לפני: כב' השופט בועז גולדברג 5 אוגוסט 2019

נציג ציבור עובדים - מר שלמה ליב

נציג ציבור מעסיקים - מר אפרים וינשטוק

האם חלים על הנתבעת צווי ההרחבה בענף החקלאות? זוהי המחלוקת העיקרית בין 12 התובעות לבין הנתבעת, אשר העסיקה אותן. התובעות עותרות לחייב את הנתבעת ברכיבי שכר שמקורם לטענתן בצווי ההרחבה בענף החקלאות: תוספת וותק, דמי כלכלה, מענק, תוספת משפחה, והפרשה לקרן השתלמות.

עיסוקה העיקרי של הנתבעת הוא ריבוי רקמה צמחית. עיסוק זה מבוסס על ידע מתקדם בתחום הביוטכנולוגיה, אשר נרכש במחקר ופיתוח מתמשכים של מדעני הנתבעת.

התובעות הועסקו בתקופות שונות ע"י הנתבעת, בייצור שתילונים ברקמה צמחית בשיטות המתקדמות שפותחו על ידה.

לטענת התובעות עיסוקה של הנתבעת הוא בחקלאות ומכאן שחלים עליה צווי הרחבה מענף החקלאות.

הנתבעת טוענת כי צווי ההרחבה בענף החקלאות אינם חלים עליה וזאת הן משום שתחום עיסוקה אינו "חקלאות" והן משום שפרשנות נכונה, לגישתה, של צווי ההרחבה (וההסכמים הקיבוציים שהורחבו בהם), מלמדת כי הם לא נועדו לחול במקרה דנן.

העובדות הצריכות לעניין

הן התובעות והן הנתבעת הגישו תצהירים רבים, אליהם צורף חומר רב. התקיימה ישיבת הוכחות ארוכה ובה נחקרו חלק מהתובעות (הצדדים הסכימו להסתפק בהעדת חלקן) ועדי הנתבעת. בישיבה נפרדת נשמעו באי כוחם המלומדים של הצדדים בסיכומים בעל פה, אשר נתמכו בסיכומי תשובה מטעם התובעות ובהמצאת פסיקה ענפה.

לאחר ששמענו את העדים בתיק, ואת באי כוח הצדדים טוענים לפנינו בעל-פה ועיינו בחומר הרב בתיק ובכתבי הטענות, מצאנו לפרט את העובדות שמצאנום כרלבנטיות להכרעה בתיק:

1. הנתבעת היא חברה שעיסוקה בריבוי תרביות רקמה צמחית, בשיטות מתקדמות מתחום הביוטכנולוגיה. לנתבעת צוות מחקר ופיתוח המונה כ-8 מדענים וכן מעבדת ייצור שבה מיישמים את ממצאי המחקר והפיתוח ומייצרים שתילונים ברקמה צמחית. בשיטה זו ניתן לשכפל כמות עצומה של שתילונים זהים לצמח המקור ובזמן מהיר ביחס לשיטות מסורתיות, כמו למשל ריבוי באמצעות ייחורים. הנתבעת עוסקת בעיקר בריבוי רקמה צמחית של צמח הבננה, והיא נחשבת ליצרנית הגדולה בעולם לשתילונים מסוג זה.
2. הטכנולוגיה שפותחה בנתבעת מבוססת על מצע גידול מיוחד, שפותח בנתבעת, הגורם לרקמה הצמחית להתרבות ולשכפל עצמה בתנאים מתאימים של תאורה, טמפרטורה ולחות. מצע גידול זה, הנראה כמו ג'לי לבן חצי-שקוף, מורכב מכ-120 חומרים שונים. ישנם כמה סוגים של מצעי גידול, המתאימים לשלבים שונים או למטרות שונות (תצהירו ועדותו של ד"ר חייט, המדען הראשי של הנתבעת).
3. פעילות זו - ריבוי הרקמה הצמחית, המכונה ע"י הנתבעת IN VITRO - מהווה את עיקר הפעילות הכלכלית של הנתבעת, ובה עסקו התובעות, אשר שימשו בתפקיד עובדות המעבדה שבה בוצעו תהליכי ריבוי התרביות הצמחיות, בשיטות שפיתחו מדעני הנתבעת.
4. לצד פעילותה העיקרית בריבוי הרקמה הצמחית, כאמור, מפעילה הנתבעת גם משתלה "רגילה", לצרכי מחקר וכן למכירת שתילי עצי פרי. כפי שיפורט מטה, פעילות זו מחזיקה כ-2% בלבד מפעילותה הכלכלית של הנתבעת.
5. פעילותה העיקרית של הנתבעת – ריבוי רקמה צמחית – מבוצעת במעבדת הייצור השוכנת במבנה משרדים. הוצג לפנינו סרטון בו נראית הכניסה למעבדה, שהיא דרך חדר כניסה מיוחד שבו מחליפים העובדים, לרבות התובעות, את בגדיהם בבגדים סטריליים. חלל העבודה של התובעות במעבדה הוא סטרילי, מואר וממוזג. רמת הסטריליזציה הנדרשת היא מהגבוהות שיש (תצהירו של ד"ר חייט).
6. בכניסה למעבדה, שם הועסקו התובעות, נדרשים העובדים להניח את הנעליים שלהם במגש עם נוזל לחיטוי הסוליות. לאחר מכן העובדים נכנסים לחדר ההלבשה שם הם מחליפים את הנעליים (שסוליותיהן חוטאו כאמור) לנעליים ייעודיות שנרכשו עבור העבודה במעבדה. אסור לצאת מהמעבדה עם נעליים אלו. בעמדת העבודה נדרשים העובדים לעטות כפפות על ידיהם. גם הטמפרטורה והתאורה נשלטים באופן מלאכותי במעבדה, כך שהטמפרטורה כל השנה היא 22-23 מעלות למניעת זיהומים (תצהירו של מנהל המעבדה, מר בשן).
7. התובעות יושבות למול שולחן עבודה אישי, מואר ונקי, ומטפלות בתרבית הצמחית (וראו עמ' 21 לפרוטוקול).
8. תהליך העבודה פורט באריכות בתצהירי הנתבעת (בעיקר תצהירו של מר בשן, מנהל המעבדה), באופן שהתיישב גם עם העדויות ששמענו גם מפי התובעות. תהליך זה מדוייק, מבוסס על תקן של הנתבעת, ומבוצע כדלקמן:
   1. אל מבנה הנתבעת מובא גבעול בקוטר של כ-10-15 ס"מ מצמח בננה שנבחר ע"י מומחה כצמח איכותי שכדאי להרבותו.
   2. מגבעול זה מוציאות התובעות את ליבת הגבעול, היא הטבעת הפנימית שלו ("מרסיטמה").
   3. המריסטמה נחתכת לחתיכות קטנות באורך של כ- 1-2 ס"מ, המושמות כולן בקופסא אחת לשם חיטוי. חומר חיטוי מרוסס על הקופסא.
   4. לאחר החיטוי מוכנסת הקופסא לתוך חדר המעבדה. שם מועברת כל חתיכה לתוך חומר חיטוי פעם נוספת ולאחר מכן, לפי הזמן שנקבע בתקן, התובעות מוציאות את החתיכה לשולחן העבודה שבו היא נחתכת לשני חלקים. החתיכות מוכנסות לצנצנת שבה מצע גידול. נציין כי הוצג לפנינו אותו מצע גידול, הנראה כחומר ג'לטיני בהיר חצי שקוף. בכל שלבי הריבוי לא נעשה שימוש באדמה, אלא במצעי גידול שפיתחה הנתבעת. הצנצנת ובה מצע הגידול שעליו חתיכות המריסטמה מועברת לחדרי גידול בטמפרטורה ובתנאים מיוחדים, למשך כ-7 שבועות. שלב זה נקרא "דור 1".
   5. בשבוע ה-8 נוצר בכל צנצנת כ-3-4 שתילים עם שורשונים. התובעות מוציאות את השתילים הללו, מחטאות אותם ומפצלות אותם פעם נוספת, כך שנוצרים כעת 5-6 שתילים. הללו מועברים פעם נוספת לצנצנות עם מצע גידול לתקופה נוספת של כמה שבועות, וחוזר חלילה. כל שלב כזה נקרא "דור". כך מפצלות התובעות, בעבודתן, ומרבות רקמה צמחית אחת ליחידות זהות רבות של אותה רקמה צמחית.
   6. התהליך כולו טכני, מדויק ביותר, דורש מיומנות, יסודיות והקפדה על ניקיון והוראות התקן. כך, למשל, ישנם שלבים בהם על התובעות לשים את התרבית במצע גידול מסוג שונה המתאים למטרה מסויימת. חלק מהתובעות עבדו גם בחדר מיוחד שבו מכינים את מצעי הגידול מכימיקלים שונים, והכל לפי הוראות הנתבעת והמדענים שלה.
   7. בסופו של התהליך מייצרת הנתבעת, בשיטה זו "שתיל בתרבית רקמה" (זאת להבדיל מ"שתיל מתרבית רקמה"). שתיל בתרבית רקמה הוא שתיל על מצע גידול כימיקלי המותאם לתנאי מעבדה בלבד ולא לתנאי שטח. זהו המוצר העיקרי שמייצרת הנתבעת ומשווקת אותו ללקוחותיה בעולם כולו. שתילונים אלו אינם יכולים להישתל באדמה ובשטח. הם חייבים לעבור תהליך איקלום מיוחד שאינו נעשה ע"י הנתבעת. השתילונים נמכרים ע"י הנתבעת למשתלות מיוחדות של לקוחות הנתבעת שבהן מתבצע תהליך אקלימיזציה שלהם לתנאי האקלים והסביבה באזור בו יינטעו בהמשך. במשתלות אלו הם מועברים לעציצים עם אדמה ונחשפים לתנאי השטח.
   8. לחלק מהשתילונים ישנם, לעיתים, גם שורשים ועלים "עצלים", כלומר – עלים ושורשים שהצמח לא מסתמך עליהם והוא מייצר שורשים ועלים אחרים בתהליך האקלום (שמבוצע כבר אצל לקוחות הנתבעת ולא אצל הנתבעת, כאמור).
   9. להשלמת התמונה נציין כי לצד המעבדה קיים גם "חדר קרקעות" ו"חדר גולם". בחדר הקרקעות מכינים את מצעי הגידול, לפי מתכון מדוייק עם הרכב כימיקלים לפי הוראות מדעני הנתבעת (בניגוד לשמו, אין מדובר ב"קרקע" אלא במצע גידול, המורכב מכימיקלים, ויטמינים וכיו"ב (חקירה נגדית של התובעת מס' 1, עמ' 16).
      "חדר גולם" הוא החלל שבו נמצע סיר מיוחד ובו מחוממים מצעי הגידול עד לטמפרטורה הרצויה. חלק מהתובעות עבדו גם בחדרים אלו, שהינם חלק מהמעבדה ומשרשרת הייצור של הנתבעת.
9. התובעות עבדו בשעות ובמשמרות קבועות.
10. תמהיל העובדים המועסקים בנתבעת:

מתצהירה של גב' מאיה לוי, וכן מנספח י' לתצהיר התובעות שמעלה נתונים דומים, למדנו שהנתבעת מעסיקה כ- 90-95 עובדים:

• 1. כ-8 מדענים ב"חטיבת מחקר ופיתוח".
  2. כ-50 עובדי ייצור, המועסקים במעבדת הייצור. שם הועסקו התובעות. נציין כי בהודעה בדבר פירוט תנאי עבודה נכתב שתפקידה של התובעת (למשל התובעת 2, נספח ב' לתצהירה): "עובדת ייצור במעבדה".
  3. כ-25 עובדי "מעטפת" הכוללים עובדי מנהלה, אחזקה, שינוע, מהנדסת תעשיה וניהול, מהנדסת ביוטכנולוגיה.
  4. כ-10 עובדים המועסקים במשתלה שהנתבעת מחזיקה בעיקר למטרה המחקרית והיצרנית שלה, ולא נעשה בה שימוש מירבי לצורך גידול תוצרת חקלאית, הגם שמגודלים בה שתילי עצים, אולם כפעילות אזוטרית של הנתבעת (תצהירה של גב מאיה לוי, שלא נסתר).

1. פילוח פעילותה הכלכלית של הנתבעת:

אין מחלוקת בין הצדדים כי המוצר המרכזי שמייצרת הנתבעת, ושבו עסקו התובעות, הוא ה-IN VITRO, כלומר, התרבית הצמחית במצע הגידול. מתצהירה של גב' לוי, שלא נסתר, עולה כי היקף מכירות ה-IN VITRO הוא כ-16,000,000 ₪ לשנה ואילו מכירות העצים מהמשתלה הוא כ-330,000 ₪ לשנה. ממצאים דומים עלו מדוח החקירה הפרטית שהציגו התובעות (נספח ט' לתצהירן). במילים אחרות פעילות המעבדה מחזיקה כ-98% מהיקף הפעילות הכלכלית של הנתבעת בעוד שחלקה של המשתלה ממכירת שתילי עצים הוא כ-2%.

1. הנתבעת היא חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית, המשתייכת להתאחדות התעשיינים (סעיף 6 לתצהירה של גב' מאיה לוי, סמנכ"לית הכספים בנתבעת). הנתבעת הציגה קבלה המעידה על תשלום דמי חבר שלה לשנת 2016 לאיגוד התעשייה הקיבוצית, וכן סקר של ההתאחדות שנתבקשה למלא (נספחים א' ו-י"ט לתיק המוצגים של הנתבעת).

נציין כי ב"כ התובעות טען שהנתבעת אינה שייכת לענף התעשייה ושהיא אף לא מקיימת הלכה למעשה את הוראות צווי ההרחבה בענף התעשייה. עיקר טענתו נשענה על כך שניכר מעדותה של סמנכ"לית הכספים של הנתבעת, כי היא אינה מכירה את צו ההרחבה בענף התעשייה, וכן על כך שמתלושי השכר של חלק מהתובעות (הוא הפנה לתלושים של התובעת מס' 12) עולה שהנתבעת הפרישה להן הפרשות סוציאליות בשיעורים לפי צו ההרחבה הכללי לעניין פנסיה ולא לפי צווי ההרחבה בענף התעשייה. אנו דוחים טענה זו של ב"כ התובע, וזאת מאחר שאין בה כדי לסתור את העובדה (שהוכחה) לגבי היותה של הנתבעת חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית. לא ניתן ללמוד מכך שמעסיק לא מקיים הסכם קיבוצי או צו הרחבה שהוא אינו חבר בהתאחדות התעשיינים.

יתר על כן, בתשובתה ציינה ב"כ הנתבעת כי הנתבעת הפרישה לתובעות כבר משנות ה-90 ביטוח פנסיוני וביטוח דמי מחלה במבטחים, זמן רב לפני שהיתה חובה כללית לכך במשק. ואכן, מחוזה ההעסקה של התובעת 2, לדוגמא, נספח ב' לתצהירה, מ-1/1995, עולה כי כבר בשנות ה-90 (שנים לפני שהותקן צו ההרחבה הכללי לעניין הפנסיה) פרטה הנתבעת, כחלק מתנאי העבודה, הפרשות לפנסיה ולביטוח דמי מחלה.

לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית.

1. הנתבעת נמצאה זכאית למענקים שונים מן המדען הראשי במשרד הכלכלה, ולא נמצאה זכאית למענקים מטעם משרד החקלאות. בנוסף, נמצאה הנתבעת כזכאית לסיוע תקציבי ממשרד התעשייה והמסחר לצורך הכשרת עובדים. כמו כן, מינהל מקרקעי ישראל סיווג את הקרקע עליה בנוי מפעלה העיקרי של הנתבעת (המעבדה) כקרקע המיועדת למפעל ולא לחקלאות (תצהירה של גב' מאיה לוי, שלא נסתר).

לטענת הנתבעת, עובדות אלו מעידות על כך שהיא פועלת בענף התעשייה ולא החקלאות. אנו דוחים טענה זו משאיננו סבורים שקבלת מענקים ממשרד ממשלתי יכולה להוות מבחן מכריע לחלותו של צו הרחבה. כמו כן, לא הוכח לפנינו כי משרד הכלכלה אינו נוהג להעניק מענקים למפעלים שעוסקים ב"חקלאות", בוודאי חקלאות מתקדמת. כך גם לגבי סיווג הקרקע במנהל מקרקעי ישראל.

1. האופן בו הציגה הנתבעת את עצמה בציבור:

התובעות הציגו מספר מסמכים ומספר מקרים שמהם עולה כי הנתבעת מציגה את עצמה או מוצגת כעוסקת בחקלאות. נאמר כבר עתה כי איננו משוכנעים שהאופן בו מציג עצמו מעסיק מסוים יכול להוות מבחן מכריע לחלותו של צו הרחבה. עם זאת, נתייחס לכל אחד מהמקרים בנפרד:

• 1. בפרוטוקול ועדת קרקעות של משרד החקלאות, מ-7.1.16, אמרו נציגי קיבוץ ראש הנקרה, בעלי הנתבעת, כי רה"ן הוא "מפעל חקלאי" וכי בקיבוץ "לא קיימת תעשייה" (נספח י"א לתצהיר התובעות). איננו סבורים כי עלינו להעניק משקל משמעותי לאופן שבו בחרו בעלי הנתבעת להציג את הנתבעת, וזאת במיוחד משהובאו לפנינו ראיות רבות מטעם הנתבעת עצמה (וכן התובעות), כך שאנו יכולים להתרשם מכלי ראשון ואיננו זקוקים לדעתם של בעלי הנתבעת דווקא.
  2. מסמכים ממשרד החקלאות ומועצת הצמחים - התובעות צרפו לתצהיריהן (נספחים ה'-ז' לתצהירה של התובעת מס' 2), מסמכים של משרד החקלאות משני סוגים:

הסוג הראשון הוא רשימה של מאות משתלות מורשות בארץ "לזרעים ושתילים". הן ממספר המשתלות והן מהכותרת ניתן להסיק כי מדובר בפעילות האיזוטרית של הנתבעת במשתלה שהיא מחזיקה ולא לפעילותה העיקרית במעבדה.

הסוג השני הוא הוראות של משרד החקלאות לגבי יצוא שתילי בננות IN VITRO ופיקוח על משתלות המייצרות צמחים וחומר ריבוי צמחי באיכות מיוחדת. אכן, העובדה שמשרד החקלאות מוציא הוראות מקצועיות בעניין זה יכולה בהחלט להעיד כי מדובר בעניין חקלאי, אולם עם זאת, איננו סבורים כי ניתן לקבוע באופן נחרץ שהעובדה שמשרד החקלאות מוציא הוראות בתחום מסויים הופך את השחקנים בו לכפופים להוראות צווי ההרחבה בענף החקלאות. משרד החקלאות אחראי על מגוון רב של תחומים, ובין היתר על הסדרת יצוא ושיווק. כך, למשל, עצם העובדה שמשרד החקלאות מוציא הוראות בדבר הובלת חלב ומוצריו אינה מלמדת שצווי ההרחבה בענף החקלאות חלים על רשתות השיווק או על מחלבות הייצור.

• 1. פרסומים והודעות של הנתבעת: מנספחים ג', ד' ו-ח' לתצהיר התובעת מס' 2 ניתן ללמוד כי מרבית הדוגמאות מתייחסות ל"משתלה", "משתלת ריבוי" או לעיתים כ"משתלת עצים". ואכן – אין מחלוקת כי לנתבעת משתלה, שהיא מחזיקה הן לצרכי מחקר והן לצרכי מכירת עצי פרי, ובה מועסקים כ-11% מעובדיה. אלא שכפי שקבענו, היקף הפעילות של משתלה זו הוא כי 2% בלבד מהיקף הפעילות של המעבדה של הנתבעת, אשר בה מועסקים מרבית עובדיה לרבות התובעות. בחלק מהפרסומים שצורפו מודגש כי מדובר באותה משתלה. כך, למשל, מנספח ח' לתצהיר התובעת 2, שהוא אסופת פרסומים לעובדים דרושים, עולה כי כולם מיועדים לעבודה במשתלה ולא במעבדה: "מנהל משתלה... רשיון נהיגה בטרקטור ובהפעלת כלים...". מן הסתם אין מדובר בעבודה במעבדת הייצור שבה מועסקות הנתבעות ומהווה את עיקר פעילות הנתבעת (ראו תגובת הנתבעת לתמצית טענות התובעות).

נוסיף עוד כי לטעמנו, אין בעובדה שהנתבעת עושה שימוש במונח "משתלה" בפניה לקהל הרחב כדי להוות מבחן מכריע לשאלה האם חל עליה צו ההרחבה בענף החקלאות. זאת, לא רק משום שיש לה, כאמור, משתלה אחת "אמיתית", אלא בעיקר משום ששימוש במונחים מקצועיים כגון "מעבדת ייצור בתרבית רקמה IN VITRO" לא יגרום לציבור הרחב להבין במה מדובר, והדברים ברורים.

כך, שמה הלועזי של הנתבעת הוא RAHAN MERISTEM. די בכך להבין מדוע נבחר השם "רהן תרביות" ולא "רהן מריסטמות" לאוזן הישראלית. ועוד - בלוגו של החברה בלועזית מופיעות גם המילים: BREED APART, כדי לתאר את ייחודה של החברה בהשבחת תאים (נספח ו' לתגובת הנתבעת לתמצית טענות התובעות).

איננו סבורים, אפוא, כי השימוש המילה "משתלה" הוא בעל משקל משמעותי לעניינינו.

1. טענות סותרות שהעלתה הנתבעת בהליך שיפוטי אחר – השתק שיפוטי?

התובעות הפנו אותנו לעתירה מנהלית שהגישה הנתבעת כנגד החלטה של משרד החקלאות שלא לאשר לה מכסת עובדים זרים (עתמ 25741-02-10 (מחוזי נצרת). בעתירה טענה הנתבעת כי היא עוסקת בחקלאות ותקפה את החלטת משרד החקלאות שלא לאשר לה מכסה לעובדים זרים (הכוונה היתה לעובדים תאילנדים).

לטענת התובעות הנתבעת מושתקת מלהעלות טענות סותרות בהליך שלפנינו, ומכוח השתק שיפוטי אין לתת לה לטעון כי היא אינה עוסקת בחקלאות.

דוקטרינת ההשתק השיפוטי אומצה בפסיקה וככלל מושתק בעל דין מלטעון טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בהליכים שונים. תכליתו של הכלל היא "למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט. הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט..." (ראו רע"א 4224/04‏ בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6) 625). כמו כן מושם דגש על תום הלב של הצדדים בהקשר להעלאת טענות סותרות.

מהמסמכים הקשורים לעתירה זו עולה כי הנתבעת אכן ביקשה להדגיש את הפעילות החקלאית "המסורתית" שלה, ומכאן את זכותה לקבל הקצאה של עובדים זרים תאילנדים. מפסה"ד שניתן בעתירה (נספחים י"ז-י"ח לתצהיר התובעות) עולה כי משרד החקלאות אישר בעבר מכסה של כ-13 עובדים זרים לנתבעת ובשנת 2009 גרע מרשימת הקודים לזכאות למכסת עובדים זרים את הענף של הנתבעת: "תרביות רקמה – מטעים". הטעם של המשיבה, המדינה, לביטול ההקצאה, היה בכך שענף תרביות רקמה הינו ענף חקלאי טכנולוגי שתהליך הייצור בו מתרחש בתנאים סטריליים במעבדה, בשונה מעבודה בחממה או בשדה פתוח, כך שלא נמצאה הצדקה להותירו כענף שבו ניתן להעסיק עובדים זרים (עמדת המשיבה שם כפי שהובאה בפסה"ד). ביהמ"ש המחוזי דחה את העתירה משמצא כי לא מדובר בהחלטה שרירותית או בלתי סבירה אלא בהחלטה מקצועית שלא הוכח כי יש עילה להתערב בה.

אכן, נראה כי הנתבעת, במסגרת העתירה המנהלית, טענה שהיא עוסקת בחקלאות ובהליך דנן היא טוענת ההפך. אלא שלא נראה לנו נכון להחיל במקרה זה את ההשתק השיפוטי, וזאת מהטעמים הבאים:

• 1. אין חוסר תום לב בהעלאת הטענות בנסיבות מקרה דנן:

מעיון בפסה"ד ובטענות הנתבעת באותה עתירה עולה כי אכן הנתבעת טענה כי היא עוסקת בחקלאות, עם זאת, היא הדגישה בעיקר את הפעילות שהיא מבצעת בחוץ, בשטח. וכך הובאו הדברים בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי:

"עוה"ד זהבה גור [ב"כ העותרת דשם, ב.ג.] חזרה וטענה כי חלקה הראשוני של העבודה נעשית בשטחים חקלאיים ולא במעבדה. רק לאחר שמוציאים את הייחורים מהשטח, דבר שנעשה בתנאים קשים, הם מובאים לבית הגידול. מבחינה זו מדובר בעבודה חקלאית לכל דבר ועניין..." (סעיף 4 לפסה"ד, נספח י"ח לתצהיר התובעת 2, ההדגשות הוספו – ב.ג.).

במלים אחרות – תמצית טענתה של הנתבעת בעתירה המנהלית היתה מכוונת לאותן פעילויות "חקלאיות-מסורתיות" שהיא מבצעת, ואשר בהן גם מועסקים העובדים הזרים (כ-13 במספר). נציין כי גם היום מקבלת הנתבעת הקצאה של עובדים זרים וזאת לא לעבודה במעבדה אלא רק לעבודה במשתלה (תגובת הנתבעת לתמצית טענות התובעות).

גם בהליך דנן הנתבעת איננה כופרת בכך שפעילויות אלו הן "חקלאיות". היא אינה טוענת שהפעילות במשתלה, למשל, שבה מועסקים העובדים הזרים, היא פעילות שאינה חקלאית. טענתה של הנתבעת לפנינו היא שבבחינת מכלול הפעילות שלה לצורך חלות צווי ההרחבה, לפעילות החקלאית הזו יש לתת משקל נמוך, וכי בחינת מכלול פעילותה מביאה למסקנה שהיא אינה עוסקת ב"חקלאות" לעניין חלות צווי ההרחבה.

אנו סבורים כי נקיטת קו טיעון כזה אינה עולה כדי חוסר תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט. השתקת הנתבעת מהעלאת טענות בהליך שלפנינו תמנע ממנה את יומה בשאלה שונה בתכלית מהשאלה הצרה שבה עסק ביהמ"ש המחוזי (סבירות החלטת משרד החקלאות להקצות עובדים זרים).

על הזהירות שבה יש להשתמש בכלל ההשתק השיפוטי עמד ביהמ"ש העליון ב-עא11946/04 לובינסקי נ' י.ת. נצר אחזקות בע"מ ואח' (נבו):

"מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים ניתן להחיל לגביו את כלל ההשתק השיפוטי, המונע ממנו מלהתכחש למה שטען במועד מוקדם יותר. עלינו לפרש ולהפעיל כלל זה בהתאם לתכליתו. הכלל, אשר נגזר מעיקרון תום הלב, נועד לסכל פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט (ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4) 133, 200-199; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (טרם פורסם), פסקאות 12-8). כאשר לא מתקיימת אותה תכלית, ניתן להכיר בחריג לכלל ההשתק השיפוטי. דומה, כי אלו הם פני הדברים במקרה שבפנינו. לדעתי, העובדה שהמבקשת מעלה טענות מנוגדות במסגרת התדיינויות שונות ניתנת להבנה, בנסיבות העניין, ואינה עולה כדי חוסר תום לב".

(ההדגשה הוספה – ב.ג.).

גם ב-ע"א8119/06 יבולי גליל בע"מ נ' מ.י. ואח' (נבו), קבע ביהמ"ש העליון כי כאשר העלאת הטענה הסותרת איננה חסרת תום לב ואין בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, אלא היא לגיטימית בנסיבות שנוצרו, אין לחסום צד מלנהוג כך:

"...באופן כללי אינני רואה פסול בבעל דין המאמץ קביעה שיפוטית שנקבעה נגדו בהליך מוקדם (המנוגדת לטענות שטען באותו הליך) במסגרת הליכים מאוחרים המתבססים על הקביעה השיפוטית בהליך המוקדם, שאחרת ימצא עצמו אותו בעל דין במצב קשה – הוא לא יוכל לטעון את טענותיו המקוריות מחמת מעשה בית-דין ולא יוכל לטעון טענות המאמצות את הקביעות השיפוטיות העומדות בניגוד לטענותיו הקודמות (שלא התקבלו), מחמת השתק שיפוטי"

• 1. אין חשש במקרה דנן ל"הכרעות סותרות". זאת, מאחר שיכול שהנתבעת תהא זכאית למכסת עובדים זרים בהתבסס על הטענה שחלק מפעילותה הוא "חקלאות שטח מסורתית", ואילו תימצא ככזו ש"אינה עוסקת בחקלאות" לצורך חלות צווי הרחבה, משום שבמקרה זה נבחנת מהות עיסוקה הכולל.

צווי ההרחבה שבמחלוקת:

1. התובעות טוענות, כי הנתבעת עוסקת בענף החקלאות ועל כן חלים עליה שני צווי ההרחבה הבאים:
   1. צו הרחבה בענף החקלאות, מיום 14.1.01, אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7018/99 והעדכון - 7012/2000), שבין התאחדות האיכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי של הפועלים החקלאיים, על כל העובדים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם (להלן – "צו הרחבה בענף החקלאות").
   2. צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי-מנהלי, מיום 14.1.01, אשר הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7019/99 והעדכון – 7012/2000)) בין התאחדות האכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי של הפועלים החקלאיים על כל העובדים בדירוג חודשי-מנהלי בענפי החקלאות (להלן – "צו הרחבה בענף החקלאות לעובד חודשי-מנהלי").

טענות הצדדים - בתמצית:

1. התובעות טוענות כי צווי ההרחבה הנ"ל חלים על הנתבעת וזאת מאחר והנתבעת הנה "משק" כהגדרת המונח בצו ההרחבה בענף החקלאות:

""משק" – כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה, לרבות עבודות אדמה, בעלי חיים מכל הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה, או אחסנה של מוצרים, טרקטוראים וציוד מכני חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה;

לטענת התובעות הנתבעת עוסקת ב"ענפי החקלאות לכל סוגיה", וזאת בעיקר משום שהמוצר הסופי העיקרי שמייצרת ומוכרת הנתבעת הוא, לטענתן, מוצר חקלאי.

התובעות טוענות כי משנת העבודה ה-15 שלהן הן זכאיות לזכויות גם מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות לעובד חודשי מנהלי. זאת, לאור האמור בסעיף 55 לצו ההרחבה בענף החקלאות וכן לאור הסיפא של הגדרת "חטיבת עובדים חודשיים מנהליים" בצו ההרחבה בענף החקלאות לעובד חודשי-מנהלי:

"... ועובדים ותיקים בכל ענפי החקלאות והאריזה משנה 15 ואילך...".

טענתן העיקרית של התובעות היא שהנתבעת עוסקת בחקלאות, וזאת בהתבסס על העובדה שהיא "משתלת ריבוי". התובעות מפנות לסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 (להלן – "הסיווג האחיד"), לעובדה שהנתבעת עצמה, כפי שפורט לעיל, מציגה עצמה כ"משתלה", וכן למבחן המוצר המוגמר, כלומר לעובדה שהמוצר שמייצרת הנתבעת הוא, לשיטתן, חקלאי.

1. הנתבעת טוענת כי היא לא עוסקת בחקלאות וכי אינה נכנסת לגדר "משק" המוגדר בצווי ההרחבה. לטענת הנתבעת היא מייצרת בשיטות תעשייתיות מתקדמות מוצר שנצרך, בסופו של דבר, ע"י חקלאים, ובכך אין היא שונה מכל תעשייה המספקת מוצרים לחקלאות. העובדה שמדובר בתרבית צמחית אין בה, לטענתה, כדי לקבוע כי מדובר בענף החקלאות. לטענתה ריבוי בשיטת IN VITRO הוא תהליך תעשייתי לחלוטין, אשר אינו מבוסס על תהליך טבעי המתרחש גם בטבע, כמקובל בחקלאות.

עוד טוענת הנתבעת כי סביבת העבודה של התובעות היא מעבדה תעשייתית, וכי כוונת הצדדים להסכמים הקיבוציים שהורחבו בצווים הנ"ל היתה לשפר את תנאי השכר בענף החקלאות, שבו קשה לגייס עובדים. לטענתה כוונת הצדדים לא היתה למפעלים כמו הנתבעת, שבה יש תנאי עבודה נוחים שאינם דומים לתנאי העבודה בתחומי החקלאות. הנתבעת מפנה להוראות בצווי ההרחבה שמהן יש ללמוד כי הם נועדו לחול על תחום החקלאות ולא על מפעל תעשייתי כמותה (כך, מפנה הנתבעת להוראות בעניין שעות עבודה בקיץ, מכסות משקים וכן שעות נוספות התלויות במספר דונמים, עבודה עונתית ועוד).

עמדת הצדדים להסכמים הקיבוציים שהורחבו בצווי ההרחבה:

1. עמדת התאחדות האיכרים:

התובעת צרפה לתצהיריה את תצהירו של מנכ"ל התאחדות האיכרים, עוה"ד ישי פולק, אשר גם העיד ונחקר נגדית. נציין כי ב"כ התובעות התנגד להגשת תצהירו של עו"ד פולק בטענה שמדובר בעדות שבמומחיות ויש להגישה ככזו ובטענה שאין מדובר בעניינים מידיעתו האישית של עו"ד פולק. בהחלטתנו מיום 20.3.19 דחינו את התנגדותו. כאן נוסיף כי אנו רואים בתצהירו ועדותו של עו"ד פולק כעמדת התאחדות האיכרים, כפי שהוא עצמו העיד (עמ' 37, ש' 6).

עו"ד פולק הצהיר כי הוא היה מכיר מידיעה אישית וכן מתוקף תפקידו והזיכרון הארגוני של התאחדות האיכרים, את ההסכמים הקיבוציים שהורחבו. נציין כי הוא היה שותף להסכם הקיבוצי מ-2015 (לגביו לא ניתן צו הרחבה, אך בו ישנן הגדרות דומות והוא נסמך על ההסכמים הקודמים). לצורך גיבוש עמדתו בשאלה האם יש להחיל על הנתבעת את צווי ההרחבה בענף החקלאות צפה עו"ד פולק בסרטון שנשלח לו וגם ביקר בנתבעת, ביחד עם נציג ההסתדרות, האגף המקצועי לענף החקלאות, מר פינצ'י דובינר. עו"ד פולק גיבש עמדתו, שאנו רואים בה, כאמור, עמדת התאחדות האיכרים, על בסיס ביקור במקום; על בסיס התרשמותו שמיעוטם המוחלט של העובדים בנתבעת מועסק במשתלה שמחזיקה הנתבעת ומרביתם מועסק במעבדה ובמחקר ופיתוח; ועל בסיס התרשמותו מסוג העבודה המבוצעת במעבדה;

מסקנתו המפורשת של עו"ד פולק היתה ש"החברה אינה עוסקת בחקלאות כי אם לכל היותר בתעשייה ואין להחיל על עובדי החברה בכלל ועל עובדי המעבדה בפרט, הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף החקלאות" (סעיף 12 לתצהירו).

בעדותו ציין עו"ד פולק כי "בסופו של יום הכי חשוב כאן האם יש הסכם קיבוצי שמתוכו יצא צו הרחבה אשר מגדיר את יחידות המיקוח ככל שקיימות... היות ואת ענף החקלאות אני בהחלט מכיר, אנחנו מדברים על חקלאות שגדלה באדמה" (עמ' 38, ש' 17-20).

עו"ד פולק הפנה להגדרת "משק" בצווי ההרחבה, וטען כי צו ההחרבה חל על כל הפעולות שנעשות במשק (עמ' 38, ש'6-8).

עו"ד פולק ציין כי גם נציג ההסתדרות התרשם כך, ולשאלתנו מדוע הוא לא הגיש עמדה בעניין השיב: "הפרקטיקה נוהגת שההסתדרות אינה מגישה עמדות שיש בהן כדי לפגוע בעובדים" (עמ' 24, ש' 38).

1. עמדת ההסתדרות:

בהחלטה מיום 21.4.19 הורינו להסתדרות העובדים הכללית החדשה להגיש עמדתה, ככל שהיא רואה צורך בכך, ביחס לשאלה שבמחלוקת. ביום 23.5.19 הוגשה עמדת ההסתדרות.

ההסתדרות תומכת בעמדת התובעות. לשיטתה לא יכולה להיות מחלוקת, לאור העובדה שהמוצר הסופי שמייצרת הנתבעת הוא שתילי בננות מתרבית רקמה, שהנתבעת שייכת לענף החקלאות: "חקלאות מודרנית – אך עדיין חקלאות". ההסתדרות הפנתה לנוסח ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה, וכן לסיווג האחיד. ההסתדרות בדעה ששינויים טכנולוגיים הם התפתחות טבעית בכל ענף, ואין להוציא מתחולת צווי ההרחבה עובדים רק משום שתנאי הייצור בעידן הנוכחי נוחים יותר או מודרניים יותר מאלו שהיו בעבר.

נציין כי הנתבעת הגישה תגובה לעמדת ההסתדרות. מעבר להתייחסותה לגוף הטענות, הקדימה הנתבעת וטענה כי יש לדחות את עמדת ההסתדרות מאחר והיא איננה עמדתו של נציג האיגוד המקצועי, שביקר עם מנכ"ל התאחדות האיכרים בנתבעת. לטענת הנתבעת משנמנעה ההסתדרות להציג את עמדת נציג האיגוד המקצועי יש לדחותה משלא ברור בעמדתו של מי מדובר. אנו דוחים טענה זו. חזקה כי בטרם מוגשת לביה"ד עמדה מטעם ההסתדרות, נשקלים כל השיקולים ובוודאי נשמעות דעות שונות. בכל הכבוד לדעתו או עמדתו של נציג זה או אחר, מקובל עלינו שהעמדה המוגשת לביה"ד היא עמדת ההסתדרות.

הכרעה:

האם הנתבעת שייכת לענף החקלאות?

1. המבחן העיקרי והמקובל לבחינה אם חל על מעסיק צו הרחבה הוא האם עיסוקו, או עיקר עיסוקו, הוא בענף שבו חל צו ההרחבה (עע18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד).

צווי הרחבה הם כלי וותיק ויעיל במשפט העבודה. צו הרחבה מחיל את הנורמות הקיבוציות שהצדדים המאורגנים בשוק העבודה קיבלו על עצמם בהסכמים קיבוציים על כל הגורמים הדומים להם שאינם מאורגנים.

אותו דמיון, אותו מכנה משותף, נקרא "עיסוק". הפועל היוצא של היותו של מעסיק עוסק בעיסוק מסויים הוא שחל עליו צו הרחבה ב"ענף" מסויים, שבו מצויים כל השחקנים שזהו עיסוקם.

הדרישה לאותו מכנה משותף, לאותה קירבה, בין השחקנים השונים בשוק, בנוגע להחלת צו הרחבה, עולה מהסיבה הפשוטה שהם מתחרים באותו שוק: על תשומות דומות (חומרי גלם, מכונות), כוח אדם דומה, וגם על כיסם של לקוחות דומים.

בדרך כלל, ובמרבית המקרים, מבחן מכריע זה קל ליישום. זאת, שכן המבחן מבוסס על מכנה משותף רחב – "העיסוק".

1. ואולם, במקרים מסויימים לא קל לקבוע מהו העיסוק. במקרים אלו, בהם יש ספק, קבע ביה"ד הארצי כי:

"כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו ההרחבה על המשיבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו"

(6-4/נב קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ - חברת תריסי חן בע"מ, כה(1) 137 (1992).

התרשמנו כי המקרה דנן הוא אחד המקרים בהם מתעורר הספק, שכן לכאורה, במבט ראשון מדובר ב"יצרנית שתילים". אלא שמבט מעמיק יותר, כפי שיפורט מטה, מלמד שהדברים אינם כפי שהם נחזים ממבט ראשון.

1. הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה:

הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה (2011) משמש כלי עזר מקצועי ומעמיק לבחינה מהו הענף הכלכלי שבו עיקר עיסוקו של המפעל.

ענף החקלאות נמצא בסדר A בסיווג האחיד.

ענף 01 בסדר A עוסק ב"גידולים צמחיים", המוגדר כך:

"ענף ראשי זה כולל שני ענפי חקלאות בסיסיים – גידול יבולים וייצור מוצרים מן החי; כולל גם טיפוח חקלאות אורגנית וגידול יבולים בהנדסה גנטית".

עורכי הסיווג האחיד היו ערים לכך שהחקלאות בעידן הנוכחי כוללת התקדמות טכנולוגית משמעותית, ולא סייגו את ענף החקלאות ל"חקלאות מסורתית". כך הם כללו בהגדרת "גידולים צמחיים" גם "גידול יבולים בהנדסה גנטית". אלא שנראה כי הכוונה ב"גידול יבולים בהנדסה גנטית" אינו מתאים לפעילות המעבדה שמבוצעת בנתבעת, שכן "נכון לסוף שנת 2010... שיעור השימוש בגידולים מהונדסים בעולם הוא חסר תקדים. היקף השטחים החקלאיים השתולים בזרעים מהנדסה גנטית בעולם נכון לאותו מועד עומר על יותר ממיליארד הקטאר. לשם מושג, בארצות הברית, למשל, נאמד היקף השימוש בזרעים מהונדסים בגידולים החשובים בקרוב ל90%..." (ורד דשא, המשפט החקלאי בישראל, 2014, הוצאת נבו, עמ' 464). כלומר- הכוונה ב"גידול יבולים בהנדסה גנטית" היא בפעילות חקלאית "טבעית", בשטח.

אשר על כן, גם כאן, ספק אם מתאימה פעילות הנתבעת להגדרת ענף 01.

תת ענף 0130:

אין מחלוקת כי הנתבעת עוסקת בריבוי צמחי. ענף משנה 013 עוסק ב"הרביית צמחים" ומפנה לתת ענף 0130 שזה נוסחו:

"הרביית צמחים

תת-ענף זה כולל את ייצור כל החומרים הצמחיים לשתילה ולנטיעה, כולל ייחורים, שלוחות ושתילים להרביה ישירה או יצירת מצע צמחי פרא (קנה שורש חוטרים) להרכבה ולשתילה עתידית של גידולים.

כולל:

- גידול צמחים לשתילה

- אדמת עשב לשתילה

- גידול נבטים

- גידול צמחים חיים עבור פקעות ושורשים, ייחורים וגזירי צמחים, פטריות ותפטיר

- הפעלת משתלות עצים, פרט לעצי יער

אינו כולל:

- גידול צמחים לשם הפקת זרעים (ראה ענפי משנה 011-012).

- גידול צמחים לקישוט (ראה 0117)

- הפעלת משתלות לעצי יער (ראה 0210) "

התובעות טוענות כי הנתבעת היא "משתלה" שבה מיוצרים "כל החומרים לשתילה ולנטיעה", כאמור בסיפא של הגדרת "הרביית צמחים". אלא שיש בכך משום התעלמות מהמשך ההגדרה הארוכה, המפרטת ומדגימה מה סוגי הריבוי הצמחי הנכללים בה. כל המילים הכתובות לאחר המילה "כולל" מלמדים שהמוצר שמייצרת הנתבעת אינו נכנס להגדרה. זאת, מאחר שהתיאור (ייחורים, שלוחות, שתילים, קנה שורש) והדוגמאות שאחריו (גידול צמחים לשתילה, אדמת עשב, נבטים, ייחורים ועוד) מלמדים על כך שמדובר בתהליכי הרבייה צמחית "טבעיים" או "מסורתיים".

נסביר:

הרביית צמחים (שלא באמצעות זרעים) נעשית תוך שימוש בתהליכים טבעיים – ייחורים, שלוחות, חוטרים להרכבה ושתילים.

האופן שבו הנתבעת עושה "הרביית צמחים" אינו "טבעי" אלא תעשייתי. אין מדובר בחיקוי של שיטה טבעית או מסורתית. הנתבעת משכפלת רקמה צמחית באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, בתנאי מעבדה, ובתהליך שדומה יותר לתהליך תעשייתי.

1. נראה שלא בכדי לא ציינו עורכי הסיווג האחיד בהגדרת "הרביית צמחים" את התהליך שמבוצע בנתבעת. אנו מגיעים למסקנה זו מאחר שהסיווג האחיד, לא נערך על בסיס מבחן מצומצם, אלא דווקא על בחינה כוללנית ורחבה של הפעילות הכלכלית של המפעל.

במבוא לסיווג האחיד (סעיף 3) מוסברים העקרונות לפיהם נערך הסיווג האחיד:

"הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מאפשר סיווג מפעלים לקבוצות של מפעלים העוסקים בפעילויות כלכליות קרובות או דומות.

פעילות כלכלית של מפעל הנה השימוש בתשומות (כגון: מבנים, ציוד, מכונות, ידע, כוח אדם וכד' כדי לייצר תפוקות כגון מוצר מוגמר, מוצר ביניים חומר גלם או שירות. את התפוקות ניתן למכור באמצעות עסקאות שוק..."

(ההדגשות הוספו – ב.ג.).

עוד בהמשך מפורטים העקרונות שהנחו את בניית מדרג הסיווג האחיד:

"א. אופי הסחורות והשירותים – חומר הגלם, ההרכב הפיזי ושלבי הייצור של הסחורות ושל השירותים;

ב. השימושים בסחורות ובשירותים – כמוצרי ביניים או כמוצרים סופיים;

ג. תהליך הייצור, התשומות והטכנולוגיות המיושמות בו – טכנולוגיה מתקדמת לעומת תהליך ייצור מסורתי."

(הדגשות הוספו – ב.ג.).

אכן, עולה מהסיווג האחיד שהוא מבוסס על בחינה מקצועית מורכבת של מכלול הפעילות הכלכלית של העסק, על חומרי הגלם, המוצר, העובדים, התשומות הנדרשות, תהליכי הייצור, השוק הספציפי, רמת הטכנולוגיה וכיו"ב.

1. התשומות הנדרשות: הפעילות הכלכלית של הנתבעת – הנבחנת במובנה הרחב – כוללת תשומות אחרות מאלו הנדרשות להרביית צמחים בשיטות המוזכרות בתת ענף 0130, ומבוססת על טכנולוגיות מתקדמות לעומת תהליך ייצור מסורתי.

התשומות הנדרשות בתהליכי הרביית הצמחים הנזכרים בתת ענף 0130 הן בעיקר חומר צמחי רב (ממנו נלקחים החוטרים, השורשים, השלוחות וכיו"ב); אדמה; דשן; מים וכוח אדם.

התשומות הנדרשות בתהליך הייצור של הנתבעת שונות בתכלית: מעט מאד חומר צמחי (למעשה ניתן לבסס את כל התהליך על רקמה צמחית אחת, שכן מה שהנתבעת עושה הוא לשכפל אותה במהירות ובכמות עצומה בהרבה מהשיטות המסורתיות), הרבה מאד כימיקלים מורכבים (במצע הגידול ישנם כ-120 כימיקלים שונים, כפי שהעיד לפנינו ד"ר חייט); תנאי מעבדה לרבות הבטחה של סביבה סטרילית ביותר; אנרגיה; מעקב מחקר ופיתוח מדעיים אינטנסיביים תוך כדי תהליך הייצור (עדותו של מנהל המעבד, עמ' 28, ש' 20-27, וכן עדות ד"ר חייט).

תשומות כוח האדם של הנתבעת שונה מאד מזה של "משתלה" שבה מבצעים הרבייה צמחית לפי ההגדרות של תת ענף 0130. תהליך הייצור של הרבייה צמחית בהרכבה, חוטרים, שורשים, שלוחות וכיו"ב הוא תהליך עתיר עבודה, בד"כ, הנעשה לרוב בתנאי שטח, או בחממות, ובהתאם לכך הרכב כוח האדם הנדרש למלאכות מסוג זה.

לעומת זאת, הרכב כוח האדם הנדרש לתהליך הייצור של הנתבעת כולל תמהיל משמעותי של אנשי מחקר ופיתוח המעורבים בתהליך הייצור עצמו, בצוותא חדא עם עובדות הייצור (ולא באופן נפרד מהייצור). ד"ר חייט העיד כי "בלי מחלקת מו"פ מחלקת ייצור לא יכולה לפעול. מחלקת מו"פ היא בעומק מעבדת הייצור". ביקשנו ממנו להסביר לנו משפט זה, וכך ענה:

(עמ' 47, ש' 8-16. עדותו לא נסתרה).

ברי כי מעורבות אינטנסיבית של 8-12 מדענים בעבודתם של כ-50 פועלי ייצור בתנאי מעבדה מדוקדקים מלמדת על תהליך ייצור שאינו דומה כלל לתהליכי ההרבייה המוזכרים בתת ענף 0130, ודורש תשומות שונות לחלוטין.

1. מוצר ביניים לעומת מוצר סופי: הבדל נוסף, בין השיטות המוזכרות בתת ענף 0130 לבין הפעילות הכלכלית של הנתבעת הוא שבשיטות של הרבייה צמחית משורשים, חוטרים, שלוחות, הרכבה וכיו"ב נעשית ההרבייה בשטח, באדמה, ונוצר שתיל, שלאחר שהגיע לגודל מסויים ניתן לשותלו בשטח.

המוצר שמייצרת הנתבעת הוא תרבית רקמה לעיתים ללא עלים ושורשים ולעיתים עם עלים ושורשים מנוונים (שאינם משמשים את הצמח העתידי). מוצר זה אינו מותאם לגידול בשטח ויכול לחיות רק בתנאי מעבדה. לשם הפיכתו ל"שתיל" יש להעבירו תהליך אקלימיזציה במשתלה מיוחדת, בחדרי ערפל, ובאמצעים אחרים, שאינם מבוצעים אצל הנתבעת (עדות מנהל המעבדה, מר בשן, עמ' 30, ש' 14-26).

כך, תרבית הרקמה שמיוצרת ע"י הנתבעת היא מוצר ביניים, ולא מוצר "סופי" והיא איננה "שתיל", במובנו הרגיל והלשוני, ככזה הניתן להישתל. זאת, בניגוד למוצרי הריבוי המופקים באמצעים המוזכרים בתת ענף 0130.

לפיכך, אנו קובעים, כי ההגדרות שמעניק הסיווג האחיד אינן מתיישבות עם פעילות הנתבעת וספק בעינינו אם פעילותה הכלכלית של הנתבעת מוגדרת כ"חקלאות" בסיווג האחיד. זאת, למרות שהיא מייצרת "שתילונים" בתרבית רקמה. אנו קובעים כך מאחר ששוכנענו כי העקרונות על בסיסם נערך הסיווג האחיד הביאו לכך שנלקח בחשבון האופי הייחודי של תהליכי הייצור והתשומות הנדרשים בפעילות הכלכלית של הנתבעת. שקלול זה הביא לכך שבהגדרת תת ענף 0130 נכללות שיטות אחרות של הרביית צמחים, שהמשותף להן הוא תשומות ותהליכי ייצור שונים באופן מהותי מאלו של הנתבעת.

לפיכך אנו סבורים כי לא נכון יהא לקבוע שעיסוקה של הנתבעת הוא "חקלאות", שכן בחינת מכלול פעילותה הכלכלית מלמד כי לפעילות זו יש מכנה משותף רחב ביותר דווקא עם ענף התעשייה. התשומות דומות, סוג כוח האדם הנדרש והרכבו דומים, האנרגיה המושקעת, סביבת העבודה ותהליכי הייצור.

1. מעבר לנדרש, מצאנו כי גם ההגדרות המצויות בצו ההרחבה מחזקות את המסקנה אליה הגענו. נסביר:

הצדדים להסכמים הקיבוציים צמצמו את תחולת ההסכמים הקיבוציים שהורחבו כך שהם יחולו על סוגי מעסיקים ספציפיים בענף החקלאות – בעלי משקים (וכן לגבי סוגי עובדים ספציפיים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בצו ההרחבה לעובדים בדירוג חודשי-מנהלי"). נדגים זאת מנוסחו של צו ההרחבה הכללי בענף החקלאות (שהרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מס' 7018/99):

סעיף 4 לצו הרחבה זה, שכותרתו "היקפו של ההסכם" קובע כי:

"הסכם זה חל:

1. על כל המעסיקים בכל ענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי, משתלות"

סעיף 2 מגדיר מהו מעסיק:

"מעסיק – בעל משק עליו חל ההסכם או בא כוחו"

וכן מהו משק:

"משק – כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה, לרבות עבודות אדמה, בעלי חיים מכל הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה או אחסנה של מוצרים, טרקטוראים וציוד מכני חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה".

1. נוסח זה (המופיע גם באופן דומה בהסכם הקיבוצי החדש בענף החקלאות, משנת 2015), מלמד כי הצדדים ביקשו לצמצם את תחולת ההסכמים הקיבוציים מ"המעסיקים בענף החקלאות" באופן כללי, ל"בעלי משקים" בלבד. אולם עם זאת, הם ביקשו להדגיש ולהבהיר, כפי שהעיד לפנינו עו"ד פולק, מנכ"ל התאחדות האיכרים, כל "הפעולות שנעשו במשק" ייכללו בהסכמים (עמ' 37, ש' 7). לשם כך הוסיפו הצדדים, את הדוגמאות המופיעות לאחר המילה "לרבות".

ואכן, דוגמאות אלו – "עבודות אדמה, בעלי חיים מכל הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה או אחסנה של מוצרים, טרקטוראים וציוד מכני חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה" הן כולן "פעולות שנעשו במשק", כדברי מנכ"ל התאחדות האיכרים.

1. ודוק: דוגמאות אלו, שביקשו בעצם להרחיב את ההגדרה, כך שלא תיפול כל פעילות הנעשית במשק, אל מחוץ למעגל תחולת ההסכמים, מלמדות גם על מה שלא נכלל ביניהן.

דוגמאות אלו, הבאות לאחר המילה "לרבות" הן כל כולן מעולם "החקלאות המסורתית", וכדברי מנכ"ל התאחדות האיכרים: קשורים "לאדמה".

אין זאת אלא שהצדדים להסכם הקיבוצי היו מודעים לכך ש"ענף החקלאות" כולל מעגל נרחב מאד של עיסוקים ופעילויות, והם ביקשו להחיל את ההסכם רק על החקלאות מבוססת התהליכים הטבעיים, המשולבת בעבודת האדמה ובעיסוקים הקשורים אליה, כפי שהעיד עו"ד פולק. אמנם – חקלאות "טבעית" בהיקפה הרחב, אבל עדיין חקלאות טבעית-מסורתית. נבהיר כי חקלאות כזו יכולה להיות גם "חקלאות מודרנית", כטענת ההסתדרות. כך, אנו סבורים כי "רפת מודרנית", או שדה המופעל בהשקייה רובוטית מתקדמת הן פעילויות שייכללו בצוו ההרחבה. לא מידת "המודרניות" של הפעילות היא זו שמכריעה, אלא מידת המכנה המשותף בתהליכי הייצור, בתשומות ובמבחנים האחרים שעליהם מבוסס גם הסיווג האחיד.

אנו סבורים כי פרשנות זו לצווי ההרחבה אינה עולה רק מלשונם הפשוטה והברורה של הצווים, אלא גם מהרציונאל שבבסיס צווי ההרחבה – הטלת חובות דומות על כל השחקנים שהמכנה המשותף שלהם רחב מספיק כדי שייכללו באותו ענף (וראו בסעיף 20 לעיל).

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בדב"ע לח/ 59 - 3, סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות', בעמ' 6:

"... קיום תנאי עבודה כמתחייב מצווי הרחבה הוא אינטרס לא רק של הפרט

- העובד שבו מדובר - אלא באותה מידה, אם לא במידה יתירה, גם של

השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים, שהם הצדדים להסכם שהוראותיו

הורחבו, ובמיוחד של ארגון המעבידים. ארגון המעבידים הוא הוא זה

המעוניין שחבריו, אשר אותם הוא קושר בתנאי עבודה המעלים את יציאות

העבודה בייצור, לא יהיו במצב נחות וידם על התחתונה בהתחרות בשוק

עם מעבידים שאין הסכם קיבוצי חל עליהם, כך גם תוסבר ההוראה שבחוק

שממנה למדים, כי הצדדים להסכם קיבוצי כללי - ורק הוראות שבהסכם

קיבוצי כללי יכול ותהיינה נושא לצו הרחבה - רשאים להתנות תוקפו במתן

צו הרחבה )סעיף 25 סיפא לחוק הסכמים קיבוציים(."

במהלך המו"מ הקיבוצי ייחדו הצדדים להסכמים את חלותו של ההסכם על כל מי שיש לו מכנה משותף רחב מספיק- ובכך טמון הגיון כלכלי ועסקי רב. ודוק: מדובר במכנה משותף שאינו "עיסוק בחקלאות", אלא עיסוק בפעולות כלכליות הבאות לידי ביטוי בהגדרה "משק".

ב"כ התובעות טענה לפנינו כי האינטרס שיש להתאחדות האיכרים להציג עמדה כפי שהם הציגו בתיק זה הוא הרצון למקד ולשמור את הזכויות המייטיבות שהושגו בהסכמים הקיבוציים רק לעובדים שמוכנים לעבוד בתנאים של החקלאות "הטבעית", בשטח. דברים אלא לא שמענו מעו"ד פולק עצמו, אולם ייתכן והם מהווים הסבר הגיוני כלכלי לעמדת הארגון שהוא עומד בראשו. עו"ד פולק הפטיר בעדותו כי:

דווקא על רקע אמירה זו, מובן כי יש למעסיקים שהוא מייצג אינטרס שלא לכלול פעילות כלכלית כגון זו שמבוצעת בנתבעת ביחד עם הפעילות הכלכלית של המעסיקים שהוא מייצג.

בעניין זה נציין כי מהחקירות הנגדיות של התובעות עלה שהן לא הועסקו במשתלה של הנתבעת (למעט מספר מועט מהן במשך שבועות מספר בלבד, כאשר לא היתה עבודה במעבדה וכדי למנוע פיטוריהן). על הסיבה לכך שהן לא רצו לעבוד במשתלה העידה התובעת מס' 3:

(חקירת התובעת מס' 3).

עדות זו מלמדת כי לטענתה של ב"כ הנתבעת יש רגליים. אין ספק כי כוח האדם שמסכים לעבוד בנתבעת לא בקלות יסכים לעבוד ב"משק" כהגדרתו בצוו ההרחבה.

1. נציין כי התובעות הפנו אותנו לחלופה בהגדרת "משק": "מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה". לטענתן הגדרה רחבה זו כוללת גם את עיסוקה של הנתבעת. אנו דוחים טענה זו מאחר והיא מייתרת לחלוטין את הצורך בהגדרת "משק" או "מעסיק" עליה שקדו הצדדים להסכמים הקיבוציים. אם נכונה פרשנות התובעות, ניתן היה להסתפק בהגדרה הרגילה והכללית שבה נוקטים חלק גדול מההסכמים הקיבוציים כך: "הסכם זה יחול על כל העובדים והמעסיקים בענף החקלאות". העובדה שמנסחי ההסכמים צמצמו את התחולה של ההסכם מלמדת כי התוספת "מקום עבודה..." מתייחסת למקום בו מבוצעות אותן פעילויות המתוארות לאחר המילה "לרבות". כך למשל, אם בית אריזה אינו נמצא בתוך "משק" הוא עדיין ייחשב בגדרי "משק" כיוון שמבוצעות בו פעולות מיון ואריזה. כך גם למקרה של מחסן קירור גדול לתוצרת חקלאית שאינו נמצא בתוך "משק". הוא ייכנס לחלופה השניה, של "מקום עבודה", והכל בהתייחס למעגל הפעילויות החקלאיות שעליהם חשבו הצדדים, כשנתנו את הדוגמאות באותה הגדרה.
2. אנו סבורים, אפוא, כי פעילותה הכלכלית של הנתבעת אינה פעילות "חקלאית" ואף אם היינו סבורים כי היא כזו, בדוחק, הרי שלטעמנו היא לא היתה נכנסת לגדרי "משק". זאת, לאור פעילותה הכלכלית של הנתבעת, על תהליכי הייצור, התשומות, תמהיל וסוג כוח האדם המעורבים בה.
3. בהתייחס לעמדת ההסתדרות נציין כי בפן העקרוני היא מקובלת עלינו. מקובל עלינו כי שינויים טכנולוגיים קורים כל העת וכי אין בהם כדי להדיר רגליהם של עובדים מתחולת צווי הרחבה. מקובל עלינו "שהעובדה שהתובעות נעזרות בפינצטות... וחומרי חיטוי אין הדבר מעיד על כך שלא מדובר בחקלאות".

אלא שההסתדרות יצאה מנקודת מוצא שהנתבעת היא "משתלה", והתרכזה בעיקר בכך שהיא עושה שימוש ברקמה צמחית. לו היה כך, היתה הכרעתנו שונה. בעמדת ההסתדרות אין התייחסות לבחינת פעילותה הכלכלית של הנתבעת ולמכנה המשותף של פעילות זו עם הפעילות של "משתלה" או של הפעילויות האחרות המפורטות בהגדרת "משק".

אנו סבורים כי יש להותיר לצדדים ליחסי העבודה את המלאכה, בה הצליחו עד כה, להגדיר את מעגל הפעילויות הכלכליות בעלות המכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי מבחינתם.

1. לסיכום:

אנו דוחים את תביעת התובעות משהגענו למסקנה כי ספק אם עיסוקה של הנתבעת ב"חקלאות", וגם אם לא היה ספק בעניין, הרי שאין היא יכולה להיחשב "משק" כפי הגדרתו בצווי ההרחבה. בהכרעה זו בחרנו לבחון את התמונה הרחבה, ולקחנו בחשבון גם את העובדה שהנתבעת חברה בהתאחדות התעשייה הקיבוצית.

אנו קובעים כי צווי ההרחבה בענף החקלאות אינם חלים על הנתבעת ומשכך דוחים את התביעות לחיוב הנתבעת בתשלום רכיבי השכר שמקורם בצווים אלו.

1. בנסיבות העניין אנו מחייבים כל אחת מהתובעות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ לנתבעת, אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.