו מזכייתו של המשיב. בד-בבד עם התביעה הגישו בקשה זו שעניינה עיכוב התשלומים עד להכרעה בתביעתם.

דיון

1. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כללים למתן סעד זמני ובכללם סיכויי התביעה ("ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה"), מאזן הנוחות ("הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני") , תום ליבו של המבקש, וקיומה של הצדקה עניינית למתן הסעד "מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". שיקול נוסף שהוזכר בפסיקה הוא מועד הגשת הבקשה וקיומו של שיהוי.

במקרה הנוכחי בחינת השיקולים השונים אינה תומכת במתן הסעד המבוקש.

1. סיכויי התביעה: אינני שולל כי סיום נכון של מערכת היחסים הכלכלית שבין הצדדים אמור להיות במתכונת של בחינת כלל ההכנסות והזכויות (נוכחיות ועתידיות) מול כלל ההוצאות וההפסדים וחלוקת התוצאה הסופית בין שלושתם. כך המלצתי לצדדים בדיון. עם-זאת, בין הצדדים כבר התנהלו מספר הליכים כולל תביעה ותביעה שכנגד שנדונו בבוררות בה עלו טענות לעניין חובות המשיב וההתחשבנות ההדדית; ההליך בבית-המשפט המחוזי שם אושר פסק הבוררת ובהמשך נוסחה פסיקתא לאחר בחינת המחלוקות שבין הצדדים; וההליך בבית-המשפט בפתח תקווה שנמחק תוך שהחברה המשותפת שבשליטת המבקשים מודיעה שהמחלוקות בין הצדדים הוסדרו. אמנם בלא שנבחנו מלוא הטענות להוצאות אישיות שנשאו בהן המבקשים והשאלה האם הוצאות אלו כבר נכללו בהתחשבנות שבפסק הבוררת או לא קשה להתייחס לסיכויי התביעה הכספית, אך דומה שהיא עשויה להיתקל בקשיים לא מבוטלים, ולעניין זה יש להוסיף כי גם לשיטת המבקשים בחלק מההוצאות נשאה החברה שאינה בעלת דין בהליך כאן. אוסיף כי הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו אינם שגרתיים, וגם בדיון התקשה ב"כ המבקשים להסביר מדוע אמור בית-משפט זה להצהיר כי "תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי הנתבע שלא כדין ולהורות על סגירתו", ומה מקור הסמכות להצהיר על סעדים שלשיטת המבקשים עצמם כבר נפסקו במסגרת פסק הבורות ועל פרשנות פסק הבוררת שכבר נדון בבית המשפט המחוזי (ראו ניסוח הסעדים בסעיף 73 לכתב התביעה). בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי שיקול סיכויי התביעה נוטה לטובת המבקשים ודומה שבשלב זה הוא נוטה, במידת מה, לטובת המשיב.
2. מאזן הנוחות והצדק במתן הסעד: שיקולים אלו נוטים בבירור לטובת המשיב. החוב נושא הליכי ההוצאה לפועל הוא חוב פסוק משנת 2014, פרי בוררות מפורטת, ולמבקשים הייתה הזדמנות להעלות טענותיהם בבוררות, בבית-המשפט המחוזי, בבית-המשפט בפתח-תקווה (באמצעות החברה המשותפת שבשליטתם) ובהליכי ההוצאה לפועל. בתום ההליך בבית-המשפט המחוזי התנהל הליך זוטא נוסף שעניינו ניסוח הפסיקתא וגם בו העלו המבקשים טענות בנוגע להוצאותיהם ולהתחשבנות ההדדית מול המשיב. הן הבוררת והן בית-המשפט המחוזי היו ערים לחילוקי הדעות שבין הצדדים אך בחרו להורות למבקשים לשלם למשיב, באופן אישי ובמישרין, סכומי כסף גבוהים (כ-757,000 ₪ והוצאות משפט בסך 100,000 ₪) וזאת לצד סכומי כסף אחרים (580,000 ₪) שהיה עליהם לשלם לקופת החברה המשותפת. ההחלטות לא הותנו ולא הותלו, ואף שדובר בהן גם על התחשבנות עתידית ועל קיזוז מנוסח הדברים עולה כי מדובר ב"תשלומי המס וחיוביים עתידיים" ובחובות החברה (סעיף 10 לפסיקתא). המשיב זכה אפוא בהליך משפטי – יותר מאחד – וממתין כבר זמן רב למימוש זכייתו. אכן למבקשים קיימת זכות קיזוז (שקיימת ממילא בדין) אך אין זה צודק להמשיך ולעכב את התשלומים עד לסיומו החלוט של ההליך המשפטי הנוכחי – אם יסתיים שכן שני הליכים כבר נמחקו בשלב מתקדם – ובחינה מחודשת של מלוא התחשבנויות הצדדים. הנזק שייגרם למשיב מעיכוב נוסף בקבלת הפיצוי שנפסק גבוה מהנזק שעלול להיגרם למבקשים מביצוע פסק דין שבו חויבו, ואם יזכו המבקשים בדינם וימצא כי בהתחשבנות הכללית (אם תבוצע) חייב המשיב בתשלום כלשהו יוכלו לממשו בדרכים המקובלות. אינני רואה יתרון כלשהו להשאיר את הכספים בידיהם לאחר שהמשיב כבר זכה בדין.
3. שיהוי ותום לב: גם שיקולים אלו עומדים לחובת המבקשים שבאמצעות הליכים משפטיים משהים את תשלום פסק הבוררות כבר למעלה משלוש שנים. לעניין זה כבר הוזכר כי המבקשים ניהלו הליך טענת פרעתי מלא, כולל הוכחות וסיכומים חלקיים, ורק בסיומו פנו לבית משפט זה וכי בתביעה בבית-המשפט בפתח תקווה מונתה מומחית לבדיקת ההתחשבנות שבין המשיב לבין החברה המשותפת אך גם ההליך ההוא נמחק. התנהלות זו מביאה לעיכוב מיותר של ביצוע פסק דינה של הבוררת ופסק דינו של בית-המשפט המחוזי ומתעורר חשש כי גם הליך זה נועד לעיכוב נוסף של ביצוע פסק הבוררת.

סוף דבר

1. על-יסוד כל האמור לעיל, ולאחר בחינת השיקולים השונים, מצאתי לדחות את הבקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב הליכי ההוצאה לפועל.
2. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

י"ח תשרי תשע"ח, 08 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.