בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ שי גור מיום 28.8.17 בתיק 504747-06-17 (משכון רכב).

על פי הנטען בבקשה, המשיב (הזוכה) פתח נגד המבקשת (החייבת) תיק הוצל"פ למימוש משכון על משאיות. הצדדים הגיעו להסדר, שלפיו תשלם המבקשת סכום, ובתמורה הוחזרו למבקשת חלק מהמשאיות שנתפסו. המבקשת לא עמדה בהסדר, ולא שילמה במועד את מלוא הסכום שהתחייבה לשלם. המשיב סרב להעניק למבקשת ארכה לתשלום. המבקשת פנתה לרשם ההוצל"פ בבקשת ארכה על מנת שתוכל לעמוד בהסדר. בהחלטתו נשוא הערעור דחה הרשם את הבקשה, וקבע כי על המבקשת למסור לידיו של כונס הנכסים את יתרת המשאיות והגוררים עד יום 4.9.17. הכונס יחזיק בנכסים המשועבדים, ולא ינקוט בינתיים הליכי מכר לגביהם. אם תוך 14 יום לא יגיעו הצדדים להבנות, יהיה הכונס רשאי להגיש בקשה לפתיחה בהליכי מכר של הנכסים המשועבדים.

לאחר עיון בבקשה רשות הערעור על נספחיה, נחה דעתי כי מן הדין לדחותה, ללא צורך בקבלת תגובה.

בהחלטתו קבע רשם ההוצל"פ:

"לרשם ההוצאה לפועל סמכות מוגבלת בכל הקשור להתערבות בהסדרים שנעשים בין הצדדים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתיק משכון.

לאור האמור הגעתי למסקנה שאין בסמכותי לעכב עוד את הליכי הכינוס, כשההסכם לא קוים והזוכה עומד על זכותו להמשך הליכי כינוס, וחושש מפגיעה בבטוחות".

הנמקה זו – בדין יסודה. אף המבקשת לא הצביעה בבקשתה על מקור סמכותו של רשם ההוצל"פ להתערב במועד שנקבע בהסדר בין הצדדים, ולשנותו. טענתה מצומצמת לנזק שייגרם לה כתוצאה מאי מתן הארכה. בכך אין די לצורך קבלת הבקשה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

משלא נדרשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ז, 03 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.