התובעת הגישה תביעה ע"ס של 11,000 ₪ כנגד הנתבעת, בגין תשלום המגיע לה, לטענתה , מכח פוליסת ביטוח תאונות אישיות.

טענות התובעת:

1. התובעת טענה כי ביום 1/3/17 , ביקשה מסוכן הביטוח, המועסק ע"י הנתבעת, לעשות עבורה ביטוח תאונות אישיות . הסוכן הודיע לה כי הפוליסה בתוקף והיא תקבלה במהלך החודש. התובעת המשיכה ופנתה לסוכן ובכל פעם קיבלה תשובה כי אין לה מה לדאוג ושיש כיסוי.

2. התובעת נפגעה בשתי תאונות נפרדות, האחת לאחר תאונת דרכים והשנייה בביקור בקניון והיא מבקשת פיצוי מכח הפוליסה שהובטחה לה על ידי הסוכן.

3.בדיון שהתקיים ביום 30/5/18, העידה התובע כי נאמר לה על ידי הסוכן כי הסכום אותו תקבל לחודש הינו 7,500 ₪ , היא המציאה אישורים רפואיים ולא קיבלה דבר. בסיום הדיון נקבע דיון נוסף ליום 13/8/18, על מנת שהסוכן אלי הופמן יגיע למתן עדות.

טענות הנתבעת:

4. הנתבעת טענה כי עד אשר לא הונפקה הפוליסה, מה שבסמכות חברת הביטוח בלבד, הכיסוי אינו נכנס לתוקפו. בנוסף, התובעת כפופה לתנאי הפוליסה ואין באישורים שצורפו כדי לזכות את התובעת בכיסוי כלשהו.

5. לטענת הנתבעת, היה עליה להוכיח את נזקיה באמצעות אישור מעסיק כי לא עבדה וחוות דעת רפואית וממילא חלק מהנזקים שציינה כגון שבר, אינם מכוסים תחת הפוליסה, אם זו היתה מונפקת.

דיון והכרעה:

6. בדיון שהתקיים ביום 13/8/18, סיפרה התובעת, לראשונה, כי עשתה ביטוח זהה בחברת הביטוח מגדל והיא קיבלה פיצוי עבור שתי התאונות (עמוד 4 שורה 19). התובעת צרפה את האישור שקיבלה מחברת מגדל עבור הפיצוי בגין תאונה אחת (ת/1) , את האישור בגין התאונה השנייה הציגה באמצעות מכשיר הטלפון. היא אישרה באופן חד משמעי כי את הכסף שהיא תובעת היום קיבלה מחברת מגדל (עמוד 7 שורה 12). עוד עדכנה כי באותה תקופה לא עבדה וקיבלה דמי אבטלה.

7. עובדה זו, שלא צוינה בכתב התביעה, כי קיבלה פיצוי מלא מחברת מגדל, יש בה כדי להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבעת. התובעת למעשה מאשרת כי היא תובעת אובדן כושר עבודה , את אותו פיצוי בגין אותו כיסוי, שכבר קיבלה מחברת ביטוח אחרת.

8. למרות טענת התובעת, היא אינה יכולה לקבל פיצוי כפול, מעבר למגיע לה , גם אם ביצעה ביטוחים במספר חברות ביטוח. היא זכאית לקבל את מקסימום הפיצוי על פי הדין, פעם אחת ולא מעבר לכך.

9. המקור לקביעה זו נעוץ בחוק חוזה ביטוח, בחוזר המפקח על הביטוח מיום 6/1/83 (חוזר מס' 354), אשר התייחס לאובדן כושר עבודה בביטוחי חיים אולם מאוחר יותר הורחב גם לביטוחים אחרים. גם הפסיקה אימצה את קביעת המפקח לעניין הסכום המקסימלי לתשלום בגין אבדן כושר עבודה.

כך נקבע בחוזר-

"בפוליסות לביטוח חיים הכוללות נספחים לביטוח לתשלום פיצויים חודשיים במקרי נכות הגורמים לאבדן כשר עבודה יקבע:

א. סך הפיצויים החודשיים שיגיעו למבוטח לא יעלה על 75% משכרו הממוצע או השתכרותו הממוצעת )להלן: "המשכורות") של המבוטח ב-12 החדשים שקדמו לקרות המחלה או התאונה שגרמו לאי הכשר".

סעיף 56 לחוק חוזה ביטוח קובע כי-

56" . (א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן – סכום הביטוח); סכום הביטוח – למעט סכום ביטוח הנקוב במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ – ישתנה בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן, המתפרסם מדי פעם מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – או במדד אחר שמתפרסם כאמור ושהצדדים הסכימו עליו – בין המדד שפורסם סמוך לפני כריתת החוזה לבין המדד שפורסם סמוך לפני קרות מקרה הביטוח.

(ב) לא ייקבע בחוזה סכום ביטוח נקוב במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ, אלא אם כן אותו מטבע כלול ברשימת מטבעות חוץ שקבע הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון לענין זה.

(ג) תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח.

(ד) הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם".

(הדגשות שלי י.ה.א)

יובהר כבר עתה לגבי סעיף 56 (ד) כי אין הסכם חתום בין הצדדים או כל מסמך אחר שיש בו כדי לשקף את הסכמות הצדדים משהתובעת מכחישה כי חתמה על נ/1. הסוכן הופמן הכחיש כי הבטיח לה פיצוי אחר מהנזק שנגרם והוא ציין בעדותו כי אמר לתובעת כי הפיצוי יהיה בהתאם לשכרה ובהתאם לאישורים רפואיים והכחיש כי ידע שיש לה פוליסה נוספת, אחרת היה ממליץ לה לא לערוך את הביטוח היות ולא תוכל לקבל מכל חברות הביטוח פיצוי נוסף (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 7, 17-21).

סעיף 59 לחוק חוזה ביטוח מתייחס לכפל ביטוח –

59". (א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל  יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח".

סעיף זה קובע כי במקרה של כפל ביטוח, המבטחים יתחלקו ביניהם בתגמול המגיע למבוטח , מה שמלמד כי אין כוונה ולא היתה כוונה למחוקק, כי המבוטח יקבל מכל אחד מהמבטחים את אותו פיצוי בשל אותו נזק שנגרם לו, אלא פיצוי אחד עבור נזקיו.

10. הפסיקה בנושא קבעה כי סעיף 59 אינו חל רק על מקרה של נכסים וניתן להקיש מסעיף זה גם לגבי ביטוחים אחרים (ראו למשל ע"א 5464/00 פרץ גג מהנדסים בע"מ נגד קינן ,פד"י נד 4 481) .

באותו פסק דין גם נקבע כי : "את הביטוי "סכומי הביטוח" שבסעיף קטן (ד) (לסעיף 59- י.ה.א) עלינו לקרוא עם סעיף 56(א) רישה לחוק, הקובע: "חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן – סכום הביטוח)..." (ההדגשה שלי – מ' נ'). "סכומי הביטוח" הם אפוא הסכומים שהמבטחים התחייבו בהם בחוזה".

במקרה שלפנינו, משאין חוזה וקיבלתי את עדות הסוכן ביחס לסכומים אותם ציין בפני התובעת , הרי שלכל היותר הייתה יכולה התובעת לקבל את אותו סכום שקיבלה מחברת הביטוח מגדל, בהתאם לחוזר המפקח, דהיינו לא יותר מ75% מהשכר הממוצע ב-12 החודשים האחרונים .

למותר לציין כי התובעת כלל לא צרפה תלושי שכר וממילא לא טענה כי חברת מגדל לא שילמה לה את מלוא הפיצוי, להיפך, היא אישרה כי קיבלה את מלוא הסכום מחברת מגדל.

11. ניתן להגיע לאותה תוצאה גם מכח דיני "עשיית עושר ולא במשפט". ביטוח אבדן כושר עבודה כשמו כן הוא- הוא בא לפצות על אבדן כושר עבודה ועל השכר אותו מרוויח המבוטח, כך שפגיעתו הגופנית לא תפגע בשכר החודשי אותו אמור לקבל. התובעת הרוויחה סכום מסוים, אותו היא אמורה לקבל חזרה (בהתאם לחוזר המפקח 75% ממנו) , היא לא תקבל שכר כפול עבור החודש בו לא עבדה , לא זו מטרת הביטוח. לשיטת התובעת היא תקבל יותר מהמגיע לה, יותר משכרה הממוצע וגם מסיבה זו דין התביעה להידחות.

12. בשולי הדברים אעיר כי ייתכן פרק הזמן בו פנתה התובעת לסוכן , והעובדה כי לא הונפקה לה פוליסה, אכן אינה סבירה, מדובר על פרק זמן של מעבר לחודש , אולם היות וגם לו היתה מונפקת פוליסה, התובעת כבר פוצתה עבור הנזק, לא נדרשתי לשאלה. יש בעובדה כי הנתבעת לא דאגה להנפקת הפוליסה למרות פניות התובעת כדי לסייע בשאלת ההוצאות ובשל כך מצאתי כי יש מקום לדחות את התביעה, ללא צו להוצאות.

13. לאור האמור לעיל , משהתובעת כבר פוצתה עבור הנזקים הנתבעים, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ח, 14 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.