21 אוגוסט 2018

1. התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי, הדוחה את בקשתו לצירוף נכויות.

2. העובדות שפורטו בכתב ההגנה, אינן שנויות במחלוקת ויפורטו להלן:

א. לתובע נכות רפואית בשיעור 45% בגין פגיעה בעבודה משנת 1993.

ב. ביום 18/6/17 נקבעו 45% נקבעו נכות רפואית בגין פגיעה נוספת, מיום 3/12/15.

ג. ביום 10/8/17 הגיש התובע בקשה לצירוף נכויות.

ד. בקשתו נדחתה מן הטעם שהנכות המשוקללת אינה עולה על 65% כנדרש בתקנה 16 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956.

3. בישיבת קד"מ מיום 1/7/18 חזר התובע על טענותיו.

בית הדין הפנה את התובע ללשכה לסיוע משפטי.

4. ביום 11/7/18 הוגשה הודעת התובע בה חזר על טענותיו.

5. לאור האמור ומשעסקינן במחלוקת משפטית, ניתן בזאת פסק דין.

6. בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} נקבע הכלל של צירוף נכויות.

מכוח הוראה זו, תוקנה תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 הקובעת:

"הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן – דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:

(1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב- 50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות:

בפסיקה זו, "הכנסה" – כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק:

(2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה:

(א) קיצבה במקום מענק;

(ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16".

ובתקנה 16 נקבע:

"מוצאת הוועדה כי עקב הפגיעה נמנע מהנפגע כל סיכוי לעבודה ודרגת הנכות לפי תקנה 11,14 ו- 19 היא 65% לפחות, רשאית היא לקבוע דרגת נכות של 100%".

7. על תכליתו של סעיף 121 לחוק והתקנות שתוקנו מכוחו, הרחיב בית הדין הארצי בעניין עב"ל (ארצי) 13889-04-14 פלוני נ' המל"ל (מיום 7/6/18).

8. בעניין עב"ל (ארצי) 42031-09-11 דעדוש נ' המל"ל (מיום 13/11/13) הבהיר בית הדין הארצי את הרציונל שעומד בבסיס הקביעה כי בחישוב צירוף נכויות, לא יתחשבו בנכות שנקבעה מכוח תקנה 15.

כך נקבע:

"א. ... צירוף הנכויות עקב הפגיעה בעבודה מחושב בשיטת החישוב המשוקללת וסיכומו מבטא פגיעה אובייקטיבית בכושר עבודתו של נכה עבודה. תקנה 15, הנשקלת על פי היכולת לחזור לעבודה והירידה בהכנסות לאחר הפגיעה בעבודה – מוסיפה את ההיבט האישי.

דרגת הנכות לפגיעה מסוימת בעבודה – היא אחת. מרכיביה הם הנכויות שנקבעו על פי מבחני הנכות ותקנה 15 ככל שהופעלה. גמלת הנכות המשולמת נקבעת על פי דרגת הנכות. קצבת הנכות נגזרת מדמי הפגיעה שהיו משתלמים למבוטח (סעיף 105 לחוק). דמי הפגיעה משתלמים על פי השכר הרבעוני טרם הפגיעה (סעיפים 97 ו- 98 לחוק).

ב. בסעיף 121 לחוק נקבע סייג לכלל שבסעיף 120 לחוק שלפיו אין להתחשב בפגיעה אחרת אם אינה תוצאה ישירה מהפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה.

בסעיף 121 נקבע לגבי מספר פגיעות בעבודה, כי "על אף הוראות סעיף 120, רשאי השר לקבוע, באשור ועדת עבודה והרווחה, נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה', אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה".

בפסק הדין נקבעו העקרונות ליישום הכלל של צירוף נכויות.

אחד מהם (סעיף 5 ה' לפסק הדין) קובע:

"ה. תשלום שתי קצבאות נכות מעבודה עקב שתי פגיעות בעבודה לא מאפשר צירף דרגות נכות מעבודה, אלא אם חישוב צירוף דרגות הנכות כאמור באופן משוקלל, ומבלי להתחשב בתקנה 15, יקנה לנכה דרגת נכות של 65% לפחות על פי תקנה 16 לתקנות. במקרה שכזה אפשר שתקבע לנכה דרגת נכות מצטברת לאחר הפעלת תקנה 15 בשיעור של 100% ככל שהוועדה סבורה שנמנע ממנו כל סיכוי לעבודה".

9. במקרה שבפנינו, כעולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 18/6/17, בשין התאונה משנת 2015 נקבעו לתובע 30% נכות והופעלה תקנה 15 במחצית, כך שנקבעו 45% נכות לצמיתות.

10. בהתאם לכך, בדיון בצירוף נכויות יש להתחשב ב- 30% נכות בלבד, ללא הפעלת תקנה 15.

צירוף שיעור נכות זה לנכות שנקבעה בגין התאונה הקודמת, אינו מביא לסף של 65% נכות משוקללת.

11. בנסיבות אלה, החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא לדון בצירוף נכויות במקרה של התובע, התקבלה כדין ובהתאם להוראות החוק והתקנות.

12. סוף דבר, התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אלול תשע"ח, (21 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה