1. לפניי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") במסגרתה עותר המבקש לשחרורו לחלופת מעצר בקהילת השיקום מסמים של עמותת נווה מלכישוע.

כתב האישום

2. ביום 31.8.2017 הוגש נגד המבקש ונאשמת נוספת (בת זוגו באותה העת), כתב אישום החובק 12 אישומים, ומייחס למבקש עבירות שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע (שוד) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; גניבה מרכב או פירוק מרכב לפי סעיף 413ד(ב) לחוק; שינוי זהות של רכב או חלק מרכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

3. כמפורט בהרחבה בכתב האישום, המבקש הואשם בכך שביצע 11 מקרי שוד בנסיבות מחמירות על פני תקופה של חמישה חודשים. לצורך השגת מבוקשו הצטייד בין היתר באקדחי אוויר, בכלי רכב שונים, בלוחיות רישוי גנובות, במסכת פנים ובקסדות שונות שהקשו על זיהויו. המבקש נהג להיכנס לסניפי בנק שונים ולאיים על הנוכחים במקום באמצעות אקדח אוויר, אשר נחזה להיות אקדח המסוגל להמית, במטרה להטיל אימה על קורבנותיו ובכך לגרום להם לציית לדרישותיו. באופן זה הצליח המבקש לשדוד סך כולל של 400,000 ₪. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת הנוספת עודדה ודרבנה את המבקש לבצע חלק ממקרי השוד האמורים ולעיתים גם סייעה לו בכך.

השתלשלות האירועים

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המבקש והנאשמת עד לתום ההליכים המשפטיים, תוך שנטען לקיומן של ראיות לכאורה ולעילות מעצר בשל מסוכנות לציבור.

5. לא נשמעה מחלוקת מטעם המבקש באשר לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המיוחס לו בכתב האישום, ולעילות מעצר. בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט על קבלת תסקיר בעניינו של המבקש.

נמסר כי למבקש אין הרשעות קודמות.

6. ביום 26.10.2017 הוגש תסקיר מעצר שלא בא בהמלצה לחלופת מעצר, כאשר החלופה שנבחנה הייתה מעצר בית בבית הוריו בפיקוחם ובפיקוח בני משפחה נוספים.

7. ביום 29.10.2017, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, הורה בית המשפט (כב' השופט בני שגיא) על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו, הן לאור עוצמת המסוכנות הנלמדת מהמיוחס לו בכתב האישום והן לאור נתוניו של המבקש עצמו. בית המשפט לא התעלם מהעובדה כי למבקש אין הרשעות קודמות והוא שירת שירות צבאי מלא כלוחם, אך בד בבד נלקחה בחשבון התרשמות שירות המבחן מהמבקש שהינו מניפולטיבי ומתמקד בהשגת ריגוש. בית המשפט הגיע למסקנה לפיה התנהלותו של המבקש מעמידה את הציבור בסכנה, ודפוסי ההסתרה, כמו גם התנהגותו המניפולטיבית, אינם מאפשרים פיקוח ראוי, בין אם במעצר באיזוק אלקטרוני ובין אם בחלופה אחרת. על כן הוחלט כי אין מנוס מלהורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

ערר שהוגש על החלטה זו נדחה ביום 12.11.2017 על ידי בית המשפט העליון (בש"פ 8501/17), שעמד על המסוכנות הנשקפת מהמבקש נוכח העבירות המיוחסות לו. וכך נקבע: "מעשי השוד שביצע היו מאורגנים ומתוכננים היטב. העורר נכנס פעם אחר פעם לסניפי בנק שונים ואיים על הנוכחים במקום תוך שימוש באקדחי אוויר. במהלך מעשי השוד עשה שימוש גם בכלי רכב בעלי לוחיות רישוי גנובות, במסכות ובקסדות. כל אלה מצביעים על תעוזתו ועל נכונותו לפרוץ גבולות. שחרורו עלול אפוא לסכן את ביטחון הציבור... לא שוכנעתי כי חלופת מעצר תפיג במקרה זה את החשש למסוכנות".

טענות הצדדים

8. ב"כ המבקש טען, בכתב ובעל-פה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים כי יש לאפשר למבקש להמשיך בהליך שיקומי לגמילה מהתמכרותו לסמים, אותו החל טרם מעצרו במסגרת נרקומנים אנונימיים. הוצעה חלופה בקהילת שיקום מסמים "נווה מלכישוע", שלטענת ב"כ המבקש הינה חלופה הרמטית שבכוחה לאיין את מסוכנותו של המבקש. נטען כי התסקיר שהוגש בעניינו של המבקש לא בחן חלופה שכזו, אלא חלופה של מעצר בית בבית הוריו, וכי לכל הפחות יש להפנות את המבקש לקבלת תסקיר משלים שיבחן את החלופה המוצעת בקהילת "נווה מלכישוע".

9. מנגד, טענה המשיבה, כי טענת המבקש לפיה החל בהליך שיקומי במסגרת נרקומנים אנונימיים טרם מעצרו הועלתה לראשונה במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר, ואך לא נזכרה בבקשה הכתובה. עוד נטען כי לא הוצגה כל אינדיקציה לפיה המבקש אכן השתתף בהליך שיקומי זה, והוא אף לא טרח לציין זאת בשיחתו עם שירות המבחן או בדיונים קודמים בבית משפט זה או בבית המשפט העליון, כך שיש להטיל ספק במניעיו. נטען כי אין לקבל את עמדת המבקש כי הוא מסר לשירות המבחן על אודות הטיפול בקהילה, אך הדבר לא צוין בתסקיר. נטען כי לא חל כל שינוי נסיבתי ולא עבר די זמן מאז החלטת בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, אשר אושרה כאמור בהחלטת בית המשפט העליון. נטען כי מסוכנותו של המבקש אינה נובעת רק מהתמכרותו לסמים אלא מהתנהגותו המניפולטיבית, כפי שעולה מהתסקיר, ובאופן שחלופה בקהילה לא תוכל לאיין את מסוכנותו. המשיבה ביקשה לדחות הבקשה, בלי להפנות את המבקש לקבלת תסקיר משלים.

דיון והכרעה

10. בהתאם לסעיף 52(א) לחוק המעצרים, עצור רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" [בש"פ 9049/17 אבו סיאם נ' מדינת ישראל (27.11.2017); בש"פ 7371/17 רוחן נ' מדינת ישראל (8.10.2017)]. כמו כן, נקבע כי "בקשה מעין זו אינה מהווה 'מסלול עוקף' לערעור על החלטת המעצר" [בש"פ 6745/17 יונס נ' מדינת ישראל (26.9.2017)] וכי היא נתונה לביקורת שיפוטית של ערכאת הערעור בהתאם לסעיף 53(א) לחוק המעצרים.

למעשה טוען ב"כ המבקש כי ההצעה של חלופת מעצר בקהילת נווה מלכישוע מהווה שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר.

11. הלכה היא כי השלב הראוי לבחינת שיבוצו של נאשם בהליך שיקומי הוא בשלב גזירת העונש, זאת כאשר תהיה לפני בית המשפט תמונה מלאה על אודות הנאשם. בבש"פ 6090/10 בוכובזה נ' מדינת ישראל (30.08.2010) קבעה כב' השופט פרוקצ'יה כדלקמן:

"כלל הוא, כי הפניה כזו לגמילה היא בבחינת חריג נדיר לכלל לפיו נושא שיקומו של הנאשם נדון בדרך כלל במסגרת שיקולי הענישה ולא בשלב המעצר. לעיתים חריגות, כאשר נאשם החל בטיפול, והתקדם בו בהצלחה, אך נכשל ומעד בביצוע עבירה נוספת תוך כדי כך, או כאשר קיימת הסתברות גבוהה להצלחת הטיפול השיקומי, ניתן בנסיבות מתאימות לאפשר לו להשתלב בהליך גמילה גם בשלב המעצר".

השופטת פרוקצ'יה הוסיפה ועמדה על הטעמים להלכה הנ"ל בבש"פ 625/07 חסדאי נ' מדינת ישראל (14.2.2007):

"ראשית, הצורך בהגנת שלום הציבור מנאשם שהחשש ממסוכנותו המובנית עקב התמכרותו לסמים הוא ישיר ומיידי, באופן שגם החזקתו במוסד גמילה סגור אינה עשויה בהכרח לענות על מסוכנות זו. שנית, שילוב נאשם בשלב המעצר בהליך גמילה, אך על סמך הבעת רצונו לכך, הינו מוקשה משתי בחינות: ראשית, קיים חשש כי הבעת הרצון אינה אמיתית וכנה אלא מונחית מכוונה למנוע את גזירת המעצר - מצב העלול להוביל לכשלונו של הנאשם בהליך הגמילה, ולהשקעת משאבים ציבוריים רבים בהליך יקר שיימצא הליך סרק. שנית, גם מקום שרצון הנאשם בגמילה הוא אמיתי וכן, בטרם הועמד למבחן כלשהו בהליך גמילה, יכולתו האובייקטיבית לעמוד בנסיון זה טרם נבחנה. עשוי להימצא פער של ממש בין הרצון לבין היכולת של נאשם לעמוד במבחן הגמילה, העלול להסתיים בכשלון, ולגרור ניצול משאבים ציבוריים בדרך לא ראויה. נוכח שיקולים אלה, רק מצבים בהם פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא בעל הסתברות גבוהה, ומקום שהליך כזה נותן מענה מיידי ומספק גם למסוכנות הנאשם, יהא מוצדק לחרוג מן הכלל הנוהג, ולהורות על מסלול גמילה כחלופת מעצר".

בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד סד(3) 101 חזר כב' השופט עמית על ההלכה כדלקמן:

"הכלל הוא, כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש. לכלל זה חריג בהתקיים שלושה או שניים מהתנאים המצטברים הבאים והם:

א. כאשר הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר.

ב. כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה.

ג. כאשר יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם.

התנאי הראשון הוא החריג העיקרי, אך רשאי בית המשפט להורות על שחרור לחלופת גמילה גם כאשר התנאי השני והשלישי מתקיימים במצטבר מבלי שהתקיים התנאי הראשון".

כב' השופט עמית התייחס למרכיב של תחילת הליך שיקומי טרם המעצר כדקלמן: "למיצער, יש לבחון אם הנאשם הביע במעשה ובהתנהגות את רצונו להתחיל בהליך גמילה עוד לפני המעצר, כגון שכבר התאשפז באישפוזית או עבר בדיקות רפואיות על מנת להתקבל לקהילה טיפולית כדי להבטיח את מקומו שם (השוו למקרה שנדון בהחלטתו".

12. אמנם נטעם מטעם המבקש כי הוא לקח חלק בהליך גמילה במסגרת נרקומנים אנונימיים עוד טרם מעצרו, אך לא הובאה כל אינדיקציה לכך. במסגרת הדיון הסתבר כי המבקש לא ידע ליתן פרטים בסיסיים אודות ההליך השיקומי שלטענתו לקח בו חלק, והטענה הועלתה, באופן תמוה, רק במסגרת הדיון בבקשה, לאחר שחלופת המעצר הביתית נשללה. משכך, אין בידי לקבוע כי המבקש אכן החל בהליך שיקום משמעותי, אם בכלל, כפי הנדרש בפסיקה לשם סטייה מהכלל לפיו הליך שיקומי ייבחן במסגרת ההליך העיקרי, ככל שיורשע.

משתנאי זה של תחילת הליך שיקומי טרם המעצר, שהוא תנאי כבד משקל ומהותי [בש"פ 8667/13 אזולאי נ' מדינת ישראל (20.1.2018); בש"פ 5182/14 סאיג נ' מדינת ישראל (20.8.2014)], אינו מתקיים במקרה דנן, הרי שאין מקום אף להפנות המבקש לקבלת תסקיר משלים, שעיקר מטרתו בשלב זה, לו היו אינדיקציות לתחילת הליך שיקומי טרם המעצר, היא בחינת סיכוי ההליך השיקומי [הלכת סוויסה].

זאת ועוד, גם התנאי כי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות של הנאשם אינו מתקיים במקרה דנן, כאשר ספק אם יש בחלופה המוצעת לאיין את מסוכנתו של המבקש, שכאמור אינה נובעת רק לאור התמכרותו לסמים, אלא נובעת מהתנהגותו המניפולטיבית, כפי שפורט בתסקיר וכפי שהתרשם בית משפט זה ובית המשפט העליון.

13. לבסוף יש לציין כי ביום 12.2.2018 הורשע המבקש על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר שהושג בהליך גישור, שלא כלל הסכמה בנוגע לעונש. המבקש הורשע אם כן בביצוע 9 עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; 3 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; 3 עבירות של גניבה מרכב או פירוק מרכב, לפי סעיף 413ד(ב) לחוק העונשין ו-3 עבירות של שינוי זהות של רכב או חלק מרכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

הטיעונים לעונש בעניינו של המבקש קבועים להישמע ביום 24.4.2018.

בנסיבות אלה, ללא קשר לנימוקים שפורטו לעיל, סבורני כין זה השלב המתאים להפנות את המבקש למסגרת שיקומית ובכך להגביל את המותב הדן בהליך העיקרי, הצפוי לשמוע טיעוני הצדדים לעונש בתוך זמן קצר.

14. מכל המקובץ, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.