הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך. לאחר ששמעתי את עדי התובעות (התובעת 2 ובנה, מר איתן סלמה) וכן את הנתבע 1, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 22.4.18 והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה, בתמונות הנזק לרכב התובעות, וביתר הראיות, אני מוצאת לקבוע כי התובעות לא הוכיחו את תביעתן. לא הוכח לי ולא שוכנעתי, כי משאית הנתבעים היא זו שסטתה אל נתיב נסיעת רכב התובעות, במהלך ביצוע פניה שמאלה. לא הוצגו לעיוני תמונות מזמן אמת, מזירת התאונה, המלמדות על תוואי הדרך ומנח הרכבים, ואף התובעת 2 לא יכלה לומר בעדותה באופן פוזיטיבי כי ראתה את משאית הנתבעים סוטה או נכנסת לנתיב נסיעתה, הוא נתיב הנסיעה השמאלי ביותר. לא זו אף זו, בהתאם למיקומי הפגיעות ברכבים המעורבים (צד שמאל אחורי במשאית הנתבעים וצד ימין קדמי בחזית רכב התובעות), מצופה היה כי התובעת 2 תבחין במשאית הנתבעים, אשר רובה נמצאת לפניה, סוטה לעברה. ולא היא. התובעת 2 הרגישה מכה בצד ימין קדמי אך לא ראתה את המשאית עד רגע האימפקט. בנסיבות אלה, בכללותן, אני רואה לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה. כל צד יישא בהוצאותיו ובכלל זה בשכר העד מטעמו. אני פוטרת את התובעות מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ח, 29 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.