1. ע"פ כתב התביעה, הנתבעת הפיצה באתר "פייסבוק" במסגרת אתר "תושבים למען תושבים בפרדס חנה", דברי לשון הרע והוצאת דיבה כנגדו. כן צויין באתר שהתובע הינו "איכס, זה בנאדם פח אשפה, מיץ של זבל..." כאשר לטענתו כבודו נרמס על דברי לשון הרע שפורסמו.

התובע טוען שכתוצאה מפרסומים אלה נגרמו לו נזקים כספיים ופרנסתו נפגעה.

בסופו של דבר, הוא עותר לפיצוי בסכום של כ – 33,000 ₪.

2. בדיון שהתקיים בתאריך 11.10.18 חזר התובע על האמור בכתב התביעה וציין כי פרנסתו נפגעה באופן ממשי וכי סגר את העסק.

3. הנתבעת העידה בפני בימ"ש, מדגישה כי אכן הביעה דעתה על התובע ואף הציגה סרטון בו נראה התובע "מאיים" לכאורה על אחרים, כאשר יצא כשהוא אוחז במטאטא.

הנתבעת מאשרת כי אכן הגיבה ל"פוסט" ואף התנצלה בפני התובע.

כן נטען ע"י הנתבעת שלא גרמה כל נזק לתובע וכי סגירת העסק, "אם בכלל", נעשה ללא קשר לתגובה שפורסמה.

4. בסופו של דבר, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין ע"פ סעיף 79 א'.

5. אציין שאכן מדובר בפרסום המהווה לשון הרע. והשאלה היא האם ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע עומדות לטובת הנתבעת. גם לעניין זה סבור אני שאין ההגנות הקיימות בחוק לשון הרע עומדת לזכות הנתבעת.

6. ועדיין השאלה היא, מהו הנזק שנגרם לתובע, אם בכלל, בגין הפרסום שנעשה ע"י הנתבעת.

כל שצויין ע"י התובע הוא שהיו לו ירידות בהכנסות מעסקו בשנת המס 2016, אך לא הוכח כל קשר בין הירידה בהכנסות והפרסום האמור.

מעבר לכך, לא שוכנעתי שאכן עסקו של התובע נסגר שכן הוצגו בפניי תמונות על מקום "עסקו" החדש של התובע ובכלל שלט לגבי היותו מתווך.

7. מכל מקום, ע"פ סמכותי בהתאם לסעיף 79 א' ובהתחשב בכל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 2,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לתובע בגין הפרסום שנעשה ע"י הנתבעת.

סכום זה ישולם לתובע תוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ט, 14 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.