לפניי בקשה לדחיית מועד ביצועו של צו הריסה.

המבקשת טוענת כי לשם הכשרת הבנייה הוגשה תכנית, וזו נכנסה לתוקף ביום 31.10.15. התקבלו האישורים ממס רכוש, מפ"י ורשות מקרקעי ישראל וכן הוכנו מסמכי הבעלות שנדרשו על ידי רשות הרישוי. המבקשת פנתה למודד מוסמך אשר הכין תצ"ר ופעל להגשתו במרכז למיפוי ישראל. מיד לאחר קבלת אישור התצ"ר, תוגש בקשה לסימון קווי בניין ולאחר מכן יפתח תיק רישוי.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר במבנה בהיקף נרחב של 115 מ"ר, אשר עומד על תילו במשך כ-10 שנים, ולא חלה התקדמות בהליך הרישוי.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לפי סעיף 207 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008, נקבעה ע"י כב' בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין ובכלל זה ברע"פ 8220/15 רשיק כאפיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.15) וכן ברע"פ 9035/16 מחמוד דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.11.16) . בית המשפט שב והדגיש, כי דחיית מועד ביצוע צו תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן, וזאת כאשר היתר הבנייה מצוי בהישג יד:

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו... יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו" (רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, 27/12/15 (פורסם בנבו)).

במקרה זה, מדובר בבנייה ללא היתר, אשר ניצבת על תילה משנת 2010, וטרם הוכשרה.

חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה, לא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי התכנון. עד היום טרם נפתח תיק רישוי, ולא ניתן לומר כי ההיתר הוא "בהישג יד".

לנוכח הוותק של העבירה והיקפה, הרי שבהעדר אופק תכנוני ברור וקרוב להכשרת המבנה, ומשלא הוכחה התקדמות ממשית בהליכי הכשרת הבניה, האינטרס הציבורי המחייב ביצוע צווי ההריסה לאלתר, וזאת כדי למגר עבירות של בנייה בלתי חוקית ולאכוף את צווי בית המשפט, גובר על האינטרס הפרטי (ראו: ע"פ (י-ם) 36881-03-13 סנאא עטיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 17/07/13).

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ז, 24 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.