מונחת בפניי בקשה מטעם התובע להורות על חידוש הטיפול בהליך דנא, בשים לב לכך שלאחרונה ניתן פסק דינו של כב' השופט פרסקי, במסגרתו הורה ביהמ"ש לסלק על הסף את התביעה שהגיש הנתבע 1 נגד התובע ואחרים זולתו, ביחס לסעד הכרוך בטבורו לפרשה מושא ההליך דנא, וזאת אחר שנמצא כי חלה התיישנות על דרישת הסעד המבוקש (ת.א. 7592-12-16 אריה בוריסי נ' אברהם יחזקאל קרטין ואח').

לטענת התובע, בנסיבות אלה אין עוד מקום לשקול המשך עיכוב ההליך דנא.

הנתבעים 1 ו-2, טוענים מנגד, כי בדעתם להגיש ערעור על פסק הדין, ועל כן, אין לומר כי פסק הדין הפך חלוט. נוכח האמור, ובהתחשב ברציונל שליווה את החלטתי מיום 17.12.17, נטען כי טרם בשלה העת להורות על המשך ניהול התביעה דנא.

אחר עיון בטענות הצדדים גם יחד, ייאמר תחילה כי מצאתי שאין תוחלת בהותרת מועד הדיון הקבוע ליום 14.6.18 על מכונו.

זאת, מאחר שבהחלטתי מיום 15.1.18 ראיתי לקבוע דיון על מנת לשמוע עמדות הצדדים ביחס לשאלת עיכוב ההליכים. ואולם, לאחר שניתן פסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי, בגדרו הורה על דחיית התביעה שהגיש הנתבע 1 על הסף, ברי כי נקודת האיזון משתנה, ואין עוד מקום לדיון במתכונתו.

אכן. ער אני לטענת הנתבעים לפיה בדעתם להגיש ערעור על פסק הדין, ועל כן, אין לומר כי בעת הזו פסק הדין חלוט. ואולם, סבורני כי האיזון הראוי בהליך דנא הינו על דרך של מתן הנחיה לנתבעים להגיש כתב הגנה, שלאחריו ייקבע קדם משפט למועד מרוחק, תוך תקווה כי עד לאותו מועד תונח בפנינו הכרעת כב' ביהמ"ש העליון בערעור שיוגש, ככל שיוגש.

ברי כי אם הנגזרת שתנבע מהכרעת כב' ביהמ"ש העליון תניב מסקנה התואמת את הרציונל שהובע בהחלטתי מיום 17.12.17, כי אז יידרש ביהמ"ש פעם נוספת לשמוע עמדת הצדדים בדבר השאלה האם יש מקום לעכב הליכים.

ואולם, אם פסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי ייוותר על כנו חרף ההליך הערעורי, כי אז לכל הפחות ההליך דנא יהא בשל לקראת עריכת קדם משפט ראשון, לצורך ליבון טענות הצדדים, לרבות ביחס לבקשה לסילוק התביעה על הסף, שלטעמי ממילא דומה כי מקדימה את זמנה.

לאור האמור, אני מורה כי הנתבעים יפעלו להגשת כתב הגנה לא יאוחר מיום 20.6.18.

בהתאמה, מורה על ביטול הדיון הקבוע ליום 14.6.18.

בשולי ההחלטה ייאמר כי לטענת הנתבעים, מהותה של התביעה "הינה תביעה לבעלות והצהרה בדבר בעלותו של התובע בנכס, במסווה של תביעה לסילוק יד" (ס' 13 לתגובה). אף אם אמנם כך הם פני הדברים, יש לזכור כי המבחן הקובע לצורך בחינת סמכותו העניינית של ביהמ"ש, הינו מבחן הסעד.

בנסיבות אלה, אם עתר התובע לסילוק יד, אין רבותא לכך שלפי הנטען הפלוגתא העיקרית הניטשת בין הצדדים סבה אחר שאלת הבעלות. בית משפט זה יידרש, בגררא, להיזקק לסוגיית הבעלות אגב בחינה האם להיעתר לסעד העיקרי לסילוק היד.

כל עוד לא תלוי ועומד הליך מתאים בסוגיית הבעלות הנטענת בבימ"ש מוסמך, בית משפט זה אינו רשאי להתעלם מהתביעה המונחת בפניו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותעורר ההליך בפניי ביום 21.6.18 על מנת לבחון האם הוגש כתב הגנה.

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ח, 18 מאי 2018, בהעדר הצדדים.