1. לפניי בקשת החייבים ליתן הוראות כיצד לנהוג בהודעה לצדדים שלישיים אשר הוגשה כנגדם על ידי קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), במסגרת ת"א 17312-02-17(להלן: "התביעה") ופסק דין מ- 18.10.17 אשר ניטל נגדם בהעדר הגשת כתב הגנה ובמסגרתו חויבו לשפות את קרנית במלוא הסכום שזו תחויב כלפי התובעים בתביעה.

בקציר האומר יסופר כי, התובעים, בתביעה, הגישו תביעה בגין נזקי גוף שלטענתם נגרמו לתובע1 עקב תאונת דרכים הנכנסת בגדרי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "פלת"ד"), שאירעה לו, עת נהגה החייבת ברכב ללא ביטוח. מאחר והחייבת נהגה ברכב ללא ביטוח, הגישו התובעים תביעתם נגד קרנית אשר בתורה הגישה הודעה לצדדים שלישיים, הם החייבם.

תאונת הדרכים נשוא התביעה התרחשה ב- 8.7.13. קרנית הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד החייבים ב- 19.4.17 וב- 18.10.17 ניטל נגדם פסק דין כאמור, בהעדר הגשת כתב הגנה.

ביני לביני ב- 4.9.17 הגישו החייבים בקשתם להכרזתם כפושטי רגל ובימים 17.10.17 18.10.17 ניתן צו לכינוס נכסיהם.

עתה עותרים החייבים לכלול את החיוב הנובע מפסק הדין במצבת החובות שצו הכינוס חל עליהם.

2. לטענת החייבים הם חויבו, בפסק הדין, לשפות את קרנית בכל סכום שבו תחויב. לשיטת החייבים, האירוע המכונן הוא תאונת הדרכים מ- 8.7.13, דהיינו אירוע שקדם לצו הכינוס והוא האירוע היוצר את החוב הבסיסי. משכך, בחוב עבר עסקינן.

עוד טוענים החייבים שהחיוב מקורו בחבות אישית מכוח חוזה בינם ובין קרנית.

על כן, טוענים החייבים עסקינן בתביעה כספית שעילתה נולדה עובר למועד צווי הכינוס ויש לכלול החיוב במסגרת צווי הכינוס.

3. המנהל המיוחד וקרנית מתנגדים לבקשה.

תחילה מלין המנהל המיוחד על כי החייבים לא גילו, במסגרת בקשתם לצו כינוס, אודות התביעה המתנהלת נגדם. עוד מלין המנהל המיוחד על כי החייבים כלל לא טרחו להתגונן נגד התביעה.

לא זו אף זו, לשיטת המנהל המיוחד וקרנית אין המדובר בחוב בר תביעה כמשמעו בפקודה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הדין וההלכה הפסוקה, עולה כי דין הבקשה להידחות. אלו הם הנימוקים:

4. סעיף 71 (א) לפקודה מגדיר חוב בר תביעה כך:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל..."

ואילו סעיף 72 (1) קובע:

"תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל".

בפש"ר 19210-1012 ג'בארין נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין ג'בארין") נקבע כי כל עוד לא ידוע מהו הסכום שתיאלץ קרנית לשלם מכוח חבותה בפלת"ד, עסקינן בדמי נזק בלתי קצובים. ועוד נקבע בעניין ג'בארין:

"ככל שיוודע סכום הפיצוי שקרנית צריכה לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) טרם מתן צו הכינוס, יהיה החוב בגדר חוב בן תביעה מכוח סעיף 71(א) לפקודה, בהיותו חוב קיים מותנה קצוב

במה הוא מותנה? בתשלומו בפועל לנפגע על ידי קרנית.

לעומת זאת, ככל שהסכום הקצוב שעל קרנית לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) יוודע רק לאחר מתן צו הכינוס (בין אם מכוח חתימה על שטרי סילוקין ובין אם מכוח פסק דין), ממילא מדובר בחוב שאינו בן תביעה, מכוחו של סעיף 71(א) לפקודה."

עוד ראו פש"ר 317/06 גרנוב נ' יצחק (פורסם במאגרים) (להלן: עניין גרנוב). בית המשפט בעניין גרנוב מדגיש:

"לציין, כי החלטת בית המשפט העליון, בעניינו, מיום 24.10.07 במסגרתה נדחתה בקשת החייב לעיכוב הליכי הערעור, אף חידדה והבהירה, למעשה, כי חוב לדמי נזק הופך לקצוב, רק משניתן פסק דין חלוט וסופי, אשר אין עליו ערעור."

והוסיף בית המשפט בעניין גרנוב:

"בתואם ובהמשך לאמור, גם נקבע בהחלטה קודמת (של כב' השופט אטרש), כי המועד הקובע בו בוחנים האם החוב הנזקי הינו בגדר חוב לדמי נזק קצובים, אם לאו, הינו מועד מתן צו הכינוס, באופן שהפיכתו לקצוב, על פי פסק דין סופי, בשלב מאוחר יותר, אין בו כדי להועיל ביחס לאותו הליך פשיטת רגל".

5. החייבים מבקשים להסתמך על בשא 22308/06 עו"ד ארז חבר נ' קרנית (פורסם במאגרים).

בכל הכבוד הראוי, דומה כי ההחלטות שניתנו בעניינם של גרנוב וג'בארין עדיפות.

אכן האירוע המכונן והמקים את עילת התביעה, הוא הגורם בלעדיו אין. אולם, דמי הנזק בגין האירוע הנזיקי אינם קצובים, אלה נתבעים בבית המשפט וטרם נפסקו

כמו כן, תביעת קרנית נגד החייבים אינה מכוח חוזה אלא מכוח הוראות פלת"ד המתיר חזרה כלפי המזיק.

6. בענייננו, הגם שתאונת הדרכים אירעה טרם מתן צווי הכינוס, החיוב בפסק הדין אינו קצוב. עיון בלשון פסק הדין מלמד כי החייבים יחויבו לשפות את קרנית, ככל שזו תחויב, בכל סכום בו תחויב. דהיינו, החיוב של קרנית לא היה ידוע בעת מתן פסק הדין ועדיין אינו ידוע. כלומר, החיוב הקצוב יקום ויתגבש רק לאחר מתן פסק דין אשר יקצוב את הנזק בתביעה.

יתרה מזו, פסק הדין ניתן כאמור ב- 18.10.17 ואילו צו הכינוס נגד החייב ניתן ב- 17.10.18. כלומר, שאין להכלילו במסגרת הצו לכינוס נכסי החייב ממילא.

7. לא זו אף זו, דומה שחובת תום הלב שחלה על החייבים, אותה, לא קיימו, אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם בקשתם. לא רק שהחייבים לא הצהירו על התביעה נגדם עת הגישו בקשתם לצו כינוס, הם אף לא טרחו להתגונן נגדה. הדעת נותנת שהם בחרו לפעול כך בכוונת מכוון, בתקווה שהחיוב בו יחויבו ייכלל במסגרת צו הכינוס והם יופטרו ממנו.

ויודגש, בבקשתם ובתגובתם בחרו החייבים להתעלם מנושאים אלו שהועלו במפורש על ידי המנהל המיוחד המלומד. ויצוין, במאמר מוסגר, מקור התביעה וההודעה לצד שלישי הוא בעבירה, לכאורה, על פקודת רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970. הצדדים לא טענו בענין זה ועל כן יישאר לדיון לעת אחרת.

8. אשר על כך, בקשת החייבים לכלול את החיוב בו יחויבו במסגרת התביעה נדחית.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ח, 02 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.