1. בפניי בקשת הנתבעים לסלק את התביעה מחמת מעשה בית דין. התביעה היא תביעה לפירוק שיתוף בחלקה בכפר טורעאן הידועה כגוש 16630 חלקה 2. שטח החלקה הכולל הוא 141,404 מ"ר.
2. לטענת הנתבעים 1,2,7,12,17,18 יש להורות על דחית התביעה על הסף . בסיס הטענה הוא קיומו של פסק דין משנת 1976 בת.א. 1684-74 בבית משפט השלום בנצרת(להלן: "פסק הדין"). לטענת הנתבעים פסק הדין חילק את החלקה ובהתאם לאותה חלוקה תפסו הצדדים את החזקה בשטח. עוד טוענים הנתבעים כי פסק הדין הוא חלוט ועל כן קיים מעשה בית דין שאין לחרוג ממנו.
3. התובעת אינה מתכחשת לפסק הדין ואף הפנתה אליו בכתב תביעתה. התובעת הגישה הודעה על הסכמתה לביצוע החלוקה בחלקה בהתאם לתשריט בהסכם החלוקה שאושר בפסק הדין. בהודעתה הפנתה התובעת לשינוי בבעלויות שהיו במהלך השנים מאז ניתן פסק הדין.
4. בדיון שהתקיים בפניי הוסיפו הנתבעים וטענו כי מדובר בחלקה בייעוד חקלאי שלא ניתן לבצע לגביה פירוק שיתוף. עוד הוסיפו ב"כ הנתבעים כי על התובעת לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובניה ולא להגיש את תביעתה דנן לבית משפט זה.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני בדעה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.
6. מעיון בפסק הדין שצורף עולה כי פסק הדין אישר ונתן תוקף של פסק דין להסכם חלוקה בין הבעלים בחלקה דאז המפנה לתשריט חלוקה עליו צויין במפורש "לא לצרכי רישום". תשריט החלוקה מחלק את החלקה ומציין את הבעלות של כל אחד מהשותפים בחלקה. יחד עם זאת, לאחר מתן פסק הדין בשנת 1976 לא הושלם הליך פירוק השיתוף והחלקה לא חולקה. מעיון בנסח רישום החלקה רואים כי החלקה עדיין רשומה כחלקה אחת.גם לא היה כל הליך בפני הוועדה המקומית בהתאם לחלוקה אשר אושרה בפסק הדין.
7. הלכה ידועה היא כי בית המשפט הדן בתביעה לפירוק שיתוף אינו מסיים את מלאכתו כל עוד לא הסתיימו הליכי הרישום והשלבים לאישור תוכנית החלוקה. מדובר באותן פעולות עזר הכרוכות בביצוע פירוק השיתוף. ראו לעניין זה ההלכה שנקבעה בע"א 613/78 אניס נגד פלירשטיין פד"י לד(1) 32 ראו גם פסק הדין שאיזכר הלכה זו בע"א 183/89 קמחי נגד קמחי מג(2) 95 . אפנה גם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת שחזר על הלכה זו בע"א 19092-07-18 מטר נגד מנסור(18.11.18) סעיפים 32 ו- 33 לפסק הדין:

"32.הלכה מבוססת וכלל ידוע הוא שבית המשפט הדן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אינו מסיים מלאכתו כל עוד לא הסתיימו כל השלבים המתחייבים, לרבות אישור תכנית החלוקה בהיבט התכנוני וקביעת תשלומי האיזון בעקבות אותה חלוקה בבחינת השלמת "פעולות העזר" הכרוכות בביצוע פירוק השותפות.

הלכה זו נקבעה כבר בע"א 613/78 אניס נ' פלירשטיין פ"ד לד (1) 32 (1979), כאשר בתי המשפט שבים ומאזכרים בהסכמה הלכה מבוססת זו.

33. בהתאם לאמור, ההכרעה השיפוטית בתביעה לפירוק שיתוף, במסגרתה מאשר בית משפט תכנית חלוקה, הינה בגדר "החלטה אחרת", כאשר מלאכתו של בית המשפט מסתיימת רק לאחר אישור פעולות העזר כאמור"

1. בענייננו אם כן, אותו "פסק דין " משנת 1976 אינו אלא החלטה אחרת לגבי אופן החלוקה. בית המשפט עדיין לא השלים את מלאכתו. לא נעשה דבר מאז שניתן פסק הדין והצדדים לא ביצעו כל פעולה להשלמת הליך הפירוק של החלקה.
2. במקרה דנן, יכלה התובעת לאחר מתן פסק הדין לפנות לבית המשפט במסגרת אותו תיק פירוק ולבקש את השלמת הפעולות הנדרשות לביצוע החלוקה. אך הדבר לא נעשה אז וגם לא במשך השנים שעברו. התובעת הגישה את תביעתה דנן כתביעה חדשה לפירוק שיתוף. האפשרות כיום להגיש את ההליך דנן במסגרת תיק הפירוק משנת 1974 הינה מסורבלת וספק אם בכלל אפשרית לנוכח הזמן הרב שעבר מאז.
3. האופציה להגשת בקשות להשלמת רישום החלוקה במסגרת אותו תיק משנת 1974 , אותו יש צורך כעת לשחזר בהגשת בקשה נפרדת לצורך זה, נראית לא יעילה וגורמת לבזבוז זמן והוצאות הן של הצדדים והן של בית המשפט.
4. נראה כי הדרך הנכונה היא להמשיך לדון במסגרת התיק דנן ולבצע את הפעולות שלא בוצעו במסגרת התיק משנת 1974. הכוונה היא שבמסגרת התיק דנן יושלמו ההליכים לביצוע החלוקה וביצוע כל אותן פעולות עזר הדרושות לבציע החלוקה. בעניין זה אפנה, בשינויים המתחייבים, לרע"א 5284/14 גולר סגנון בע"מ נגד רחמים ברוך (17.11.14) בסעיף 15 לפסק הדין שם נאמר מפי כב' השופט דנציגר:

"15. בשולי הדברים אציין כי התוצאה אליה הגעתי הינה נכונה וראויה בעינַי גם מטעמים של יעילות ושירות לציבור. יפים לענייננו, בשינויים המחויבים, דברי השופט סולברג בעניין בראודה: "גם טעמי יעילות ומתן שירות שאנו מחוייבים בו כלפי הבאים בשערינו מצדיקים את השבת התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הדיון בו. ראוי כי תיק מעין זה ידון בכללותו, על כל היבטיו, לפני אותו מותב אשר יכריע בכל הסוגיות העולות מסיום השותפות. אין מקום להביא לפיצול מיותר של ההליכים ולגרור את הצדדים להליכים נוספים שיגרמו לדחיית סיום הפרשה ולעלויות נוספות" (שם, בפסקה 11). זו לטעמי הגישה הראויה במקרה דנן ובכלל."

1. במקרה דנן, מובהר ולמען הסר ספק כי התביעה דנן תמשיך במקום שעצרו הצדדים בשנת 1976 דהיינו עת הוכנה תוכנית החלוקה ואושרה על ידי בית המשפט. אותו "פסק דין" ותשריט החלוקה שאושר מחייבים בתביעה דנן את הצדדים.
2. אציין כי שינוי בעלויות במרוצת אין בו כדי לשנות לצורך פירוק השיתוף, כאשר ברור כי כל צד שרכש או ירש מאחד השותפים , מחוייב לחלוקה שאושרה בזמנו.
3. הטענה בדבר ייעוד החלקה אינה טענה שמצדיקה סילוק התביעה על הסף. נושא זה יתברר בהמשך ובהמשך לאחר הגשת תוכנית חלוקה לוועדה המקומית.
4. לסיכום, הבקשה לסילוק על הסף נדחית בזאת.
5. בדעתי למנות מומחה להכנת תוכנית חלוקה ביחס לחלקה. אבהיר שוב כי הבסיס לתוכנית שתוכן תהיה החלוקה שאושרה בפסק הדין משנת 1976.
6. הצדדים יודיעו עמדתם לגבי מינוי מומחה כאמור עד יום 15.4.19. המומחית המוצעת היא פרופ' ופא אליאס.

צד שלא יגיש הודעה יחשב כמסכים למינוי מומחה כאמור.

1. לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.