הצד השלישי הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שיראל דלשדפר

הצדדים הסמיכוני, בהגינותם, להכריע במחלוקת ביניהם בשני התיקים שבכותרת בדרך של פשרה לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד -1984.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתאונה שאירעה ביום 17.08.2016 בין רכב השייך לתובעת 1 לבין רכב השייך לתובעת 2. שני הרכבים נפגעו בתאונה. התאונה אירעה באופן שבו רכב התובעת 1 פגע מאחור ברכב התובעת 2. התובעת 1 אינה מכחישה את מעורבות הנהג מטעמה בתאונה אך בכתב ההגנה טענה כי רכבה "לא גרם לנזק הנטען".

הנתבעת 1, שהיא גם הצד השלישי, הינה חברת ביטוח אשר במועד הרלוונטי לתאונה ביטחה את התובעת 1 בביטוח מקיף.

התובעת 2 הגישה תביעה כנגד התובעת 1 בגין הנזקים שנגרמו לרכבה וזו הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת 1. התובעת 1 הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1 בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.

בכתבי ההגנה שהגישה הנתבעת 1, בתביעה שהוגשה כנגדה ובהודעה לצד השלישי שהוגשה כנגדה, טענה כי במועד התאונה רישיון הנהיגה של נהג רכב התובעת 1 לא היה בתוקף וזאת לאחר שקיבל הודעה על התליית רישיונו, קרי הוא ידע על כך, והוא הסדיר את תוקף רישיונו רק לאחר התאונה ועל כן אין כיסוי ביטוחי בהתאם לפוליסה. הנתבעת 1 חלקה גם על הנזקים שנגרמו וכן טענה כי מכל סכום שייפסק לחובתה יש לקזז את ההשתתפות העצמית של התובעת 1.

בתום הדיון שהתקיים ובו נשמעו העדויות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם והוסכם כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה ללא נימוקים. בהתאם להחלטה שנחתנה בדיון הגישה התובעת 1 לאחר הדיון את חוות הדעת של השמאי מטעמה ביחס לנזקים שנגרמו לרכבה.

בנוגע למחלוקת הנוגעת לנזק שנגרם לרכב התובעת 2 הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים, וזאת לצד שקילת שיקולי צדק:

1. העובדה כי רכב התובעת 2 נבדק יום לאחר התאונה.
2. העובדה כי נהג רכב התובעת 1 הודה בפגיעה מאחור.
3. התמונות הצבעוניות של רכב התובעת 2 כפי שהוגשו לאחר הדיון.
4. פירוט הנזקים כפי שהתייחס אליהם שמאי התובעת 2 בחקירתו. יובהר כי חקירתו של שמאי התובעת 2 הייתה מעמיקה ויסודית אולם בהתחשב ברמת ההוכחה הנדרשת ובכך כי התובעת 1 לא הגישה חוות דעת נגדית של שמאי מטעמה סבורני כי התובעת 2 עמדה בנטל להוכיח כי הנזקים המתוארים בחוות הדעת נגרמו כתוצאה מהתאונה.
5. הסבריו של שמאי התובעת 2 ביחס לסימני החלודה וביחס למכה במכסה המטען ובפנסים היו הסברים משכנעים והשמאי התייחס בהסבריו גם לתמונות שצירפה התובעת 1 לכתב הגנתה, תמונות אשר לא ניתן לראות בהן את מכסה תא המטען בשלמותו.
6. השמאי מטעם התובעת 2 התייחס בחקירתו לאפשרות כי רכב התובעת 2 עבר "פגיעות ותיקונים קודמים" (עמ' 6) ובכל זאת קבע, באופן מניח את הדעת וברמת ההסתברות הנדרשת כי הנזקים שתוארו בחוות הדעת שנכתבה על ידו מקורם בתאונה.
7. לא מצאתי לייחס לחובתו של שמאי התובעת 2 את היכרותו עם המוסך בו נבדק רכב התובעת 2, מוסך שהינו בבעלות אחיו של נהג רכב התובעת 2. לא הוכחה היכרות כזו אשר יש בה כדי להשפיע על תוכן חוות הדעת ותשובותיו של שמאי התובעת 2 בעניין זה מהימנות עליי לחלוטין.
8. לא מצאתי לייחס לחובתו של נהג רכב התובעת 2 את היותו אחיו של בעל המוסך בו נבדק רכב התובעת 2. אין לעניין זה השפעה כלשהיא ולבטח בנסיבות בהן רכב התובעת 2 לא תוקן בסופו של יום ולא הוכח כי צמחה למוסך תועלת כלשהיא מכך כי הרכב נבדק במוסכה. עניין זה רלוונטי כמובן גם להיעדר השפעה כלשהיא של ההיכרות המקצועית של שמאי התובעת 2 עם המוסך בו נבדק הרכב ועם נהג רכב התובעת 2. ניתן להניח כי לו היה בוחר שמאי התובעת 2 לעשות שימוש לרעה בהיכרות זו הוא יכול היה להמליץ על הורדת הרכב מהכביש לנוכח שיעור הנזק בבחינת אובדן הלכה למעשה, מה שהיה מגדיל את נזקי התובעת 2. העובדה כי לא עשה כן מעידה טוב מכל דבר אחר על מהימנותו ומקצועיותו של שמאי התובעת 2.
9. מהימנותו של נהג רכב התובעת 2 אשר לא הסתיר כי רכב התובעת 2 עבר תאונות קודמות לצד עדותו כי נזקים קודמים תוקנו קודם לתאונה נושא התובענה.
10. אי הדיוק שהתגלה בעדותו של נהג רכב התובעת 2 ביחס לשאלה האם המשיך לנסוע ברכב התובעת 2 לאחר התאונה אינו פוגע במהימנותו הכללית ובכל מקרה עניין זה אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.
11. כך גם העובדה כי רכב התובעת 2 נמכר מבלי שתוקן כפי שהעיד נהג רכב התובעת 2 אינה רלוונטית למחלוקת. התביעה היא תביעת שיבוב בגין הסכומים ששילמה התובעת 2 למבוטחה ואין רלוונטיות לסכום בו נמכר הרכב.

לנוכח האמור אני קובע כי תביעתה של התובעת 2 הוכחה במידה הנדרשת במשפט האזרחי ודינה להתקבל במלואה.

בנוגע למחלוקת הנוגעת לשאלת הכיסוי הביטוחי ביחסים שבין התובעת 1 לבין הנתבעת 1 הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים, וזאת לצד שקילת שיקולי צדק:

1. הודאתו של נהג רכב התובעת 1 כי ההודעות שנשלחו ממשרד הרישוי נשלחו לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, כפי שגם עולה אגב מהכתובת המופיעה על רישיון הנהיגה שחודש ביום 25.11.2014.
2. לא מצאתי לייחס לחובתו של נהג רכב התובעת 1 את דבריו ביחס לתקופה בה נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף (עמ' 9, שורה 15). בהתחשב בזיקה שבין נהג רכב התובעת 1 לבין הבעלים של התובעת 1 שהינו בנו סביר כי העדים מטעם התובעת 1 מודעים לעובדות השנויות במחלוקת עוד קודם לדיון ואין בכל פסול. מצופה מבעלי הדין ומהעדים להיות מוכנים לבירור המחלוקת לגופה. אין מדובר בפרט מוכמן שסביר כי ידיעתו מעידה על הודאה כלשהיא.
3. לא מצאתי לייחס שום משקל לעדותו של נהג רכב התובעת 1 כי מנהל משרד הרישוי "נכנס למחשב ובדק ואמר לי שאני לא בשלילה" (עמ' 9). דברים אלו אינם מתיישבים עם העובדות הקשיחות.
4. באשר לידיעתו של נהג רגב התובעת 1 על התליית הרישיון, נקודה שהיא לב המחלוקת בין התובעת 1 לבין הנתבעת 2, הבאתי בחשבון, כפי שגם צוין בתום שמיעת העדויות, את הפעולות שיכלו שני הצדדים לעשות על מנת לאתר את אישור המסירה של הודעת ההתליה. בנקודה זו ראוי להדגיש כי כפי שעולה מאישור חברת דואר ישראל אישורי המסירה נשמרים למשך שנה וחצי (ס' 3 למכתב חברת דואר ישראל מיום 14.01.2018. בענייננו, אישור המסירה מיום 22.06.2015 נשמר אפוא עד ליום 22.12.2016. כפי שעולה מהתכתובות בין ב"כ התובעת 1 לבין הנתבעת 1 הרי שכבר ביום 27.09.2016 ידעה התובעת 1 על טענת הנתבעת 1 ולפיה נהג הרכב נהג בעת שלילה ועל כן אין כיסוי ביטוחי (ס' 4 למכתב). ידיעה זו קיבלה חיזוק בתשובת הנתבעת מיום למחרת, ה – 28.09.2016 שלה צורפה גם אסמכתא על משלוח הודעת ההתליה בדואר רשום ותוצאת המסירה.

התובעת 1, מצדה, נסמכה על כי נטל הראיה להוכיח את שלילת הכיסוי הביטוחי מוטל על הנתבעת 1 וזו מצדה הסתמכה על החזקה שקבועה בדין ביחס לדבר דואר שנשלח בדואר רשום לפי כתובתו הנכונה של הנמען.

כשלעצמו אין בכך פסול כמובן אולם חיפוש אחר אישור המסירה עצמו ועליו חתימתו של נהג רכב התובעת 1, אם לאו, היה יכול בהכרח, לו היה מאותר אישור המסירה, להביא לתוצאה מדויקת יותר. הצדים שניהם כמובן נהגו בתום לב אולם פעולה מעשית כאמור יכולה הייתה להביא לוודאות גבוהה יותר ולתוצאה טובה יותר בהכרח. בהתחשב בכך כי בכל הליך משפטי טמונה אי וודאות השאיפה היא לנסות ולצמצם את אותה אי וודאות ולחתור לתוצאה על יסוד ראיות של ממש ולא על יסוד חזקות או נטלי ראיה.

1. התובעת 1 לא הציגה את הפנייה למשרד הרישוי כפי שצוין בס' 5 למכתבו של ב"כ התובעת 1 מיום 07.11.2016 ובכל מקרה אישור המסירה עצמו, כאמור, לא הוצג.
2. העובדה כי התזכורת לפני התלייה אשר נשלחה לנהג רכב התובעת 1 ביום 10.03.2015 לא נשלחה בדואר רשום ולא ניתן לדעת מה עלה בגורלה.
3. העובדה כי זימון לקורס נהיגה נשלח לנהג רכב התובעת 1 ביום 22.12.2014 בדואר רשום ונמסרה, כפי שעולה מהאסמכתאות שצורפו, לנהג רכב התובעת 1 ביום 25.12.2014. גם ביחס למכתב זה, שתוכנו לא ידוע ואין כל וודאות כי הוא מאזכר אפשרות עתידית של התליה, הכחיש נהג רכב התובעת 1 את קבלתו וגם ביחס אליו רלוונטיים הדברים שצוינו קודם לכן ביחס להודעת ההתליה.
4. העובדה כי ההסתברות כי שני מכתבים שנשלחים בדואר רשום לא יגיעו ליעדם למרות שמהאסמכתאות עולה כי הם נמסרו כדין היא כמובן נמוכה יותר מאשר במצב בו עסקינן במכתב אחד.

בנוגע למחלוקת הנוגעת לשאלת הנזק שנגרם לרכב התובעת 1 הרי שהבאתי בחשבון כי חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת 1, שהוגשה לאחר הדיון ופתרה הלכה למעשה את המחלוקת, תואמת את החשבונית והקבלה בגין התשלום למוסך בפועל וכי הנתבעת 1 לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת 1 ולא הגישה חוות דעת נגדית של שמאי מטעמה ועל כן נזקי התובעת 1 הוכחו במידה הנדרשת במשפט האזרחי.

לנוכח כל האמור אני מחליט לחלק את האחריות לנזקי התובעת 2 ולנזקי התובעת 1 באופן שבו הנתבעת 1 תישא באחריות לתשלום 65% מהנזקים ואילו התובעת 1 תישא באחריות לתשלום 35% מהנזקים.

התוצאה האופרטיבית

סך נזקי התובעת 2 הינם אפוא: סך של 8,130 ₪ בגין התשלומים ששילמה למבוטחה ולשמאי מטעמה, סך של 749 ₪ בגין אגרות המשפט וסך כולל של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת 2 ובסך הכל 10,379 ₪.

סך נזקי התובעת 1 הינם אפוא: סך של 7,186 ₪ בגין עלות תיקון רכב התובעת 1 (ללא מע"מ), סך של 1,764 ₪ בגין אגרות המשפט בתביעה ובהודעה לצד ג' וסך כולל של 1,500 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת 1 ובסך הכל 10,450 ₪.

לנוכח כל האמור אני מחליט לחייב את הצדדים בתשלומים כפי שיפורט להלן:

1. הנתבעת 1 תשלם לתובעת 2 סך של 6,746 ₪.
2. התובעת 1 תשלם לתובעת 2 סך של 3,633 ₪.
3. הנתבעת 1 תשלם לתובעת 1 סך של 6,792 ₪.

הסכומים האמורים בסעיפים קטנים א' ו- ב' ישולמו עד ליום 10.09.2019 לידי ב"כ התובעות, לפי העניין, ובמידה ולא ישולמו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הסכום האמור בסעיף קטן ג' ישולם בתוך 30 יום מיום שהתובעת 1 תשלם את המחצית השנייה של האגרה בהודעה לצד השלישי שהגישה ובמידה ולא ישולם יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' אב תשע"ט, 07 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.