בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 15.6.17.

בכתב התביעה טענה התובעת כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת (שהינו מיניבוס נוסעים) בשעה שרכב הנתבעים הוסע לאחור. התובעת טענה כי עקב פגיעה זו נגרמו לרכבה ולה נזקים כספיים אותם היא תובעת. לתביעה צורפה חוו"ד שמאי מטעמה של התובעת.

הנתבעים בכתב הגנתם חלקו על אחריותם לתאונה. כן טענו הנתבעים ביחס לנזקים כי חווה"ד אינה ערוכה כדין, כי הנזקים מוגזמים ואינם נובעים מן התאונה נשוא התביעה וכי התובעת לא הקטינה נזקיה.

בפני העידו שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה וכן הוצג סרטון המתעד את האירוע.

לאחר ששמעתי את הצדדים וצפיתי בסרטון ניתן לקבוע בוודאות כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הנתבעים. מן הסרטון ניתן ללמוד כי רכב התובעת היה בעצירה מוחלטת במהלך התמרון שניסה נהג רכב הנתבעת לבצע. טענותיו בטופס ההודעה ובעדות שמסר, לפיכך, משוללות כל יסוד.

משכך, אני דוחה את נטענות הנתבעים ביחס לאחריות לתאונה.

באשר לנזק שנגרם לתובעת- אכן פסיקת ביהמ"ש קבעה לא אחת כי דרך המלך להוכחת נזקיו של תובע הינה בהגשת אסמכתאות המעידות על נזקיו ועל תשלומים שנאלץ לבצע בפועל ע"מ להשיב מצבו לקדמותו. דיני הנזיקין עניינם כידוע בהשבת המצב לקדמותו. אין המדובר בפיצויים עונשיים, ורק אם יעמוד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו יהיה זכאי לפיצוי. בעניין זה שאלת האחריות לקרות הנזק הינה תנאי לתשלום, אולם אינה חזות הכול ואין די בהוכחת אחריות לאירוע תאונתי כדי לחייב את האחראי בתשלום ככל ולא מוכח כדין הנזק בעקבות אותו אירוע.

פסק הדין המנחה בעניין ניתן מפיו של ביהמ"ש המחוזי בע"א (מחוזי מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 23.2.15) בו הבהיר ביהמ"ש כי אין להסתפק בתביעות מסוג זה של נזקי רכוש- רכב באמור בחוו"ד שמאי התובעת, ויש לדרוש הצגת קבלות או אישורים בדבר התיקונים שנעשו בפועל ברכב.

בענייננו אין חולק כי לכתב התביעה לא צורפה כל קבלה המעידה על תשלום שביצעה בפועל התובעת- אולם לאור הטענה כי רכב התובעת לא תוקן אך הגיוני הוא כי לא תומצא קבלה עבור תיקון שלטענת התובעת לא בוצעה ואין באמור כדי לפטור את הנתבעים מלהוכיח טענתם כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

ב"כ התובעת טען כי רכב התובעת לא תוקן ולפיכך אף חוות דעת השמאי לצורפה לכתב התביעה נקבה בסכום גלובלי. ב"כ הנתבעים מאידך ביקש להסתמך על עדותו של עד התובעת וקבע בסיכומיו כי רכב התובעת תוקן בוודאות. עם זאת, עיון בעדותו של עד התובעת מעלה כי הקפיד בדבריו להדגיש כי אינו מעיד מידיעה בנושא זה וכי לדעתו הרכב תוקן וכן לדעתו הרכב נותר פעיל בידי התובעת- וגם זאת לאחר שציין כי אינו יודע האם הרכב אכן עדיין פעיל (עמ' 2 שורות 7-14) . העד לא נשאל מה הבסיס לידיעתו זו ומידע זה אינו קיים בפני ביהמ"ש. זאת ועוד, עד התובעת העיד מפורשות כי אינו נוהג עוד על הרכב כלל.

פסיקת ביהמ"ש אשר אוזכרה לעיל התייחסה למצב בו אין מחלוקת בדבר השאלה האם תוקן רכב התובעת בפועל ומה פועל יוצא לתיקון זה לעניין נזקי התובעת. אולם מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לעצם התיקון- האם התקיים אם לאו, היה על הנתבעים לפרט בכתב ההגנה טענה זו או לכל הפחות לתמוך אותה במסד עובדתי כלשהו. שהרי לו היו הנתבעים טוענים כי רכב התובעת תוקן ולפיכך זכאית התובעת לנזקיה ע"פ חשבונית התיקון בפועל עוד בכתב הגנתה, הייתה התובעת יכולה להגיב לטענה אגב כתב תשובה, או להמציא ראיות המעידות על תיקון ועלותו.

העלאת טענה זו לראשונה בסיכומי הנתבעים בלא לתמוך אותה בעדות רלוונטית- אשר בנקל היה ניתן להמציא- בזימון נציג מטעם התובעת אשר מטפל בתחום תיקון כלי הרכב והשימוש הנוכחי בכלי הרכב הספציפי היה מאפשר לשפוך אור על הטענה. כאמור- טענותיהם של הנתבעים בעניין זה נטענו בעלמא, בהתבסס על עדותו של מי שהעיד כי אינו נוהג ברכב כיום.

גם טענת הנתבעים לעניין היקף שכ"ט שמאי התובעת נטענה ללא ביסוס. לא הוגשו לביהמ"ש מטעמם של הנתבעים כל מסמך או ראיה באשר לגובה שכ"ט מקובל בכלל או ביחס לשומות אוטובוסים בפרט. גם בעניין זה נטענה טענת הנתבעים בעלמא. עם זאת, אין התובעת זכאית להנות ממחדל זה של הנתבעים שכן מחדלה שלה להוכיח את התשלום אינו מאפשר לה להיפרע מן הנתבעים בגין רכיב נזק זה וזאת לאור קביעות ביהמ"ש לעניין אופן הוכחת הנזק במקרה של תשלום בפועל. משטענה התובעת כי נשאה בתשלום לשמאי מטעמה, קמה לה החובה להציג ראיות לתשלום זה.

כך גם ביחס לנזקים נוספים שנתבעו ע"י התובעת אולם לא הוכחו בפועל כדוגמת ימי עמידה ודמי טיפול.

סיכומם של דברים- הנתבעים ישלמו באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 4,493 ₪, בתוספת אגרת משפט בסך 374 ₪, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.