לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת עירבון בסך 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים בתביעה שהגיש נגדם.

1. בבקשת הנתבעים נטען כי התובע התחייב לשלם לנתבע 1 סך של כ 150,000 ₪ בעקבות הלוואה. התובע לא החזיר ההלוואה והנתבע 1 הגיש באמצעות הנתבע 2 תביעה לבית המשפט בעניין. ביום 2.2.17, ניתן פס"ד מוסכם וחלוט במסגרתו חויב התובע לשלם לנתבע 1 סך של 60,000 ₪ בתשלומים, שאם לא כן יעמוד הסכום המלא שנפסק בפס"ד לפירעון.

התובע לא קיים את פס"ד במשך 3 חודשים ועל כן ביום 9.5.17 נפתח תיק הוצאה לפועל לגביית החוב הפסוק. לטענת הנתבעים התובע ניסה ללחוץ על הנתבעים לוותר על יתרת חובו ומשניסיונו זה לא צלח הגיש התביעה דנן, שעילתה פרסום לשון הרע שהינו בפתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובע שהינו עורך דין.

הנתבעים טוענים כי מטרתה היחידה של התביעה דנן היא עשיית שימוש לרעה בהליכי בית משפט שכן לא סביר שחייב בהוצל"פ , שהינו עו"ד, יתעלם מפס"ד שניתן נגדו, ולא יקיימו משך 3 חודשים ואח"כ יגיש תביעה לבית המשפט מטעם אחד ויחיד, של פתיחת תיק הוצל"פ לגביית אותו פס"ד חלוט. הנתבעים טוענים כי אין לתביעתו שום סיכוי להצליח שכן אין בתביעה שום פירוט של דבר לשון הרע קל וחומר "פרסום" לשון הרע. פתיחת תיק הוצל"פ לשם גביית החוב איננה מהווה עוולה. הנתבעים הפנו לפס"ד בעניין. כמו כן טוענים הנתבעים כי לאור מצבו הכלכלי של התובע, ישנו חשש שאם תדחה התביעה לא ניתן יהיה לגבות מהתובע את כספי הוצאות הנתבעים ועל כן חיובו בהפקדת ערובה ראוי ומצדק: ביום 19.9.12 ניתן צו כינוס נגד התובע וביום 29.2.16 הופטר מחובותיו בפס"ד. התובע צבר לחובתו חובות שונים בסך כולל של כמיליון ₪. נגד התובע נפתחו 48 תיקי הוצל"פ שונים בסך כולל של 910,602 ₪. בבקשתו להסדר נושים ציין התובע כי כספי ההסדר ישולמו ע"י משפחתו, מכריו וחבריו, שכן אין לו מקורות כספיים או נכסים בכלל, ועוד הודה התובע בבקשתו כי "כל רכושו עוקל נתפס ונמכר". אפילו דמי הרצינות בסך 5,000 ₪ גויסו ע"י התובע מכספים של אחיותיו ולא מכספו שלו.

לאור האמור התבקש בית המשפט לחייב את התובע להפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך 15,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים בתביעה שהגיש התובע ע"ס 150,000 ₪ בעילת פרסום לשון הרע.

2. התובע בתגובתו טען כי הבקשה איננה ממלאת אחר הוראות תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, (להלן: "התקנות") הואיל והיא כוללת טענות עובדתיות שאינן מגובות בתצהיר.

התובע התייחס לסיכויי תביעתו וטען כי העובדות בכתב תביעתו מבססות את טענתו כי פתיחת תיק ההוצל"פ נעשתה שלא כדין, בהתעלם מההסכם שנעשה בין הנתבע 1 לתובע. מכוח עובדות אלו קמה לתובע עילת תביעה בעוולת לשון הרע. התובע טוען כי בפסקי דין רבים נקבע כי פתיחת תיק הוצל"פ שלא כדין מהווה פרסום לשון הרע, בוודאי כשמדובר בעו"ד. התובע הפנה לפסיקה בעניין. כתב התביעה מגובה באסמכתאות המוכיחות את עילת תביעתו של התובע ועל כן אין לטענת הנתבעים כי לתובע אין שום סיכוי להצליח בתביעתו, אחיזה במציאות ודינה להידחות.

לגישתו של התובע, ההלכה היא כי אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד, ועל כן הסימנים שמחפשים הנתבעים להוכחת עוניו של התובע, אין בהם ממילא כדי למנוע מהתובע את יומו בבית המשפט. לגופו של עניין טען התובע, כי אכן בעברו נקלע להסתבכות כלכלית ונפתחו נגדו תיקי הוצל"פ אולם פרק זה הסתיים בחייו. התובע פתח דף חדש והוא מנהל משרד עורכי דין פעיל ומרוויח למחייתו. אין בעובדה כי נקלע בעברו לחובות , מהם קיבל הפטר כדין, כדי להצביע על מצבו הכלכלי בהווה. התובע מתייחס לחובו לנתבע וטוען כי הקדים את התשלומים במקום 15 תשלומים בסך של 4,000 ₪, ל -4 תשלומים בסך של 15,000 ₪ כל אחד. השיקים הועברו לנתבע אשר הפקיד 3 שיקים במועד אחד, דהיינו 45,000 ₪ הופקדו בפעם אחת ולא פירעון של כל שיק במועד. יש בכך כדי להעיד על יכולתו הכלכלית של התובע.

לנוכח האמור בית המשפט התבקש לדחות הבקשה.

3. הנתבעים הגישו תגובה בה טענו כי התובע לא עשה עימם הסכם, ולא עשה הסדר, וידע על החוב בתיק ההוצל"פ אבל ביקש לעשות "מעקף", שלא לומר "מחטף", על מנת לעשות דין לעצמו. בנסיבות המקרה תיק ההוצל"פ נפתח כדין. הנתבעים שבו והתייחסו למצבו הכלכלי של התובע וטענו כי התשלומים ע"ח החוב הכספי בתיק ההוצל"פ לא נפרעו מתוך מקורותיו הכלכליים כי אם באמצעות צד ג' – חברת חוצבי רגב בע"מ, שהקשר בינה לבין התובע אינו ברור. מכאן שלתובע למעשה אין ולא היה שום מקור כספי לפרוע את חובו הפסוק במלואו. זאת ועוד בתגובתו לא ציין התובע שום נתון מספרי בדבר הכנסותיו או מקורותיו.

לאור האמור שבו הנתבעים וביקשו כי יופקד ערבון ע"י התובע להבטחת הוצאותיהם.

דיון:

4. חיוב התובע בהפקדת ערובה נעשה מכוחה של תקנה 519(א) לתקנות, הקובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ברע"א 3601/04 לין ו'ינצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה / משטרת ישראל, ניתן ביום 18.10.07 (פורסם בנבו) פירט בית המשפט את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי התובע:

"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל....

זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפט הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי (ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין ואח', פ"ד מח(2) 862; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). מימוש זכות הגישה לערכאות הוא פעמים רבות תנאי ליכולת אכיפתן של זכויות יסוד אחרות (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איבראהים ואח', פ"ד נח(5) 865). זכות הגישה לערכאות עומדת, כמובן, לכל אדם, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845; עניין אויקל, לעיל). בהפעלת שיקול הדעת בענין הפקדת ערובה להוצאות משפט יש לתת משקל ממשי לזכות החוקתית של פנייה לערכאות (ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (תשנ"ט) 35).

  מצד שני, פועל אינטרס ציבורי כבד משקל, המבקש להבטיח לבעל דין הגנה בפני מצב בו יתקשה לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל. הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, וניצול המשאב האנושי בגרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו, על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות  שנפסקו לטובתו (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 17.10.07); ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 846); ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, תק-על 2004(3) 353; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן, תק-על 2002(2) 1128). 

מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסיכויי ההצלחה של ההליך. הפן של היכולת הכספית משקף את אינטרס זכות הפנייה לערכאות. היבט סיכוייו של ההליך משקף את עניינו של הנתבע בהבטחת הוצאותיו למקרה שההליך יידחה. בגדר שיקולים מרכזיים אלה, ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הנדון, כאשר המגמה היא לאזן בדרך ראויה בין הערכים השונים הפועלים ברקע הענין".

5. בענייננו, אכן בקשת הנתבעים איננה נתמכת בתצהיר. עם זאת מדובר בטענות עובדתיות ביחס להליכים משפטיים ובכלל זה הליכי פשר , הפטר, תיקי הוצל"פ, אשר בחלקם התובע עצמו מודה בהם. הטענות גובו במסמכים וההליכים בהם מדובר ידועים היטב לתובע. יש בדבר כדי לרפא את הפגם שבאי הגשת התצהיר.

בתגובתו טוען התובע כי מצבו הכלכלי היום טוב אולם הוא לא מצרף אסמכתאות להוכחת הנטען. התובע היה יכול בקלות לתמוך טענתו זו במסמכים. משנמנע התובע מלהציג ראיות לתמיכה בטענתו ולהביא בפני בית המשפט תמונה מלאה באשר למצבו הכלכלי, הרי שהתנהלות זו נזקפת לחובתו.

ממסמכי הנתבעים עולה כי לתובע חובות המגיעים לכדי מיליון ₪ לערך וכי נפתחו נגדו 48 תיקי הוצל"פ ע"י נושים שונים (ר' נספח כ"ג לבקשה). עוד עולה כי ביום 19.9.12 ניתן נגד התובע צו כינוס ביום 29.2.16 התובע הופטר מחובותיו בפס"ד (נספח ט"ז לבקשה). בבקשתו להסדר פירט התובע בהרחבה את מצבו הכלכלי הקשה, טען כי יש לו חובות רבים וכי אין בידיו מקורות כספים (נספח כד לבקשה).

מנתונים אלו ובהיעדר מסמכים אחרים מצד התובע הסותרים זאת, הרי שלא הוכח כי לתובע איתנות כלכלית אשר יש בה כדי להבטיח הוצאות הנתבעים, אם תביעת התובע תדחה.

סיכויי התביעה אף הם אינם ברורים.

לאור מכלול השיקולים שפורטו מעלה אני מוצא כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב את התובע בהפקדת הערובה שתבטיח את הוצאות הנתבעים אם התביעה תדחה.

תוצאה

6. התובע יפקיד בקופת בית המשפט, ערובה בסך 12,000 ₪, להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים, תוך 21 יום מהיום.

היה והתובע לא יפקיד הערובה כאמור, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.