02 ספטמבר 2019

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך

נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי

החלטה

1. 1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בברכו השמאלית מיום 2.8.16 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. 2. התובע הגיש תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה ביום 29.1.17, אך זו נדחתה בתאריך 25.4.17 כדלקמן:

"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו משלח ידו.

מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שאירע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך."

1. מכאן התביעה שלפנינו.
2. טענות התובע
3. 3. התובע, יליד 1975, עבד במועדים הרלבנטיים כעצמאי, בעל עסק להדברה וחיטוי.
4. 4. ביום 2.8.16, במהלך ביצוע עבודת הדברה במתחם יס פלאנט בראשון לציון, התכופף התובע וכרע ברך לסידור המרסס ולפתע חש בכאב עז ופתאומי בברכו השמאלית (להלן: "הפגיעה") בהמשך, אובחן כסובל מקרע במיניסקוס בברכו זו. בעקבות הפגיעה, שהה בתקופת אי כושר והינו סובל מנכות צמיתה.
5. התובע המשיך לעבוד תחת כאבים עזים מתוך תקווה שאלה יחלפו מעצמן, ולאחר שלא יכול היה לסבול יותר - ניגש לטיפול רפואי.
6. 5. נסיבות אלה מהוות תאונה בעבודה כמשמעה בחוק ועלה בידי התובע להוכיח שנגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. בהתאם, הגיש בתאריך 23.1.17 תביעה מתאימה לקבלת דמי פגיעה.
7. 6. ביום 25.4.17, כאמור לעיל, דחה המוסד את תביעתו זו.
8. 7. לטענת התובע דחיית תביעתו אינה עולה בקנה אחד עם הקשר הברור בין הפציעה ועבודתו, לאור המסמכים הרפואיים והעובדה שלא סבל מבעיות רפואיות כלשהן בברכו השמאלית טרם הפגיעה. נוכח דברים אלה, מבקש התובע כי בית הדין יכיר בפגיעה כתאונת עבודה ובהתאם יחייב את המוסד בתשלום דמי הפגיעה המגיעים לו.
9. עמדת הנתבע
10. 8. לטענת הנתבע תביעת התובע לדמי פגיעה נדחתה כדין, שכן לתובע לא אירע אירוע תאונתי ביום 2.8.16 תוך כדי ועקב עבודתו בהתאם לסעיף 79 לחוק, אשר הביא לפגיעה בברך שמאל.
11. בהקשר זה מוסיף הנתבע וטוען, כי על מנת שאירוע יוכר כ"אירוע תאונתי" יש צורך בקיומו של אירוע. התובע לא ציין כל אירוע. עצם כריעתו והרמת המרסס - אינם אירוע. הוא אף מציין מפורשות כי לא מדובר בתנועה לא נכונה או תנועה כשלהי שגרמה לפגיעה והוא הודה בחקירתו הנגדית שמדובר בתנוחה הקבועה שלו.
12. 9. בנוסף, התובע לא ידע לתאר את האירוע לו הוא טוען במקום ובזמן ספציפי ולא זכר לומר זמן מדויק. חובה זו היא משום שעצמם קיומו של אירוע, זה חורג משגרת היום והעבודה הרגילה של העובד וסביר כי העובד יוכל לאבחן את האירוע ולהבדיל אותו בזמן ומקום.
13. 10. לגישת הנתבע, אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת של התובע לבין תנאי ואופי עבודתו, והפגיעה ממנה הוא סובל נובעת מתהליך ניווני וממצב תחלואתי טבעי. על עובד עצמאי לא חלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק ומוטל עליו נטל הוכחה מוגבר - בזה התובע לא עמד.
14. תיאור ההליכים
15. 11. ביום 29.4.18 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי כבוד השופטת מאירי. במסגרת דיון זה ניתנה החלטת כבוד השופטת מאירי כי התיק יועבר לשמיעת הוכחות וכי הפלוגתא בתיק היא:

"המערער עצמאי, בעסק של הדברה וחיטוי. טוען לאירוע בעבודה ביום 2/8/16, עת התכופף, ונרם לו לטענתו מהאירוע קרע מיניסקוס ברך שמאל, קשר סיבתי ומאזן ההשפעות."

1. 12. דיון הוכחות התקיים בתאריך 7.1.19, במסגרתו העיד התובע, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
2. המסגרת המשפטית
3. 13. סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:

"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

1. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

1. 14. בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח ראשית כי ארעה תאונה. חובת הוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובע (ראו עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד - קעדאן פהמי, 29.10.12).
2. 15. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד ונזק או פגיעה מאידך. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה ועל כן על המערער להוכיח עובדה זו (דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241).
3. דיון והכרעה
4. 16. האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 2.8.16 ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו? נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לטעמינו יש להשיב על שאלה זו בחיוב.
5. נסביר מסקנתנו להלן.
6. 17. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 7.1.19, אין מחלוקת על עצם קרות הפגיעה כי אם רק על ההכרה באותה פגיעה כפגיעה בעבודה. לטענת המוסד, שעלתה לראשונה בדיון ההוכחות, אין תאונה שכן המערער ביצע פעולה רגילה של עבודתו.
7. לטענת התובע, דין טענה זו להידחות.
8. 18. בחקירתו בפני חוקר המוסד שנערכה ביום 22.2.17 תיאר התובע כך:

"...זה היה בקיץ, אני סידרתי את החומר של ההדברות, תוך כדי שהתכופפתי לסדר את החומרים של ההדברות, אני התכופפתי כדי לעשות את זה, שחזרתי לעמידה אז הרגשתי בברך שמאל מן הרגשה שקשה לי להסביר מין בום כזה בברך, זחלתי כזה כל היום ולא הבנתי מה קרה לי, עבר כמה ימים והברך הפכה להיות בלון. אני לא זוכר מתי בדיוק פניתי לטיפול רפואי זה היה אחרי כמה ימים." (עמ' 1, ש' 11-16 לנ/1)

1. 19. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע:

"ש. תאר לי מה קרה לך באותו יום של התאונה?

ת. ... הגעתי למקום העבודה שבו אני צריך לעשות ריסוס, תוך כדי לסדר את המרסס, אני צריך לשים את התרכיז, תמיד אני עושה את זה, כדי לעשות את הפעולה הזאת אני פשוט מתכופף על הרצפה.

ש. זו התנוחה הקבועה שלך?

ת. בד"כ בתנאי שטח, כן.

ש. תמיד זה אותו גודל של מיכל?

ת. בד"כ כן.

ש. מה קרה הלאה?

ת. ברגע שהתחלתי לסדר את המרסס הרגשתי משהו לא תקין, הרגשתי קליק חזק מאוד, התרוממתי והרגשתי קליל חזק מאוד.

ש. היתה תאונה, נפל עליך משהו?

ת. לא נפל כלום, תוך כדי כריעת ברך הרגשתי משהו לא תקין, הרגשתי קליק וכאב מאוד חד. אף פעם לא הרגשתי דבר הזה.

ש. בעצם זו היתה רגילה שלך, אבל היה לך כאב חד?

ת. לא יודע להסביר את זה."

(עמ' 2, ש' 21 - עמ' 3, ש' 17 לפרוטוקול הדיון)

1. 20. לאחר מספר שאלות נוספות עצרה ב"כ המוסד את החקירה וטענה:

"בהתאם לפסיקה של ביה"ד הארצי שגם אם נקבל את גרסת התובע ככתבה וכלשונה וגם לפי עדותו כאן היום אין פה היום תאונת עבודה, כי אין תאונה, הוא עשה משהו רגיל בעבודה."

1. 21. בסיכומיו, מדגיש התובע כי המחלוקת בהליך זה היא משפטית ואין מחלוקת על העובדות הרלבנטיות למקרה. לגישתו, העובדה שהפעולה שביצע היא פעולה רגילה שביצע פעמים רבות במסגרת עבודתו אינה שוללת את קיומו של אירוע תאונתי ואת הקשר הסיבתי שבין עבודתו לפגיעה.
2. לגישתו, אישור רפואי מד"ר רוזנטל מיום 30.6.17 (נספח 2 לתצהיר התובע) מאשר כי מדובר באירוע תאונתי חבלתי וחד פעמי ולא בפגיעה שנוצרה מתחלואה או מחלה ניוונית והמוסד לא הציג כל ראיה לסתור קביעה זו.
3. לטענת התובע, נגרם לו אירוע תאונתי לכל דבר ועניין - התרוממותו מפעולת הכריעה לסידור המרסס - פעולה שבאופן ברור נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו - תוך גרימת חבלה לברכו, היא אירוע מבודד שניתן לאתרו במקום ובזמן.
4. 22. בסיכומיו חוזר הנתבע על טענתו כי לא הוכח אירוע תאונתי כמתחייב בחוק ובפסיקה (עב"ל 37540-08-15 מישל ביטון - המוסד, 12.1.17; ב"ל 13773-01-09 עאוני חאטום - המוסד, 31.7.12), שכן על מנת שאירוע יוכר כאירוע תאונתי, יש צורך בקיומו של אירוע. התובע לא ציין כל אירוע - עצם כריעת התובע והרמת המרסס - אינה אירוע תאונתי. התובע ציין במפורש כי לא מדובר בתנועה לא נכונה או תנועה כלשהי שגרמה לאירוע והודה בחקירתו הנגדית כי מדובר בתנוחה הקבועה שלו, מה גם שלא ידע להגדיר את הפגיעה בזמן ובמקום.
5. הכרעה
6. 23. באשר לעובד עצמאי, קבע בית הדין הארצי כי על מנת להכיר בפגיעה בעבודה, על התובע להראות כי הפעולה שבה נפגע נעשתה לצורך עיסוקו במשלח ידו כפעולה נלווית או עיקרית (דב"ע מה/0-129 קליפר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 29, 1986) - כפי שאכן קרה לתובע. אין כל צורך שהמעשה שביצע התובע יהיה אירוע חריג ולא שגרתי על מנת שייחשב אירוע תאונתי.
7. 24. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר - בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 10). על עצמאי חובת ההוכחה שהתאונה ארעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו זה (עב"ל 104/99 גבריאל ברדה - המוסד, פד"ע לח 241; עבל 1561/04 רחמים קטיעי - המוסד, 27.2.06).
8. 25. בנוסף, נקבע כי המבחן היסודי להיות אירוע "תאונה" הוא ה"פתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים. פתאומיות פירושה אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן, קרי מתי אירע, ובמישור השטח, קרי המקום שבו אירע (דב"ע לא /0-5 אסתר ושדי - המוסד, פד"ע ב 200).
9. 26. בעב"ל (ארצי) 13853-06-15 נעמה מור יוסף - המוסד, 2.9.18 (להלן: "עניין מור יוסף"), סקרה כבוד השופטת דוידוב מוטולה את ההלכה בעניין זה:

"דרישת ה"פתאומיות", הנקובה בסעיף 150 לחוק באופן מפורש, כלולה בהתאם להלכה הפסוקה גם בהגדרתה של תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק, ונועדה להבחין בין "תאונה" שניתן להצביע על מועד ומקום ספציפיים בהם אירעה, לבין "מחלה" שדרך כלל "באה בדרך הדרגתית" (דב"ע (ארצי) לא/0-5 אסתר ושדי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע ב' 200 (1971); (דב"ע (ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי - אמנון וייל, [פורסם בנבו] פד"ע יב 225 (1981)).

הסבר זה לתנאי הפתאומיות רלוונטי גם להגדרתה של "תאונה" לצורך ביטוח נפגעי תאונות, ומלמד כי מטרת המחוקק בקביעת הדרישה לאירוע "פתאומי" במסגרת סעיף 150 לחוק הייתה להבחין בין "תאונה" לפי משמעותה המילונית המקובלת (כ"תקלה בלתי צפויה שגורמת לפגיעה או לנזק" בהתאם למילון האינטרנטי "מילוג"), לבין מחלה - המקננת בגופו של המבוטח, ומתפתחת מטבע הדברים לאורך זמן (ליישום תנאי זה בהקשר של דמי התאונה ראו למשל את עב"ל (ארצי) 49861-06-17 סרגיי מרצ'נקו - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (19.3.18), בו הובהרה הדרישה לאירוע נקודתי בזמן ובמקום).

הדרישה הנוספת הנקובה בסעיף 150 לחוק, המחייבת מעורבותו של "גורם חיצוני" - לא קיימת באופן מפורש בנוגע לתאונות עבודה, ועם זאת קיימת בהלכה הפסוקה דרישה דומה לכך, לקיומו של "אירוע תאונתי". דרישה זו מבהירה שלא די בהתנהלות שגרתית (דוגמת הליכה רגילה במישור) במהלכה חש המבוטח בכאב ללא סיבה נראית לעין, אלא נדרש שתתלווה לכך תנועה לא נכונה, דריכה על מכשול, זווית לא נוחה וכיו"ב (עב"ל (ארצי) 11011-06-12 שמעון כץ - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (30.12.13); עב"ל (ארצי) 37540-08-15 מישל ביטון - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (12.1.17)).

הרציונל של פסיקה זו הוא לוודא כי הנזק הפיזיולוגי אכן נגרם מ"תאונה", ולא כתוצאה של תהליך תחלואי ממושך שרק בא לידי ביטוי סימפטומטי ברגע נתון. בהתאם לרציונל זה נדחתה תביעתו של מבוטח לדמי תאונה לאחר שנקבע עובדתית כי חש בחולשה בידיו לאחר משחק כדורסל, אך ללא קשר למשחק או לתנועה כלשהי שביצע במהלכו (דב"ע (ארצי) נו/0-262 דב ברון - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.3.97))."

1. 27. עוד בעניין מור יוסף התייחסה כבוד השופטת דוידוב מוטולה להגדרת תאונה:

"אנו סבורים כי את הביטוי "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית" יש לפרש כמכלול אחד, שמטרתו לאתר את אותם מקרים בהם אכן אירעה "תאונה" במשמעותה הרווחת, להבדיל ממחלה (כפי שאכן קובעים דברי ההסבר, באופן מפורש). בהתאם, את הביטוי "גורם חיצוני" יש לפרש באופן שנועד להוציא מהגדרת "תאונה" את אותם גורמים לנזק שהם התרחשות פנימית בתוך גוף האדם, להבדיל מגורם שניתן להבחין בו בעין במציאות האובייקטיבית.

"תאונה" בהתאם להגדרה שבסעיף 150 לחוק ניתן אם כן לאפיין כתקלה פתאומית, בלתי צפויה ובלתי מתוכננת, שהתרחשותה ברורה וניתן להבחין בה ולהצביע עליה, אשר הובילה לטראומה פיזית שאירעה כהמשך ישיר לתקלה הפתאומית, וקיימת לפי היגיון החיים סבירות גבוהה שנגרמה על ידה. בהתאם, תאונה כזו אינה מתייחסת לנזק הנובע מליקוי פנימי שהיה בגופו של האדם ואף לא להתפתחות טבעית שלו, אלא לנזק שהוא תוצאה של אותו אירוע פתאומי אובייקטיבי שמעורב בו גורם חיצוני כמשמעו לעיל, אשר התרחש בסמיכות זמנים וניתן להצביע עליו. במידה לא מבוטלת, "תאונה" לצורך סעיף 150 לחוק היא הסוג הראשון של תאונות העבודה שאוזכר בבג"צ עובדיה כרם, היינו אירוע עובדתי פיזי המתרחש בפתאומיות בנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין.

שוכנענו על בסיס כל האמור לעיל כי המקרים שעונים על הגדרה זו של "תאונה", להבדיל ממחלות המקננות בגופו של אדם, ולהבדיל מתאונות "פנימיות" הנובעות ממצב גופני קונסטיטוציונלי שהחמיר או הפך לסימפטומטי - הם המקרים שהמחוקק ביקש לדאוג לביטוחם במסגרת פרק ו' לחוק. בהתאם, ככל שמוכח מקרה כאמור יש לראותו כנופל בגדר סעיף 150 לחוק. עצם קיומה של תקלה פתאומית אובייקטיבית שניתן לראותה בעין ולהצביע עליה, ובהיבט זה היא "חיצונית" לאיבר שנפגע להבדיל מגורם פנימי-טבעי המצוי בגוף האדם, היא שתהווה את ה"גורם החיצוני" הדרוש בהתאם להגדרת החוק. לכן, למשל, אדם שבטעות פגע עם ידו בעינו וכתוצאה מכך נפגעה ראייתו הוא מי שנפגע ב"תאונה" ועשוי להיות זכאי לדמי תאונה אם יתר תנאי הזכאות יתקיימו בו. מאידך, אדם שהלך בהליכה רגילה ו"מתח" שריר ברגלו ייקבע, במקרה הרגיל, כי הוא לא נפגע בתאונה כאמור."

1. 28. בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית" בהתאם לפרשנות שניתנה על ידי בית הדין הארצי למושג זה. מדובר באירוע פתאומי ובלתי מתוכנן ששיבש את חייו של התובע למספר חודשים ואף יצר צורך בניתוח בברכו, וכלול לטעמנו בגדר המקרים עליהם נועד ביטוח נפגעי התאונות להגן.
2. העובדה שהפעולה שהתובע ביצע הייתה פעולה "רגילה" אותה ביצע פעמים רבות בעבודה, אינה שוללת לגישתנו את אופן קיומו של אירוע תאונתי.
4. 29. נוכח האמור, לטעמינו התובע הרים את הנטל הנדרש להוכחת האירוע נשוא התביעה וטענות הנתבע בסיכומיו – נדחות.
5. סוף דבר:
6. 30. במכלול הראיות שהונחו לפנינו בצירוף התרשמותנו ממהימנותו של גרסת התובע, אנו קובעים כי הוכחה ראשית ראיה לכך שאירע לתובע אירוע תאונתי ביום 2.8.2016 תוך כדי עבודתו.
7. 31. נוכח קביעת בית הדין יודיע הנתבע עד ליום 15.9.2019 האם הוא מסכים לקבלת התביעה, או שהוא עומד על מינוי מומחה רפואי בשאלת קיומו של קשר סיבתי.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, (02 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.