1. המבקשים הגישו בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש לכוף על נציגות הבית המשותף קיום פסק דינה של המפקחת מיום 19.6.17. אותו חלק מקביעות פסה"ד שמבוקש לאכוף, נוגע לקביעת המפקחת כי החלק היחסי בהוצאות הבית המשותף ייגזר משטח הדירות בפועל, לפי סע' 58א של חוק המקרקעין.

2. תרעומתם של המבקשים הנה על כך שהנציגות תלתה הודעה ובה התבקשו כל הדיירים להעביר דמי ועד שווים בסך 50 ₪ לדירה – בלי קשר למנגנון הקבוע בסע' 58א הנ"ל. בכך, כך טענתם, מטילה הנציגות תשלומים עודפים על המבקשים.

3. המפקחת העבירה הבקשה לבימ"ש זה בשל היעדר סמכותה לדון בבקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.

אלא שסמכות לחוד והשאלה אם יש להיעתר לבקשה – לחוד.

בפסה"ד קבעה המפקחת, בשים לב לסע' 58(א) של חוק המקרקעין, שאת דמי הועד יש לשלם לפי יחס שטח הרצפה של דירה ליחס כלל שטחי הדירות. עוד ציינה העקרון שאם הורחבה דירה פלונית (בין אם כדין ובין בלא היתר) – החלק היחסי בהוצאות צריך שייגזר מן השטח בפועל. עם זאת ציינה שטחי הרצפות בפועל קרוב לודאי אינו ידוע לכל בעלי הדירות (סע' 12 של פסה"ד).

4. פקודת בזיון בית המשפט הנה שיורית, במובן זה שאם יש דרך חמורה פחות לאכוף פסה"ד או ההחלטה השיפוטית קובעת ההלכה שיש לנקוט בדרך החמורה פחות. כלל נוסף הנוגע להפעלת הפקודה הנו שכדי שתיאכף החלטה שיפוטית על ההחלטה הנאכפת להיות ברורה וברת אכיפה ככזו.

5. אני מסכים שקביעת המפקחת כי יש ללכת בדרך הקבועה בסע' 58(א) – מחייבת הצדדים. הצדדים מחויבים אף בקביעת פסה"ד לפיו לצורך החישוב יש להביא בחשבון שטח הרצפה בפועל – בין אם מדובר בשטח שנוסף על פי היתר כדין, ובין אם מדובר בבניה בלא היתר.

אולם מעבר לקביעת העיקרון לפיו יבוצע החישוב, החיוב שמבוקש לאכוף כאן באמצעות פקודת בזיון ביהמ"ש אינו ברור דיו . בפסה"ד נקבע עקרון החישוב בלבד. ולא נקבעו שטחי הרצפות . המבקשים רוצים שהנציגות תגבה דמי ועד יחסיים מכל דירה לפי שטח הרצפות של הדירות, אולם אינם מפרטים בבקשתם מהו שטח הרצפה של כל דירה ומהו סכום החיוב הנכון שעל הנציגות לדרוש מכל דייר. אין קביעה כזו בפסה"ד. כיצד אפוא יש לכוף על הנציגות באמצעות פקודת בזיון ביהמ"ש, לגבות סכום פלוני מדירה מסוימת וסכום אחר מדירה אחרת, כאשר לא ידוע הבסיס לחישוב ואף המבקשים אינם מציינים שטחי הרצפות? (ליתר דיוק מה שמבוקש הנה למנוע מן הנציגות באמצעות פקודת בזיון ביהמ"ש להפנות דרישה אל המבקשים לתשלום דמי ועד מעבר לזה בו מחוייבים האחרונים בדין. אך מה השיעור היחסי הנכון בעניינם)? . כמה בדיוק על הנציגות לדרוש מכל דייר? הבקשה אינה מפרטת ואינה מציבה אפוא נתונים נדרשים כדי שבכלל ניתן יהא להשקיף על החיוב העקרוני כעל חיוב ברור שניתן לאכיפה ככזה. היינו קודם יש לברר מהו חלקו של כל דייר. יכול והמלאכה אינה פשוטה באין שתוף פעולה ומצריכה היא החלטות שיפוטיות מכוחן יחוייב כל דייר לאפשר מדידה עדכנית – אם לא ישכילו השכנים להגיע לשיתוף פעולה או מנגנון מוסכם לתשלום דמי הועד. אך העובדה שהמלאכה לא פשוטה אין משמעה כי מדובר בחיוב בר אכיפה כאן.

החישוב של כל שטח רצפה אינו אמור להיעשות כלל במסגרת פקודת בזיון ביהמ"ש כמעין השלמה של פסק הדין . תכליתה של פקודת בזיון ביהמ"ש אינה להשלים פסקי דין אלא לאכוף החלטה שיפוטית ברורה וברת אכיפה. מדובר במה שאמור להיות חלק מקביעה שיפוטית שתינתן במסגרת הערכאה שלה הסמכות העניינית לעשות כן, היינו הסמכות לקבוע מהו חלקו היחסי של כל דייר בדמי הועד.

6. כדי למנוע תקלה ביחס לערכאה שלה הסמכות העניינית להכריע בענין חלקה היחסי של כל דירה כל דירה בדמי הועד: בנידון קובע סע' 72 של חוק המקרקעין כי סכסוך של הסגת גבול (בין ביחס לדירה אחרת ובין ביחס לרכוש המשותף) רשאי התובע לתבוע לגביו הן בפני המפקחת והן בביהמ"ש המוסמך.

מאידך סכסוך כמו בענייננו, בין בעלי הדירות, הנוגע לזכויות או חובות לפי תקנון הבית המשותף או (בין היתר) לפי סע' 58 של חוק המקרקעין – הנו בסמכותה הבלעדית של המפקחת. בודאי שאין להכריע בו לראשונה באמצעות פקודת בזיון ביהמ"ש שאינה קובעת חיוב שיפוטי, אלא רק אוכפת חיוב שיפוטי פרטני שכבר נקבע.

7. זאת ועוד, גם אם היה ידוע ומוסכם, ואף לו ניתנה קביעה שיפוטית מחייבת ביחס לשטח הרצפה של כל דירה בבית, נראה על פני הדברים כי פקודת בזיון בית המשפט אינה בהכרח האמצעי הדיוני הנאות לאכוף על הנציגות להפנות דרישה כספית זו או אחרת ביחס לדמי הועד , שכן אינו בגדר "הדרך החמורה פחות " העומדת בפני המבקשים ( בודאי בשלב דיוני זה).

8. ראוי שכל בעלי הדירות יתעשתו ויגיעו להסכם בדבר חלוקת דמי הועד. באין הסכם - ראוי לפחות שיסכימו על מדידת שטחי הרצפה בדירות על ידי מודד מוסכם. מדידה שתתן תשובה בשאלה מה חלקו של כל דייר לפי קביעת פסה"ד והמנגנון הקבוע בסע' 58(א) הנ"ל. אך באין הסכם כזה או אחר יש לנקוט בהליך המתאים בערכאה המוסמכת כדי להשלים המלאכה ולהגיע לתשובה מספרית ביחס לחלקה של כל דירה. זאת בטרם יישקל אם וכיצד לאכוף החיוב הפרטני שיקבע באותו הליך במידת הצורך. במובן זה הבקשה אף נחזית כמני שהקדימה זמנה.

9. היות והבעייתיות נחזה שתהא אותה בעייתיות גם אם יקבע מועד לדיון בבקשה, נראה כי בטרם יוטרחו הצדדים ויוכברו הוצאות, על המבקשים לתן הדעת ולשקול האמור כאן. ככל שלא תינתן אפוא הודעה אחרת עד 15.9.17 , ייחשב הדבר כהסכמה של המבקשים למחיקת הבקשה בלא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.