בפני בקשת הנתבעים (להלן: המבקשים) להתיר להם הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת המל"ל) בעניינו של התובע (להלן: המשיב), וזאת בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, ולצד זאת למנות מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי ובתחום הא.א.ג.

1. רקע כללי ותמצית הטענות בבקשה:
2. המשיב, יליד 1975 נפגע כהולך רגל בתאונה דרכים שאירעה ביום 31/8/15. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ובעקבות זאת, ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי למשיב נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% לפי הפירוט הבא:

10% בגין הגבלה בתנועות הצוואר לפי סעיף 37(5) (א) לתקנות המל"ל;

5% בגין צלקת באף לפי סעיף 75 (2) (א-ב) מותאם לתקנות המל"ל.

1. לטענת המבקשים, עיון בפרוטוקולי וועדות המל"ל אשר דנו בעניינו של המשיב, מעלה כי כל אשר עמד לנגד עיניהן הינו סיכום אשפוזו של המשיב מבית החולים במועד התאונה, C.T מיום התאונה וחוות דעת נוירולוגית. בנוסף, נטען כי עולה מדו"חות הוועדות המאוחרים כי קביעותיהן נעשו מחמת "העדר עבר רפואי".

ואולם, לטענת המבקשים, למשיב עבר רפואי הכולל פגיעות שנזקיהן מקבילים לכל הפחות, לנזקים הנטענים על ידיו כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. כן, נטען כי עבר רפואי זה כלל לא עמד לנגד עיניהן של וועדות המל"ל בעניינו של המשיב.

כך, בכל הקשור לנכות שקבעה וועדת המל"ל בגין הצלקת באפו של המשיב, נטען כי מהתיעוד שמצוי בפני המבקשים עולה כי כבר ביום 11/8/01 נחבל המשיב באפו בעקבות מכה כאשר צוינו באותה רשומה ממצאים בדמות "אף נפוח, בזמן משוש-כאבים המטומה...". כן, הפנו המבקשים לרשומה נוספת מיום 14/8/01 בה צוין לפי דברי המשיב כי הייתה דפורמציה עם סטייה של אף לצד ימין וכן כי לפי צילום שנערך "יש קו שבר בקצה". כן, הפנו המבקשים לרשומה נוספת מיום 14/6/04 ממנה עולה כי קיימת אצל המשיב "סטייה של מחיצת האף".

בכל הקשור לנכות שקבעה וועדת המל"ל בגין ההגבלה בתנועות הצוואר, נטען כי למשיב רקע קודם של כאבים בצוואר ובתוך כך הפנו המבקשים לרשומות הבאות: סיכום ביקור מיום 15/6/99 ממנו עולה כי המשיב עבר תאונת דרכים בסמוך למועד זה והוא סבל ממגבלת צליפת שוט שגרמה לכאבים בצוואר; סיכום ביקור מיום 15/8/00 בו התלונן המשיב על החמרה בכאבי הצוואר; סיכום ביקור מיום 22/2/06 ממנו עולה כי גם בשנת 2001 מוסיף המשיב לסבול מכאבי צוואר וכן לרשומה נוספת מיום 7/12/10 ממנה עולה כי המשיב התלונן על כאבי גב תחתון והחמרה בשינוי תנוחה של הגוף.

והנה לטענת המבקשים, חרף רקע קודם זה המגלה מצב רפואי שמקביל לנזקים אותם תולה המשיב בתאונה דנן, קביעות המל"ל נעשו ללא התייחסות כלשהי לעבר. בנסיבות אלה נטען כי קביעת וועדת המל"ל בעניין נכות המשיב לוקה בפגם מהותי ויש בכך טעם מספיק על מנת להיעתר לבקשה.

1. דיון והכרעה:
2. לאחר שעיינתי ובחנתי את הבקשה, תגובת המשיב לה וכן את הרשומות המלאות אשר הוגשו על ידי המבקשים בהמשך להחלטתי מיום 20/3/18, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
3. הכלל על-פי הפסיקה הינו כי קביעת המל"ל מחייבת ורשות להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן.

כך לדוגמא, התעלמות הועדה הרפואית ממצבו של נפגע או נכות שהועדה לא נתנה דעתה עליה, עשויים להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור.

מן הכלל אל הפרט:

1. במוקד המחלוקת הניצבת בענייננו מצויות השאלות הבאות: האם הרשומות אליהן הפנו המבקשים מתיקו הרפואי של המשיב נכללו בגדר החומר שעמד לעיון וועדת המל"ל, והאם היה על הוועדה לקחת בחשבון ממצאים אלה ולנכות נכות בגינם בשל מצב קודם.
2. ייאמר מיד כי בכל הקשור לטענה הכללית לפיה תיקו הרפואי של המשיב לא עמד לעיון הוועדה ובכלל זה הרשומות אשר צוינו בבקשה, הרי שמהמסמך אשר הוגש במסגרת תגובת המשיב לבקשה – מכתב הביטוח הלאומי שמוען למשיב ושכותרתו "סיכום תיק – לקראת ועדה רפואית" – (נספחים א1 ו-א2 לתגובה) יש כדי לשמוט את הקרקע תחת טענה זו. בסעיף 3 למסמך זה צוין מפורשות כי על המסמכים הרפואיים הנמצאים בתיק (נכון למועד שליחת המכתב) מצוי "כרטיס רפואי מקצועי א.א.ג, נוירולוג ואורטופד". הנני סבורה כי בנסיבות אלה, חזקה שהיו בפני הוועדה אשר התכנסה בעניינו של המשיב גם המסמכים הרפואיים האמורים אליהם מפנים המבקשים שכן מסמכים אלה מהווים חלק מתיקו הרפואי של המשיב בקופת החולים. כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי עצם העובדה שהוועדה לא ציינה על גבי הפרוטוקול כל מסמך ומסמך בעברו של המשיב, אינה מהווה ראיה לכך שלא בוצע עיון במסמכים הרלוונטיים.
3. אם לא היה די באמור, הרי שאף בתוכן הרשומות אליהם הפנו המבקשים בשילוב המועד בו נערכו, לא מצאתי שיש כדי להצדיק את הבאת הראיות לסתור.

כך, בכל הקשור לצלקת באף, הרי שמלבד זאת שיש טעם של ממש בטענת המשיב כי אין כל בסיס למינוי בתחום הא.א.ג מקום בו הנכות הינה בתחום הפלסטי, הרשומות אליהן הפנו המבקשים מלמדים אמנם על חבלה באפו של המשיב, אולם אין בהם כל אינדיקציה לקיומו של חתך או צלקת שנותרה בעקבות פגיעה קודמת זו (פגיעה שאירעה כ-14 שנה לפני מועד התאונה נשוא ענייננו).

בכל הקשור לנכות האורתופדית שמקורה כאמור בהגבלה בתנועות צוואר, הרי שעסקינן בתלונות אשר המוקדמת שביניהן ("רגישות מעל העורף, תנועות מעט מוגבלות סיבובית, ללא חסר נוירולוגי") הינה משנת 1999 – כ-16 שנה עובר לתאונה נשוא דיוננו, והאחרונה שבהן ("כאבים בצוואר בזמן תנועה") הינה תשע שנים עובר למועד התאונה. גם כאן, יש להסכים עם טענת המשיב כי אין די באזכורים בודדים אלה מהעבר הרחוק בכדי להוות פרמטר בדבר קיומה של נכות צמיתה, ובפרט בשעה שאין בנמצא מסמכים רפואיים נוספים המעידים על רצף בבדיקות מעקב או טיפולים שניתנו למשיב בגין התלונות/ממצאים במוקד הרלוונטי.

1. סוף-דבר:
2. לאור כל האמור, דינה של הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות ועדת המוסד לביטוח לאומי בעניינו של המשיב, להידחות.
3. המבקשים יגישו תחשיב בתוך 30 יום.
4. כן, יישאו המבקשים בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך 1,500 ₪.
5. ת.פ. למתן הצעה ליום 5/5/18.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.