<#1#>

נוכח:

אביה של המשיבה

פרוטוקול

נציג המבקשת, לאחר שהוזהר כדין:

המבקשת חוזרת על הבקשה ומצהירה כי כל האמור בה אמת.

תיק החקירה מוגש לעיון ביהמ"ש, וכן דו"ח סודי (מתקבל ומסומן מב/1 ומוחזר למבקשת).

זוהי בקשה רביעית להארכת מעצרה של המשיבה בעבירות חמורות של תקיפת קטין, פעוט בן שלושה חודשים, בנה של המתלוננת; וגרימת חבלות חמורות – בין היתר שבר באף. קיימת ראיות שיש בהן כדי לבסס את הבקשה. מאז הארכת המעצר האחרונה ביצעה המבקשת פעולות חקירה לא מעטות והחקירה התקדמה.

בעניינה של המשיבה הוגש ערר לאחר הארכת המעצר האחרונה ובית-המשפט המחוזי סבר שיש מקום להותירה במעצר וקבע כי קיימות עילות מעצר בעניינה. אני מפנה להחלטת המחוזי שמצורפת לתיק. מעבר לכך – החקירה עודנה באיבּה, וקיימת סבירות גבוהה מאוד כי יתקבלו תוצרים של פעולות שבביצוען החלה המבקשת. אני מפנה בעיקר לפעולה מס' 2.

מדובר בתיק מורכב והאינטרס הציבורי מצדיק חקירה יסודית בתיק זה. נעתור לביהמ"ש להותיר את המשיבה במעצר לצורך מיצוי החקירה.

ח"נ בתשובה לשאלות בא-כוח המשיבה:

ש. האם מאז הארכת המעצר הקודמת התווספו ראיות חדשות?

ת. החשד הסביר התחזק במידת מה. המבקשת ביצעה פעולות והחקירה התקדמה. מדובר בפרק זמן של 48 שעות. ביהמ"ש יכול להתרשם.

ש. האם היא נחקרה?

ת. כן.

ש. האם היא עדיין שומרת על אותה גרסא?

ת. כן.

ש. האם חקרתם בני משפחה אחרים?

ת. אני לא יכול להגיד את מי חקרנו, אך כל העדויות מצויות בתיק.

ש. בדיון הקודם נאמר שיש פעולות מסוימות שמחייבות מעצר. האם הן בוצעו?

ת. אמרתי שהוחל בביצוען של פעולות חקירה, וקיים צורך בביצוע פעולות נוספות המחייבות מעצר של המשיבה, או לחלופין פעולות שחשופות לשיבוש.

ש. האם התיק היה בפרקליטות?

ת. כן. אני חושב שאתמול.

ש. האם אתה יודע שהילד שלכאורה נפגע כבר שוחרר לבני-משפחתו, והכול רגיל?

ת. יכול להיות. אין לי מידע ספציפי לגבי זה.

ש. חקרתם כאן ילדים אפילו מעבר למה שעושים בתיק רצח. האם יצא משהו מכל החקירות הללו?

ת. כרגע חומר החקירה מפליל. אינני יכול להתייחס לעדויות כאלה או אחרות.

ש. אני יודע שנעשו בדיקות לילד ולאח. האם התוצאות הללו מצביעות על משהו?

ת. הבדיקות הרפואיות – יש בהן כדי להפריך את גרסתה וגרסאות אחרות.

ש. ממתי הבדיקות האלה?

ת. מהארכת המעצר הראשונה.

סיכומי נציג המבקשת:

המבקשת חוזרת על הבקשה ומבקשת להיעתר לה.

סיכומי בא-כוח המשיבה:

אני מפנה להחלטה הקודמת, שם כתב ביהמ"ש כי החיזוק אינו קשור למארג הראיות אלא למעטפת החיצונית. היום חברי אומר שהחשד התחזק. אבקש מביהמ"ש הנכבד לבדוק באופן יסודי אם כן התחזק החשד מאז הדיון הקודם. מכל מקום, גם אם התחזק החשד, לטעמי אי-אפשר עוד להחזיקה במעצר. אכן, בתחילת הדרך, ב-30.8, עלה חשד, נפתחה חקירה ובוצעו מעצרים באותו יום – שלה ושל אישהּ. היא נחקרה אולי חמש או שש פעמים ודבקה בגרסתה. זו הארכת מעצר רביעית. אין שום ראיה חיצונית שתומכת בעמדת המדינה.

לאירוע לא היה עדי ראיה. היינו מצפים שהם יחליטו אם יש להם ראיות או אין להם ראיות. מקרה זה מזכיר מקרה מלפני שנתיים וחצי בבימ"ש השלום בבאר-שבע, שהוביל לכתב אישום חמור שבוטל בישיבה הראשונה.

מדובר באישה צעירה, שעצורה ימים רבים ודבקה בגרסתה. למעשה מחזיקים אותה כאמצעי, להגיע למשהו שאינו קיים. היא אומרת לי שהכניסו לתאה מישהי, ככל הנראה מדובבת. אתמול באו כוחות משטרה כדי לחקור ילד או ילדה. הביאו אותה לתחנה. היא סיפרה לי שהראו לה אותה וניסו בכל דרך לשבור את רוחה כדי שתבוא ותגיד דברים אחרים מגרסתה. זה כל הסיפור. אין כאן בן-משפחה רלוונטי לשיטתם שטרם נחקר, קטין או בגיר. כיוון שכל הממצאים הללו לא תומכים בחקירה המגמתית הזו, שגורסת שחייבת להיות עבירה כאן – היא נותרת במעצר.

אישהּ עצור ונחקר ארוכות. בני-משפחה נחקרו כולם. מה עוד צריך לעשות שמצריך היותה במעצר? כמעט כל המעטפת החיצונית איננה תומכת בגרסת המשטרה. מדוע אי-אפשר גם בשלב זה לראות שיש כאן בת אדם, אימא, שאומרת מכל ליבה שלא עשתה זאת? הטראומה הזאת תלווה אותה כל החיים.

יש לנו חלופה בערוער. אני מבקש הפסקה כדי להציג חלופה.

<#2#>

החלטה

הדיון יתחדש לאחר שתוצג חלופה על מנת שבית-המשפט יוכל לבחון אותה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, ט"ו באלול התשע"ז, 6 בספטמבר 2017, במעמד הנוכחים.

- לאחר הפסקה -

מר עבאד אבו סקיק (ת"ז 066448150, טל' 053-7730142), לאחר שהוזהר כדין:

אני גיסהּ של המשיבה.

יש לי חברת בניין ואני מנהל בה. אני מוכן לשבת עם המשיבה בבית ולשמור עליה ככל שיידרש.

אני גר באבו סקיק, קרוב ליישוב ערערה בנגב.

אני מבין במה היא חשודה. אומרים שהיא הכתה את התינוק. אני לא יודע שום דבר על מה שקרה שם.

אני מבין שאם היא תשוחרר היא תצטרך להיות אצלי בבית, שאני או אחד משני הערבים האחרים נצטרך להיות איתה ושאם היא תפר את התנאים אצטרך להתקשר לבקשה.

אין לי עבר פלילי.

גב' אסמא אבו לטייף (ת"ז 201620788, טל' 053-8202031), לאחר שהוזהרה כדין:

אני אחותה של המשיבה.

אני מבינה שהיא חשודה באלימות של תינוקת. אני לא יודעת כלום, אני רחוקה מהם. אבל אני יודעת שהיא אוהבת קטינים. לא הייתי במקום שבו נטען שבוצעה העבירה.

אני מבינה שאני צריכה להשגיח עליה ושאסור לה לצאת מהבית. אני יודעת שאני צריכה לפקח עליה שלא תפר את התנאים. אם היא תצא אני אתקשר למשטרה.

מר עלי אבו אלקיעאן (ת"ז 023163991, טל' 052-4891412), לאחר שהוזהר כדין:

אני חבר טוב של המשפחה.

אני מבין במה היא חשודה – אלימות.

אני מבין שאחד משלושתנו חייב להשגיח עליה בבית שבו היא נמצאת. אני מבין שאם היא תצא מהבית או תפר אחד מהתנאים אני צריך להתקשר למשטרה.

נציג המבקשת:

אנו מתנגדים לשחרור המשיבה בכלל ולחלופה זו בפרט, זאת מהטעמים הבאים: הראשון, ששחרור המשיבה בשלב זה של החקירה יסכן באופן ברור את קידומה של החקירה. אני חושב שהדברים ברורים ונהירים. אני מפנה לדוח הסודי. אפשר להתרשם שאם היא תשוחרר היום – החקירה תיפגע באופן קשה כתוצאה מהשחרור. השני, שביהמ"ש המחוזי כבר קבע שקיימות עילות מעצר בעניינה – כאלה שאין חלופת מעצר יכולה לאיין. מצב הדברים הזה לא השתנה. הדברים עומדים בעינם. החקירה עודנה בעיצומה. השלישי – נתון חשוב מאוד ורלוונטי: המשיבה נעצרה רק ביום 31.8 בשעת לילה, ולמעשה זהו היום השישי למעצרה. בתוך פרק הזמן הזה היו ארבע הארכות מעצר. ביום שבתון אחד. הזמן שעמד למבקשת לצורך קידומה של החקירה היה קצר ודחוק. חלק מן הזמן הזה גם בוזבז משום שהוגשו עררים. אתמול היינו כאן עם תיק החקירה.

זה נכון שביהמ"ש מצפה שהמבקשת תסיים את החקירה, אך כשאלו הם הנתונים קשה לבוא למבקשת בדרישות ולומר – עד כאן, כעת יש לשחרר.

לעניין החלופות שהוצעו – בשלב זה חלופות לא יכולות לאיין את עילות המעצר. במקרה הזה חלופה לא תסייע. מעבר לכך – מדובר בבני משפחה, ואני מזכיר שחלק הארי של החקירה צריך להתבצע בתוך המשפחה. החלופות קרובות אליה. אחת מן החלופות היא גיסה, וחלופה אחרת היא אחותה. כשאחותה נחקרה ע"י ביהמ"ש היא אמרה "אני יודעת שהיא אוהבת קטנים". הכוונה היא ככל הנראה לילדים קטנים. אמירה זו מצביעה על היותה חלופה מגוננת.

אין מקום לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר. האינטרס הציבורי גובר על זכותה של המשיבה להלך חופשי.

<#6#>

החלטה

לפניי בקשה לעצור את המשיבה לתקופה בת חמישה ימים מכוח הוראת סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

המשיבה נעצרה ביום 31.8.17 ומיוחסות לה עבירות חמורות ביותר הנוגעות לאלימות נגד בנה הקטין. החשד נסמך הן על מסמכים רפואיים הן על תמונות המעידות על החבלות הקשות של הקטין. חשוב לציין כי מדובר בבקשה רביעית להארכת מעצרה, ולמעשה לא היה כל חיזוק לחשד מאז ההארכה הראשונה.

מדובר במשיבה צעירה ללא כל עבר פלילי אשר מסרה גרסא בה היא מכחישה את החשדות המיוחסים לה ונותנת אף הסבר לחבלות שהיו על גופו של הקטין.

כאשר מוצגות לפני בית-המשפט החבלות והדוחות הרפואיים, הרי שיש אומנם בסיס לחשד אך קיימת גם האפשרות מנגד שגרסתה של המשיבה הינה גרסא אפשרית.

השאלה היא כרגע אם לאור העובדה שלא הייתה התקדמות אשר מבססת את החשד יש מקום להורות על המשך המעצר.

סבורני כי ככל שלא יתחזק החשד, ובין השאר גם לאור מסמך שסומן על-ידי מב/2 אשר לא יכול ללמד על האפשרות שחשד זה יתחזק, הרי שהכף נוטה כעת לעבר שחרורה של המשיבה.

אי-אפשר להחזיק אדם במעצר למשך תקופה כה ארוכה מתוך תקווה שהראיות יתחזקו. ניתן לבצע פעולות חקירה כאשר חשוד או חשודה לא נמצאים בהכרח מאחורי סורג ובריח. אינני סבור שיש מקום להשתמש במעצר ככלי חקירה, בוודאי גם במקרה קשה זה. במיוחד הדברים אמורים כאשר מדובר באם צעירה, נעדרת עבר פלילי, אשר ניכר כי תנאי המעצר קשים לה ביותר.

בא-כוח המשיבה הציג חלופה, ויש לומר כי החלופה אכן היא חלופה כזו אשר תוכל לאיין את עילות המעצר. אינני יכול לקבל את הטענה כי מדובר ב"חלופה מגוננת". אדם המוכן לקחת תחת ידיו עצור הוא באופן מובהק אדם אשר מגונן על אותו עצור, ולא ניתן למנוע שחרור לחלופה אך ורק משום שאותו אדם "מגונן" על החשוד. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית-המשפט היא אם אותו אדם עלול לפגוע בחקירה, ואם טוענת לפני בית-המשפט אחותה של המשיבה כי היא לא הייתה עדה לאירועים הרי שהעובדה כי היא טוענת שאחותה "אוהבת קטנים" אינה יכולה להיות לה לרועץ.

המשיבה עצורה כבר כשבוע והגיעה העת להורות על שחרורה, וזאת לאור העובדה שהחשד בעניינה לא התחזק ונתין לבצע את פעולות החקירה כאשר המשיבה נמצאת בחלופת מעצר.

לפיכך תשוחרר המשיבה בתנאים הבאים:

א. "מעצר בית" מלא בכתובת: פזורת שבט אבו סקיק. המשיבה תשהה במקום זה תחת פיקוח צמוד והדוק של אחד מן הערבים הבאים: מר עבאד אבו סקיק (ת"ז 066448150, טל' 053-7730142), גב' אסמא אבו לטייף (ת"ז 201620788, טל' 053-8202031) ומר עלי אבו אלקיעאן (ת"ז 023163991, טל' 052-4891412). תוקף תנאי זה עד ליום 10.9.17 בשעה 14:00. עם שחרורה תיגש המשיבה מייד לתחנת רהט בליווי אחד מן הערבים ותבצע הצבעה על מקום "מעצר הבית".

ב. המשיבה והערב יחתמו כל אחד מהם על ערבות בסך של 10,000 ₪.

ג. המשיבה תפקיד סך של 3,000 ₪ במזומן.

ד. איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בחקירה עד ליום 20.9.17. איסור זה גם לא מאפשר מפגש עם הקטין עד למועד זה. יובהר עוד כי כל החלטה בהמשך לעניין הקשר עם הקטין תהיה מסורה לרשויות הרווחה ככל שתתקבל החלטה בעניין.

ה. המשיבה תתייצב לחקירה כל אימת שתידרש לעשות כן. מובהר כי זימונה באמצעות טלפון של הערבים ייחשב כזימון כדין.

ו. לא תעמוד המשיבה באחד מהתנאים תיעצר באופן מיידי ותובא לפני שופט.

זכות ערר כחוק.

<#7#>

ניתנה והודעה היום, ט"ו באלול התשע"ז, 6 בספטמבר 2017, במעמד הנוכחים.

נציג המבקשת:

נבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה למשך 24 שעות.

אני כבר מודיע כי בכוונתנו להגיש ערר. אבקש שהערר יוגש מחר בשעת בוקר מוקדמת.

בא-כוח המשיבה:

אינני מתנגד לעיכוב הביצוע. אני רק מבקש שהערר יוגש היום ויתאפשר לנו לדון בו היום.

<#8#>

החלטה

מעכב את ביצוע השחרור עד ליום 7.9.17 שעה 13:00.

ככל שלא יוגש ערר עד היום בשעה 16:30 תשוחרר המשיבה בהתאם לתנאים שנקבעו.

אין בכך כדי למנוע ממזכירות בית-המשפט לפעול על-פי החלטת השחרור ביחס להפקדה ולערבויות.

<#9#>

ניתנה והודעה היום, ט"ו באלול התשע"ז, 6 בספטמבר 2017, במעמד הנוכחים.