לאחר שבחנתי את עדויות שני הנהגים ובעל חברות ההסעות, תצלומי הנזק לרכב התובעת, ההודעה לחברת הביטוח ואת טענות הצדדים, אני קובעת כי עדות נהג התובעת היתה מהימנה ומפורטת, ומתיישבת עם תצלומי הנזק ועם הפרטי שמילא אחרי התאונה בטופס ההודעה ואשר כללו הן את מס' ת"ז של הנתבע 1 והן את מספר הטלפון שלו בביתו, פרטים אשר לא היה יכול לקבלם אלמלא נמסרו לו ע"י הנתבע 1. גם העובדה כי ביומן העבודה של האוטובוס התברר כי היתה לו באותו יום ושעה נסיעה סמוך למקום התאונה, תומכת משמעותית בגרסתו. לעומת זאת עדויות עדי ההגנה נראו לי מתחמקות, ונראה כי היו מבוססות על חוסר זכרון, שנבע מחלוף הזמן.

פרטים שנרשמו בטופס ההודעה, על נוכחות שוטר שהגיע לתאונה קודמת בה היה מעורב רכבה של אשתו, חזרו גם בעדות נהגה התובעת, שהיתה עקבית.

לפיכך אני קובעת כי על אף חלוף הזמן הרב מאז התאונה ועד לפניה אל המבוטחת ומבטחתה, הוכח על פי מאזן ההסתברויות כי הרכב שגרם לנזקים היה הרכב נשוא התביעה וכי התאונה ארעה בדרך שתוארה על ידי נהג התובעת.

אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף אגרה, שכר העד ושכ"ט עו"ד בסך 17.55%.

לפיכך אני קובעת

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.