1. התובע יליד 1999 נפגע בתאונת דרכים מיום 16.6.16 עת עבד על משאית דחס אשפה (להלן "המשאית") אצל הנתבעת 2.

התביעה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והמחלוקת נוגעת להיקף הנזק.

רקע

2. נסיבות התאונה בתמצית תוארו ע"י התובע ועל פיהן במהלך פינוי האשפה ע"י המשאית, הרים את מכלית האשפה הגדולה בעת שעמד על המדרגה מצד ימין של המשאית. תוך כדי הורדת המכלית שפונתה, שלח את ידו הימנית כדי למשוך את ידית המכלית בזמן שהחזיק ביד שמאל בידית השמאלית של המשאית. עוד בטרם סיים להוריד המכלית, לפתע החל נהג המשאית בנסיעה ושרשרות המתקן נסגרו על ידו של התובע ובמיוחד על אצבע 2 ביד ימין שנקטעה.

הפגיעה והנכות

3. התובע פונה ביחד עם אצבעו הקטועה לקופת חולים באור עקיבא שם ניתנה לו זריקת הרדמה ומשם הובהל במסוק לבית חולים רמבם בחיפה. בחדר המיון אובחן כי התובע נפגע באצבעות 3-5 ביד ימין ונאלץ לעבור ניתוח בכל אחת מהן. התובע שוחרר מבי"ח לאחר ניתוח אצבעות הגפה הימנית כשידו במתלה והומלץ על טיפול תרופתי. בהמשך הוצאו תפרים באצבע 4, הופרד מתלה לאצבע 3 ,והתובע טופל בריפוי בעיסוק לאחר הסרת החבישות. כמו כן המשיך במעקב בבית החולים רמב"ם ובמרפאות קופ"ח.

4. וועדת המל"ל קבעה לתובע נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור של 25.27% מיום 1.4.17 כדלקמן:

בגין קשיון נח אבצע 3 נקבעה נכות בשיעור של 5%

בגין קשיון נח לאצבע 5 נקבעה נכות של 5%

בגין קטיעה אצבע 4 נקבעה נכות של 8%

בגין צלקת כואבת נקבעה נכות של 10%.

תקנה 15 הופעלה בשליש ולכן הוגדלה לצרכי המל"ל הנכות בהתאמה.

הוועדה קבעה נכויות זמניות כדלקמן:

40% מיום 17.8.16 ועד ל-31.12.16 ו-30% מ-1.1.17 ועד ל-31.3.17.

תפקודיות

5. עיקר המחלוקת נוגעת בשאלת תפקודיות ידו של התובע לאחר התאונה והשפעתה על גריעה בשכרו.

התובע העיד כי לאחר התאונה מגבלותיו מונעות ממנו שימוש מלא ביד ימין והוא אינו יכול להרים דברים כבדים ומתקשה בביצוע כל פעולה.

לטענת התובע בשל מגבלה ביישור כף ידו לנוכח אצבעותיו המכופפות וכאבים מהם הוא סובל אין ביכולתו להעמיס משקל על היד. עם זאת הודה כי לאחר שנה מאז התאונה הצליח ליישר חלק מהאצבעות באופן עצמי אך למרות שהופסקו לו הטיפולים הרפואיים, כאביו בידו נותרו.

ב"כ התובע בסיכומיו טען שכל הנכויות בתחום האורטופדי לרבות הצלקות בידו הדומיננטית של התובע הן בעלות השלכה משמעותית לאור הכאבים מהם הוא סובל. היות שלא שב לעבודה פיזית בשל מגבלותיו ובהיותו חסר השכלה ,הותירה אותו הפגיעה ללא מרחב תעסוקה לאור ההגבלה בסוג העבודות שהוא יכול לבצע. משכך לטענתו לאור גריעת כושר השתכרותו ,יש לחשב את הפסדיו על פי נכות תפקודית בשיעור של 60% לפחות.

ב"כ הנתבעים הצביע בסיכומים על עדות התובע הלוקה במהימנות נמוכה היות שהעצים את מוגבלותו ללא הגיון. יתר על כן הדגיש כי הנכות הרפואית שנקבעה כוללת בחלקה (בשיעור של 10% ) נכות בגין צלקות ויתרתה אוסף של נכויות באצבעותיו.

עוד נטען כי יש לתת משקל לנתוני התובע שנפלט מגיל צעיר מבית הספר ,ועבד בעבודות מזדמנות ובגין פגיעתו מירי , לאחר התאונה וללא קשר אליה ,הוא נזקק לעזרה.

התובע בעדותו זקף את החידלון התעסוקתי בו נמצא למגבלות שבידו ,אולם לא ניתן היה להשתכנע כי החידלון הנ"ל הלם את היקף הפגיעה.

למעשה לא ניתן הסבר מלא ע"י התובע להעדר ניסיון להשתלב במסלול תעסוקה כלשהו , ולא הוצגה ראיה לסיבת כשלונו להתמיד בעבודה, שאינה דורשת מאמץ פיזי מכביד על ידו.

אין ספק שפגיעתו של התובע היא תפקודית בנתוני עובד יגיע כפיים ,אולם התובע הותיר רושם במסירת עדות מגמתית כמאדיר את נזקו מחד וממעיט בפירוט עובדתי מנגד ,באופן שלא התיישב עם עדות אמו ,שבחלקה הפריכה את גרסתו.

כל האמור מחייב מסקנה שאין מקום להעמדת הנזק בשיעור גבוה מזה הנגרם בפועל ובהתאם להשפעתה של הנכות הרפואית .

נזק

הפסד שכר

6. כאמור התובע עזב את לימודיו בגיל צעיר ועבד עובר לתאונה כשנתיים. הוא השתכר אצל הנתבעת 2 סך של 5,000 ₪ נטו.

התובע הודה כי לאחר התאונה לא ניסה לחזור לעבוד אצל הנתבעת 2. לדבריו לא עבד במשך שנתיים לשנים 2018-2019 ורק ביוני 20' החל לעבוד בעבודות קלות, שאינן דורשות מאמץ פיזי בהרמת דברים כבדים או כיפוף אצבעות וביצוע כל פעולה ביד ימין.

התובע נשאל מספר פעמים למקום עבודתו האחרון אולם לא הצליח להיזכר, וסבל מאותו קושי להיזכר בנוגע למקום עבודתו בשנים מוקדמות של 2014-2015.

נראה כי התשובה לכך נמצאה במסמכים שהוגשו.

בתביעתו למל"ל ציין כי הוא שב לעבודת ניקיון בבי"ח במשרה חלקית.

כמו כן על פי דוח רציפות ביטוח החל התובע את מסלול התעסוקה כבר בשנת 2014 בשכר שנתי של 29,080 ₪ ל-7 חדשי עבודה. ב-2015 השתכר 41,170 ₪ ל-9 חדשי עבודה. בשנת 2017 עבד 3 חדשים והשתכר 6,177 ₪ ואילו בשנים 2018 ו-2019 עבד כחודש אחד בלבד בכל שנה.

לטענת ב"כ התובע התחשיב המתאים להפסדי העבר מעבר לתקופת אי הכושר של 2.5 חדשים, צריך להיערך לפי בסיס שכר של 7,700 ₪ ואילו באשר לעתיד נטען כי יש לחשב את השכר על פי שכר ממוצע במשק לאור גילו הצעיר, ולהוסיף לפיצוי הפסד פנסיה עתידית. מנגד טען ב"כ הנתבעים כי אין מדובר בתובע שחלה לגביו ההלכה בדבר צעיר בתחילת דרכו, ולכן בסיס השכר צריך להיגזר מהשתכרותו בפועל.

אין להתעלם אמנם מטעוני ב"כ הנתבעים בדבר השיקול לקביעת בסיס השכר של התובע שעה שעסקינן במי שהחל את דרכו התעסוקתית בגיל מאד צעיר . עם זאת ,עיסוקיו הלמו את גילו ואפשרויותיו ועל כן אין לצמצם את החישוב לעתיד רק להשתכרות הנ"ל.

כשאני נותנת דעתי לכל האמור, למגבלות התובע מול שכרו לפני ואחרי התאונה, מהות הנכויות הרפואיות בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה והשפעתן כאמור, גילו ושנות העבודה הרבות שעוד לפניו והניסיון החלקי ביותר לחזור לעבודה, יש לטעמי לפסוק פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד הכולל פנסיה , בסך כולל של 750,000 ₪.

עזרת צד ג'

7. התובע העיד כי ממועד התאונה ואילך נזקק לעזרת אמו שהייתה תמיד לצידו ועזרה לו.

לדבריו היות שהיה מוגבל מאד בתקופת האשפוז הסתייע באמו לצורך ניידות, הלבשה, רחצה במקלחת, נטילת תרופות ועזרה בקימה וישיבה. גם לאחר השחרור מביה"ח נזקק לעזרתה לצורך ביצוע הפעולות הבסיסיות ביותר. אמו לא עזבה אותו לרגע, אלא עזבה עבודתה, והייתה מלווה אותו לרופאים. בהמשך הודה כי כיום אינו זקוק לכך יותר.

עדותו לא הלמה באופן מלא את עדות אמו ,שהצהירה אמנם בתחילה כי נשארה לצד בנה בביה"ח בתקופת האשפוז ולאחר שחרורו הייתה צמודה אליו כמו עוזרת צמודה כיוון שהתקשה בביצוע רוב הפעולות מקשירת שרוכים, כפתור כפתורים, והכנת מזון.

דא עקא, בחקירתה התבררו עובדות אחרות שחשפה לא בהרבה מאמץ.

על פי עדותה התברר כי העזרה שהעניקה לתובע הייתה בעיקר בתקופת אי הכושר של כ- שלשה חדשים, שאז נטלה חופשה ,ובתום התקופה הנ"ל התובע החל לאט לאט לתפקד בעצמו. לאחר מכן שבה לעבודה ואחיו הקטין עזר לו וגם זאת לתקופה קצרה.

העדה העידה כי עבדה בבית אבות עד סמוך בכ-5 חדשים לעדותה בבית המשפט וזאת לאור סיום החוזה. למעשה הוכח כי העדה לא עזבה את מקום עבודתה על מנת לסייע לתובע.

העדה אישרה עוד כי התובע יושב בבית ואינו עושה דבר . כמו כן אישרה כי נפגע מירי בשוגג בחזהו.

ב"כ התובע מנה מספר תקופות הפסד לעבר ואילו לעתיד ביקש לפסוק פיצוי גלובאלי בהלימה למגבלותיו של התובע. ב"כ הנתבעת טען כי מעבר לתקופה של 3 חדשים לא נזקק התובע לעזרה וגם זו ניתנה ע"י בני משפחה וללא תמורה.

לנוכח מגבלותיו של התובע מצאתי כי יש לפסוק פיצוי בהתחשב בסיוע המוגבר שנדרש סמוך לתאונה ובסיוע המצומצם בהרבה בעתיד. לכן מצאתי כי פיצוי בסך 60,000 ₪ יהיה הולם לראש נזק זה.

הוצאות

8. התובע העיד כי לא נותרו בידיו קבלות להוכחת הוצאות הנסיעה במוניות ,אולם הוא נשא בהוצאות אלו לצורך נסיעה לבי"ח רמב"ם בעלות של 230 ₪ כל פעם.לעומתו אמו העידה כי היא זו ששילמה לנהג שהסיע את התובע ואישרה כי הוצאות אלו פסקו ב-3 שנים אחרונות.

התובע העיד עוד כי הוא משלם לאמו עבור עזרתה בכיסוי הוצאות חשמל הבית בו הוא מתגורר עמה וזאת מכספי קצבת הביטוח הלאומי שהוא מקבל, עובדה שלא נתמכה בכל ראיה.

בהתחשב בהוצאות הכרחיות סמוך לתאונה ובמידת הוכחתן אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

9. בהינתן נכות רפואית בשיעור של 25.27% ו-4 ימי אשפוז זכאי התובע לפיצוי על פי התקנות בסך של 50,839 ₪.

ניכוי

10. על פי חווד אקטוארית מיום 21.10.20 מסתכמים תקבולי המל"ל לסך של 905,481 ₪.

לא הוגשה חוו"ד עדכנית ולכן יעמוד הסכום הנ"ל לניכוי.

לסיכום

11. לאור האמור, המסקנה המתקבלת לאחר ניכוי תקבוליי המל"ל היא כי התביעה נבלעת ועל כן דינה להידחות.

ב"כ הנתבעים טען כי התוצאה הנ"ל הייתה מסתברת מלכתחילה ורק משום עמדתו של התובע שעמד על ניהול הליך ההוכחות במלואו ,יש לחייבו בהוצאות ושכ"ט הולמים את המשאבים המשפטיים לבירור התובענה בנסיבות.

רק בהתחשב במצבו של התובע ובכל האמור לרבות טענות הנתבעים שיסודן הוכח , יושתו על התובע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2500 ₪ בלבד ומבלי שיחוב בהוצאות שנפסקו בדיון האחרון.

ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"ב, 25 מאי 2022, בהעדר הצדדים.