<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד קובי לוי

ב"כ המשיב: עו"ד כמיל עודה – סנגוריה ציבורית

המשיב עצמו באמצעות הליווי

פרוטוקול

הערת ביהמ"ש:

הדיון מתורגם לנאשם לשפה הערבית באמצעות ב"כ המשיב.

ב"כ הנאשם:

כתב האישום הוקרא לנאשם והוסבר לו תוכנו והוא מודה במיוחס לו.

הנאשם מוותר על זכותו לדחיית הדיון למשך 48 שעות – זכות הנתונה לו עפ"י תקנה 20א' לתקנות סדר הדין הפלילי.

הנאשם:

אני מאשר דברי בא-כוחי. אני מבין את המיוחס לי בכתב האישום. אני מודה במיוחס לי בכתב האישום.

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהתאם להודאתו אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

הנאשם יליד 91, הודה והורשע בכתב האישום המיוחס לו, כניסה לישראל שלא כחוק.

בשלב זה אני אגיש גיליון הרשעות קודמות, וכן מאסר על תנאי בר הפעלה בן חודשיים מהליך ת"פ 50542-10-15, שלום קריות, מיום 04.11.15, כבוד השופט מוחמד עלי.

גיליון הרשעות קודמות הוגש וסומן ע/1.

גזר הדין מיום 04.11.15 של ביהמ"ש השלום בקריות ביחד עם כתב האישון הוגש וסומן ע/2.

הנאשם פגע בזכות המדינה לשמור על גבולותייה, והבאים בשעריה, על עבירה זו דובר רבות בפני ביהמ"ש להרשעתו האחרונה שם הנסיבות שלה היו מספיק חמורות כאשר אלו כללו בחובן עבירה נוספת וניתן לראות כי המאסר המותנה לא יצר הרתעה מספיקה בכדי לאיין בכדאיות המשך ביצוע העבירה, כך שאנו נמצאים שוב בהליך דומה במקרה דנן.

באשר למאסר מותנה אני מבקש להגיש פסיקה של עפ"ג 57657-03-17, מחוזי חיפה, שם בערעור של המדינה על עבירה דומה, נרשם ונקבע בבירור כי את המאסר המותנה יש להפעיל במצטבר אלא אם יש נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהלכה זו, כמו כן באשר לנאשם אני מפנה לת"פ 796-06-16, שלום קריות, שם הופעל בכניסה שנייה מאסר מותנה במצטבר בן חודש – כך שסך הכול הושתו חודשיים, במקרה זה תטען המאשימה למתחם בן מאסר על תנאי לחמישה חודשים, והעונש שיהיה במתחם.

נבקש את המאסר במתחם, הפעלת המאסר המותנה במצטבר לעונש שיושת על הנאשם, וכן מאסר על תנאי הפעם לתקופה של שלוש שנים שיהיה משמעותי.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, יסוד ההפנמה הגלום בה, והחיסכון בזמן שיפוטי יקר, כל אלה נימוקים לטובת הנאשם.

בגיליון הרשעות קודמות עומדת הרשעה אחת בלבד, הרשעה שהורידה את המאסר על תנאי שהוא בר הפעלה, העובדה כי הנאשם ביצע את העבירה שלושה חודשים לפני תום תקופת התנאי גם היא בבחינת נסיבה לטובת הנאשם.

לא אבקש להתנצח עם חברי בעניין הדברים שנקבעו בעפ"ג 57657-03-17, די אם אני אדגיש את מה שנהיר בעמוד החמישי, ביהמ"ש המחוזי הפך את החלטת ביהמ"ש השלום אשר הורה על הארכת המאסר על תנאי, ביהמ"ש המחוזי הורה על הפעלת המאסר על תנאי אולם קבע ביהמ"ש כי המאסר בפועל אשר הטיל בן חודשיים ירוצה בחופף – לא הצלחתי להבין איפה הדברים ההפוכים שחברי ביקש שביהמ"ש ילמד אותם או יופנה אליהם.

באותה מידה אני רוצה להיות כנה, כללי החפיפה שהיו שם כנראה נגזרת של אורכו של המאסר על תנאי בן 4 חודשים, אם ביהמ"ש ירצה להורות על הארכת המאסר על תנאי ניתן למצוא נימוקים מיוחדים שירשמו – שהם מסמיכים את בתי המשפט להאריך מאסרים על תנאי ברי הפעלה, הינם בבחינת רשימה ממצה.

אני סבור כי עצם העובדה כי מטרת הכניסה לצורכי פרנסה בלבד, ועל כך אין שום בדל של ראיה, בצד העובדה כי ההכנסה הייתה לקראת תום תקופת התנאי, בצד העובדה כי הנאשם לא מוסלמי ואנחנו בפתחו של חג הקורבן, ולבסוף בצד העובדה שבלאו הכי עבירת הכניסה לישראל להבדיל מ99% מהעבירות של חוק העונשין היא עבירה שאין לצידה אשם מוסרי ולא ניתן להצביע על אשם מוסרי שבבסיסה, דומה יותר לעבירות של אחריות בקפידה.

כל אלה יכולים לספק את ההנמקה המיוחדת שיש לרשום כדי להצדיק את הארכת מאסר על תנאי.

היה וביהמ"ש יסבור אחרת, אני סבור שיש באותם השיקולים כדי להביא להקלה בעונשו של הנאשם.

ב"כ המאשימה:

מבקש להגיש אסופת פסיקה ולהפנות לעמוד 4, פסקה אחרונה, שם נאמר שיש במצטבר, ולכן עשו זאת בחופף – זו הנסיבה, אך בפסק הדין ניתנה החלטה שיש להפעיל במצטבר. זה רק בגלל שמדובר בערכאת ערעור שאינה נועדת להחמיר.

הוגש וסומן ע/3.

הנאשם:

אני מבקש סליחה מביהמ"ש, זו פעם אחרונה, אני בחיים לא אכנס למדינת ישראל בלי אישור, אני עומד להתחתן בעוד שבוע, באתי לעבוד ולפרנס את המשפחה ולדאוג להם, אחים שלי לומדים ואין מי שישלם עבור ההוצאות. אבא שלי אדם מאוד חולה, אמא שלי גם היא מאוד חולה. אני באתי במטרה אחת בלבד, להתפרנס.

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 24.08.17, ברחוב העצמאות בקרית אתא, שהה הנאשם שהינו תושב הרשות הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל מבלי שיהיו בידיו אישורי כניסה או שהייה בישראל כדין.

המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם נוכח חומרת העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן והמצב הביטחוני השורר במדינה.

לטענת המאשימה, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין חמישה חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, והעובדה כי אנחנו בפתחו של חג, הוא ביקש להקל בעונש וזאת נוכח העובדה גם כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, ולקח אחריות.

דין והכרעה:

אין צורך להכביר מילים בדבר הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ע"י הנאשם.

זכותה של המדינה, ככל מדינה ריבונית, לפקח על הנכנסים בשעריה, לבקר את הבאים בתחומה ולהתנות את כניסתם בתנאים. כניסה ושהייה שלא כדין לישראל מונעות אפשרות זו. כמו כן טמון בעבירה זו סיכון ביטחוני אף אם אינו ברף הגבוה כאשר מדובר בשהייה בלתי חוקית לצורכי פרנסה.

מדיניות הענישה הנהוגה שנפסקה ע"י ביהמ"ש העליון ב-רע"פ 3677/13 בעניין אלהרוש קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לצורכי פרנסה, כאשר לא נוספו לעבירה זו עבירות נלוות, נע בין מאסר על תנאי לבין 5 חודשי מאסר כאשר מתחם זה כולל בתוכו גם מאסר על תנאי, וקנס הנע בין 0 ₪ ל- 2,000 ₪.

בעניינו של נאשם אין מדובר בעבירה ראשונה, והוא נשפט ביום 04.11.15 בגין אותה העבירה, והושתו עליו עונש של 13 ימי מאסר בפועל, וכן 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בהתאם להלכת אלהרוש נע בין מאסר על תנאי לחמישה חודשי מאסר בפועל. אשר לעונש המתאים לנאשם, אכן יש לתת משקל להודאתו בהזדמנות הראשונה, אך יחד עם זאת יש גם לתת משקל כי מדובר בנאשם שיש בעברו הרשעה קודמת בגין אותה העבירה.

ביחס להפעלת מאסר על תנאי, הרי שעל פי ההלכה יש להפעיל מאסר על תנאי באופן מצטבר לכל עונש אחר, וכי מנימוקים מיוחדים יש להורות על הפעלת מאסר על תנאי בחופף באופן מלא או חופף באופן חלקי.

לאחר שנתתי משקל לכל הנתונים שהוצגו בפניי, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל בן 25 ימים בניכוי ימי מעצרו, מיום 24.08.17.

2. אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי, אשר הוטל בת"פ 50542-10-15, לתקופה של חודשיים כך ש-10 ימים יופעלו בחופף למאסר שנגזר על הנאשם בתיק זה, ו-50 ימים באופן מצטבר לעונש שהוטל עליו בתיק זה. סך הכול ירצה הנאשם עונש של 75 יום, וזאת בניכוי תקופת מעצרו מיום 24.08.17.

3. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להשית עונש של קנס על הנאשם.

4. מאסר על תנאי של חודשיים למשך שלוש שנים, שלא יעבור הנאשם עבירה על חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' אלול תשע"ז, 28/08/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי קורל ראובן