1. לפני תביעה על סך כ-19 אלף ₪, בה נטען כי לנתבע חוב ארנונה בקשר לנכס שהיה בחזקתו.
2. התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב ובהתנגדות שהגיש הנתבע טען כי חדל מלהחזיק בנכס (בו קיים עסק יחד עם אחר) כבר בשנת 2012, לאור דרישת בעלת הנכס, וכי במשך השנים שילמו השותפים את תשלומי הארנונה במועד ולקראת פינוי הנכס שילמו מראש את דמי הארנונה.
3. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית ולפיה פסק הדין יינתן על בסיס הראיות שבתיק בית המשפט ולאחר שיוגשו סיכומים.
4. בסיכומיה טענה התובעת כי על פי רישומיה החזיק הנתבע בנכס בתקופה שמינואר 2009 ועד 15.8.12 (מועד העזיבה עודכן בהתאם להודעת בעלת הזכויות בנכס, החברה הכלכלית ירושלים בע"מ). התובעת מבקשת לדחות את טענת הנתבע כי עזב את הנכס עוד בחודש מאי 2012 – הן משום שטענה זו דינה להתברר במסגרת הליכי השגה וערר על חיובי הארנונה, והן משום שלא מסר הודעה בכתב על עזיבתו (כפי שאישר בחקירתו בדיון בהתנגדות).
5. התובעת דוחה את טענות הנתבע כי התביעה התיישנה (החוב נוצר בשנת 2012 והתביעה הוגשה בשנת 2017), ואף את טענתו כי הוגשה בשיהוי – שכן מתצהיר מנהלת מחלקת עסקים ותעשיה באגף הכנסות התובע עולה שבמשך השנים ננקטו נגד הנתבע הליכי גביה והנתבע אף שילם תשלומים על חשבון חובו, ומכאן כי התובעת פעלה כנדרש לשם גביית החוב עד שנאלצה להגיש את התביעה.
6. התובעת הוסיפה כי הנתבע פנה אליה במכתב בחודש פברואר 2015 ונענה כי התובעת תסכים שיושלם הסכום השנוי במחלוקת (הסכום נשוא התביעה) וכי תפחית מחיובי הריבית, אך הצעה זו נדחתה על ידי הנתבע.
7. הנתבע, בסיכומיו, טען שאין להסתמך על הודעתה הלקונית של החברה הכלכלית ירושלים בקשר למועד הפסקת ההחזקה בנכס – וחזר וטען כי הפסיק להחזיק בנכס מסוף מאי 2012, כפי שנטען אף בתצהיר שותפו לעסק. זאת נובע גם מכך שהראיות מלמדות שלא נעשה שימוש בנכס בתקופה שמאז סוף מאי 2012 (לא היתה צריכת מים) ומהטענה (שלדבריו לא נסתרה) שהחברה הכלכלית העמידה שומר בכניסה למתחם. הנתבע טוען שאין להעדיף את רישומי מחשב התובעת על פני הנטען בתצהירו שלו ושל שותפו.
8. לטענת הנתבע, יכולה היתה התובעת להמציא תצהיר מנהל בחברה הכלכלית שיתמוך בגרסתה, ומשלא עשתה כן הרי שאי הבאתו של עד רלוונטית צריכה לפעול לרעת התובעת.
9. בסיכומי התשובה של התובעת חזרה התובעת על הטענה בדבר ההודעה בכתב עם סיום ההחזקה בנכס והוסיפה כי אי שימוש בנכס לא פוטר מתשלום ארנונה כל עוד לא ניתן פטור לנכס.
10. מן המקובץ עולה כי לב המחלוקת בין הצדדים נוגע לתקופה שבין סוף מאי 2012 לאמצע אוגוסט 2012, כאשר אין מחלוקת שלאחר מועד זה כבר לא חויב הנתבע בארנונה בקשר לנכס ואין מחלוקת כי לפני מועד זה היה חייב בארנונה בקשר לנכס.
11. כפי שנקבע לא אחת (ור', למשל, בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ) על הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה להמשיך ולראות בנישום זה כחייב בארנונה.
12. הנתבע אישר שלא הודיע לתובעת על סיום תקופת ההחזקה בנכס ("ש. מתי פנית בכתב לעירייה? ת. לא פניתי" – עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 15 – 16), וטען כי התובעת ידעה שהוא לא מחזיק בנכס ("הם יודעים שעזבתי שם" – שם, שורה 14). נדמה כי טענתו של הנתבע מתייחס לאמירה שנמחקה מתצהירו, כי התובעת חסמה את דרך הגישה לנכס ("הם [העיריה] הרסו לי את המקום" – שם), אולם אמירה זו נמחקה לאחר שהוברר בדיון בהתנגדות כי מי שחסם את הדרך היא החברה הכלכלית ירושלים, ולא התובעת, ומכאן כי גם הטענה בדבר ידיעת התובעת על שינוי המחזיק בנכס אינה מבוססת.
13. אמנם, בית המשפט העליון הכיר באפשרות כי במקרים מסוימים ובנסיבות חריגות ניתן יהיה להטיל על הרשות המקומית את החובה האקטיבית לבדוק את מצב הבעלות והחזקה בנכס (בר"ם 867/06 הנזכר לעיל) – אולם המקרה דנן אינו מקרה שכזה.
14. משלא הודיע הנתבע לתובעת, באופן אקטיבי ובכתב, על מועד עזיבתו את הנכס לא היה על התובעת לשנות את חיובי הנכס עד שקיבלה את הודעת בעלת הזכויות בנכס. משכך, גם אם בפועל הפסיק הנתבע לעשות שימוש בנכס עוד לפני אוגוסט 2012 (כעולה מתצהירו ומתצהיר השותף), על רקע סיום ההסכם בינם ובין בעלת הזכויות הנכס, אין באמור כדי לשלול את חובתו כלפי התובעת ואין באמור כדי לפטור אותו מתשלום החיובים המוטלים על המחזיק בנכס.
15. משכך, וכאשר התביעה מתייחסת כולה לחיובי שנת 2012 ולתקופה האמורה, מצאתי לקבל את התביעה.
16. משכך, ייראו את ההתנגדות כאילו נדחתה וההליכים בתיק הוצל"פ 520252-07-17 ישופעלו ככל שעוכבו וככל שלא ייפרע החוב בתוך 30 יום מהיום. לסכום החוב בתיק ההוצל"פ יצורפו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.
17. בקופת בית המשפט פקדון בסך 8,000 ₪ שהופקד על ידי הנתבע. ככל שלא יודיעו הצדדים אחרת בתוך 20 יום מהיום יועבר סכום זה לתובעת, באמצעות ב"כ, על חשבון סכום פסק הדין.

ניתן היום, י"ט אדר ב' תשע"ט, 26 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.