זו החלטה לבקשה לבטל צו איסור שימוש שניתן נגד רכב 94-196-54.

צו איסור השימוש ניתן ביום 11.8.17 לאחר שנרשם נגד מר ויצמן נבו דו"ח תנועה בגין נהיגה בשיכרות.

מדובר בעבירה שבוצעה – לכאורה – ביום 11.8.17 בשעה 04.35 ליד מועדון הפורום בבאר שבע, כאשר נמצא ריכוז של 348 מק"ג אלכוהול בבדיקת נשיפה שנערך לאותו נהג.

בקשה זו מוגשת ע"י המבקשת שהינה החברה המעסיקה את אביו של הנהג.

הרכב נמסר לאביו הנהג, לצורך עבודתו כטבח אצל המבקשת, המספקת אוכל מוכן למפעלי רותם

ב"כ המבקשת טוען כי אין לבוא בטענות כנגד המבקשת בכך שהבן של אותו עובד נהג בשיכרות.

במהלך הדיון מסר בעל החברה כי נאסר על העובדים למסור את הרכב לבני משפחה בלי אישור במקרים חריגים וכי במקרה דנן, לא ניתן כל אישור לאותו עובד למסור את הרכב לבנו.

הרכב משמש את החברה ועצם האיסור שימוש גורם נזקים כלכליים לחברה.

עוד בא ב"כ המבקשת בטרוניה נגד קצין המשטרה בכך שלא הזמין את נציג החברה לשימוע בפני מתן החלטת איסור השימוש וכי ננקטו בחברה סנקציות כנגד העובד.

ב"כ המשיבה התנגדה לביטול הצו, טענה כי מבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה בחוק ובפסיקה וכי אין כל חובה בחוק לזמן את בעל הרכב לשימוע.

נכון הוא כי אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע, התרופה לבעל רכב שסבור שהוא נפגע מהחלטת הקצין הינה להגיש בקשה כזו לבית המשפט, בהתחשב כי השימוע נערך בשעות מוקדמות של אותו בוקר, שבו נתפס הנהג, אין אני סבור שקצין המשטרה היה צריך לדחות את הדיון כדי לזמן את בעל הרכב לשימוע.

לא צורף כל תצהיר לבקשה המכיל פירוט על האמצעים שננקטו ע"י החברה למנוע ביצוע עבירות כאלו ו/או האיסור שניתן – כביכול – לעובדים למסור את הרכב ללא רשות לנהג אחר, וגם מדברי בעל החברה בעת הדיון, לא ניתן לדעת מה בדיוק נמסר או נאמר לעובדים.

עצם העובדה כי הרכב נמצא בידי העובד ללא השגחה, אמורה להדליק "נורית אדומה" ולחייב את החברה לנקוט באמצעים כדי למנוע שימוש אסור ברכב בסוף שבוע ,שהינו בדיוק הזמן שמועד לביצוע עבירות תעבורה חמורות, במיוחד עבירות של נהיגה בשיכורת.

בפסק דין המנחה שניתן ב-רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י קובע בית המשפט העליון כי:

"הדרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשיכרות היא דרישה ראוייה ובעלת חשיבות, זהו צורך השעה..."

"סבורני כי התחשבות יתר בבעלים של הרכב שבו בוצעה העבירה תגביר את הסיכון הנשקף לציבור ושיני הציבור הן אשר תקינה".

"לא בכדי הונחו חז"ל "לא תרווי, לא תחטי, (אל תשתכר ולא תחטא, בבלי, ברכות כ"ט ב)".

עוד אני מפנה ל-ב"ש 20188/08 צרפתי נ' מ"י שם גם נקבע כי לא קיימות ראיות שהעורר עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה.

ברור כי עצם השארת הצו על תוקפו מביא לנזקים כלכליים למבקשת, אבל כפי שנקבע "זו צורך השעה" במלחמה נגד נהיגה בשיכרות ואולי הגיע השעה שהחברה תדאג כי בסופי שבוע הרכבים של החברה יהיו במגרש מאוחסן ונעול ולא בידי העובדים שיכולים למסור את הרכב באופן חופשי לנהגים צעירים, כמו שבמקרה דנן.

למרות שלא הועלתה כל טענה בקשר לראיות בתיק, לא מיותר לציין כי הנהג היה נהג צעיר, שכבר צבר לחובתו עונש פסילה ולפי בדיקת השוטרים, גם הוא וגם הנוסע שישב לידו באוטו היו שיכורים.

מכל המובא לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ז, 24 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.