12 אפריל 2020

האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (על פי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע) בין הפגיעה בגבו ובכפות ידיו לבין עבודתו? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר התשתית העובדתית היא כדלקמן:

1. התובע יליד 1957, הנדסאי מכונות בהכשרתו, עובד כראש צוות אחזקה ב"נשר" מפעלי מלט.
2. בחודש ינואר 2017 התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגימות בגבו (כאב גב תחתון) ובכפות ידיו (CTS דו"צ קל) כפגיעות בעבודה לפי תורת המקרוטראומה. בתביעתו ציין כי בעבודתו הוא מרים משקלים כבדים וכן נדרש לעבוד באופן שוטף עם כלים רוטטים.
3. בחודש יוני 2017 נמסר לתובע כי שתי תביעותיו נדחו, ובגין החלטות הדחיה הוגשה התובענה דנן.

טענות התובע:

1. לטענת התובע, יש לקבל את התשתית העובדתית אשר פורטה בתצהירו, ובתצהיר העד מטעמו, מר ולטמן פבל, לפיה בעבודתו הוא עשה שימוש תדיר בכלים רוטטים. בהקשר זה התובע מבקש להפנות לנסיבות של עובד אחר ב"נשר" שבפגיעתו מסוג CTS הוכרה כפגיעה בעבודה (תיק ב"ל 9380-05-16).
2. בנוסף התובע טוען, כי בשמונה שנות עבודתו הראשונות, הוא עבד כמלגזן, ונדרש להפעיל את המלגזה בדרכים סדוקות ומשובשות לצורך העמסת משטחים, לטענתו בתקופה זו נגרמה לו פגיעה בגב תחתון.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. בעיות אורתופדיות ופגימות במפרקי הגוף הן תופעה שכיחה ביותר, המאפיינת את כלל האוכלוסייה מעל גיל מסוים. פגימות מסוג זה אינן מיוחדות למי שמבצע עבודה פיסית מסוג כזה או אחר שכן הן עשויות לנבוע מגורמים שונים ומגוונים, לפעמים הם תוצאה של אירוע תאונתי נקודתי או מצטבר (מנגנון מיקרוטראומה), ולפעמים הם תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של הזדקנות וחולשת הגוף.
2. בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן:

"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".

1. בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע:

"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע – האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"

1. כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. רק מקום שבית הדין מתרשם כי ניתן לבודד תנועה קונקרטית, חוזרת ונשנית, יש מקום למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הפגימה.
2. עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע (ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יט 538 (1988)].
3. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שמדובר בפגימות בגב שהן שכיחות ביותר בקרב עובדים במקצועות שונים ומגוונים לרבות עובדים בישיבה ובתפקידים פקידותיים, ובעבר נתגלעו בפסיקה חילוקי דעות ביחס לשאלה, האם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב. במשך שנים רבות נקבע, כי אין ליישם את תורת המיקרוטראומה על מחלות גב, ואולם הלכה זו השתנתה במהלך השנים, לאחר שבית הדין הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין העיסוק רב השנים במקצועות מסויימים, לבין שכיחות הופעתם של כאבי גב. ואולם נדמה מהפסיקה כי בכל הנוגע להכרה בכאב גב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה יש לנקוט במשנה זהירות, ולעמוד באופן דווקני על קיום התנאים שנקבעו לשם כך בפסיקה.

מן הכלל אל הפרט

פגימת גב

1. יש לציין כי מלכתחילה, בתביעתו למל"ל התובע כלל לא הזכיר את תקופת עבודתו כנהג מלגזה (לטענתו בין השנים 1991-1991). בתביעתו הוא ביקש לקשור את הפגימה בגבו (כאבי גב תחתון) לעובדה כי הוא מרים משקלים כבדים בעבודתו כאיש אחזקה.
2. בתצהירו (צורף לכתב התביעה), טען לראשונה כי בשנות עבודתו הראשונות עבד כנהג מלגזה, ואולם לא צירף כל אישור של המעסיק בעניין. ודוק, גם בשלב זה התובע לא טען כי נדרש להסיע את מלגזה ישנה, ללא בלמי זעזועים, על משטחים משובשים / סדוקים.
3. רק בעדותו בעל פה בבית הדין נזכר התובע להעיד כי נהג במלגזה על דרכי אספלט סדוקות, ואף זאת ללא כל תמיכה ראייתית.
4. התובע לא הציג כל מסמך לתמיכה בטענותיו לעניין אופי עבודתו כמלגזן בין השנים 1991-1999, סוג המלגזה, תקופת העבודה המשטח עליו עבד וכד'. עדותו בענין התפתחה לאיטה, בעיקר לאחר שהתובע החליף ב"כ וכאשר חלק מהטענות בעניין (מלגזה ישנה ללא בולמי זעזועים) נולדו רק בשלב הסיכומים. בנסיבות העניין ובהעדר תמיכה ראייתית כלשהי, אין בידי לקבוע ממצאים כלשהם לעניין פגיעה בגב שאירעה לתובע בתקופת עבודתו כנהג מלגזה.

CTS

1. בתצהירו התובע תאר את עבודתו כאיש אחזקה כך:

"הנני להצהיר כי במסגרת תפקידי אני מבצע עבודה פיזית הכוללת תחזוקה/תיקון/ החלפה של חלקים לקויים, נהיגה על מלגזה כשעתיים ביום במשמרת, הרמת ונשיאת משאות כבדים השוקלים בין 5-20 ק"ג באמצעות הידיים כגון : מתכות מנועים, ברזלים וכיו"ב מעל משקל זה אני מסתייע בעובדים נוספים.

הנני להצהיר כי במהלך עבודתי אני משתמש בכלים רוטטים כגון : קונגו פטישי אוויר, מברגה חשמלית, דיסק (במשך כשעה – שעה וחצי ביום) וכלים ידניים כגון : פטיש, איזמיל, ראצ'ט, מפתחות (כשעה וחצי ביום) – כלים הדורשים כח פיזי רב."

1. מטעם התובע לא זומן הממונה עליו בעבודה אלא רק חברו לעבודה מר פבל ולטמן [להלן: פבל].

אציין כי לא ברורה כלל טענת התובע בסיכומיו ובעדותו בפנינו כי פבל היה ראש הצוות שלו/הממונה עליו^[1]. התובע בעדותו בפנינו העיד כי הוא בעצמו, כהנדסאי מכונות בהכשרתו, כיהן כראש צוות שהיו כפופים אליו 2-3 עובדים וכן העיד כי מנהל המחלקה שאליו היה כפוף היה מר איברהים מסריה (שאותו לא זימן לעדות).

פבל העיד בתצהירו כי עבד כאיש אחזקה יחד עם התובע, ובעדותו בפנינו פבל אמר כי התובע (ולא הוא) היה ראש צוות^[2]. מעדותו של פבל אף עולה כי לעיתים התובע עבד לבד ולא עם צוות, מה שמקשה עוד יותר להבין מה היה תפקידו של התובע לאשורו.

יש להבהיר, כי אין הבהירות שיצרה עדותו של התובע ביחס למעמדו שלו ולמעמדו של פבל ולתפקיד כל אחד מהם, ובחירתו של התובע שלא לזמן לעדות את הממונה עליו בעבודה, מקשה לייחס מהימנות לגרסתו גם בעניינים אחרים.

1. מכל מקום, בתצהירו פבל הזכיר כי העבודה בתיקון ובתחזוקה כרוכה בשימוש בכלים רוטטים ואולם לא ציין כמה שעות ביום עבד התובע בעצמו עם כלים רוטטים, וכלל לא התייחס לעבודתו של התובע על מלגזה.

בעדותו בפנינו ציין אמנם פבל כי בטרם ביצוע תיקונים / אחזקה יש צורך לבצע ניקיון של המכונה משאריות בטון, ועם זאת העיד כי התובע היה ראש צוות ונעזר בעובדים נוספים כאשר הוא שהיה המקצועי מבניהם (כזכור התובע הוא הנדסאי מכונות במקצועו ויש להניח כי עיקר אחריותו היה לביצוע המשימה במובן הטכני ולא לעבודות ההכנה / הניקיון גם אם נידרש אליהן מעת לעת).

1. כפי שכבר ציינתי, התובע לא זימן את הממונה עליו לעדות, ובתצהירו העריך את מידת השימוש שלו בכלים רוטטים בכשעה – שעה וחצי ביום. כאשר העד מטעמו לא הצהיר בדבר מספר השעות בהן התובע עשה בעצמו שימוש בכלים רוטטים.
2. בהעדר יומן עבודה או עדות ממונה, וכאשר החבר לעבודה שהעיד מטעם התובע לא מסר עדות בדבר מספר השעות בהן התובע בעצמו עשה שימוש בכלים רוטטים, ניתן להניח כי הערכה הכמותית שהופיע בתצהיר התובע (שעה – שעה וחצי ביום של שימוש בכלים רוטטים) נועדה לקדם את תביעתו ולפיכך כי מדובר בהערכת יתר, וכי במרבית שעות העבודה התובע עשה שימוש בכלים ידניים בתנועות שונות ומגוונות למטרות שונות לתיקון ולתחזוקה של מכונות שונות וחלקים שונים (לפי התצהיר כשעה וחצי ביום), וזאת בנוסף לפרקי זמן שהוקדשו לנהיגה במלגזה (לפי התצהיר כשעתיים ביום) לישיבות עבודה, לעבודה טכנית וכיו"ב.
3. פרק זמן ממוצע של פחות משעה – שעה וחצי ביום של שימוש בכלים רוטטים (שאף הוא לא הוכח כדבעי), איננו מקים תשתית עובדתית למחלת מקצוע, אשר טעונה הוכחה של "עבודה ממושכת".
4. לא ברורה טענתו של התובע לעניין תיק ב"ל 9380-05-19 מ.מ. נ' המל"ל, שם נדון עניינו של עובד אחר במפעל "נשר". בהליכים מסוג זה, נדרש בית הדין לדון בתשתית העובדתית שהוכחה בפניו על יסוד העדים והמסמכים שהציג התובע, ואין מקום ללמוד מראיות שהוצגו בתיקים אחרים של תובעים אחרים אשר לא ברור מה הזיקה בינם ובין אופי עבודתם לבין עבודתו של התובע דנן.

כללו של דבר

1. לאחר שעיינתי במכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל דעה כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע.
2. לנוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
3. כמקובל בהליכים מסוג זה – אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח ניסן תש"פ, (12 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עמ' 3 לעדות התובע שורה 7 ↑

2. עמ' 5 לעדות פבל שורה 20-21 ↑