לפניי תביעת תחלוף כספית ע"ס 53,006 ₪ ותביעת תחלוף כספית שכנגד ע"ס 39,032 ₪, שתיהן בסדר דין מהיר ושתיהן בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המבוטחים המעורבים בתאונת דרכים מיום 15.1.17.

ביום 15.1.19 נערכה בפניי ישיבת הוכחות, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים: מר חגי שגב, נהג רכב התובעת (טנדר מתוצרת איסוזו ש.י. 2015 מ.ר. 9093132), ומר לוי לבייב, נהג רכב הנתבעים (רכב פרטי מתוצרת מיצובישי לנסר ש.י. 2010 מ.ר. 6716869). יצוין כי קודם לישיבה הנ"ל, ביום 25.12.18, הגישו הנתבעים לתיק את מסמכי תיק המשטרה הרלוונטי וכן חוות דעת של מומחה בשם אופיר לוי, חוקר פרטי ומשחזר תאונות דרכים עבור חברות ביטוח. יצוין כי מומחה זה לא נחקר על חוות דעתו.

ביום 17.1.19 נערכה בפניי ישיבת סיכומים, שבה סיכמו שני הצדדים טענותיהם בעל-פה.

מדובר ב"תאונת רמזורים", משמע בתאונת דרכים שנגרמה בצומת מרומזר, כאשר כל אחד משני הנהגים המעורבים טוען כי הוא נכנס לצומת בחסות אור ירוק שדלק ברמזור בכיוונו ואילו הנהג השני נכנס לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור שבכיוונו. באופן טיפוסי וכאשר התשתית הראייתית הקיימת או המוצגת היא דלה יחסית, ההכרעה השיפוטית בשאלה העובדתית מי מהנהגים דובר אמת במחלוקת שכזו היא הכרעה לא פשוטה, מאחר שמה שמאפיין תאונות כאלה ומחלוקות כאלה הוא ההבנה, שבהכרח, רק אחד משני הנהגים יכול להיות צודק ולכן גם רק אחד מהם יכול להיות אשם (כמובן בתנאי שהרמזורים פעלו באופן תקין בעת התאונה), להבדיל מתאונות רבות אחרות שנגרמות בשל אשם משותף של הנהגים המעורבים, בשיעור אחריות כזה או אחר. במילים אחרות, דווקא משום שבמציאות ובהכרח מצב הדברים הוא כה ברור וחד (רק אחד משני הנהגים צודק בטענתו כי הוא נסע בירוק), ונוכח הקושי הכללי הידוע לשחזר באולם ביהמ"ש בדייקנות את המציאות (ודאי בהינתן תשתית ראייתית דלה יחסית), קיים קושי שיפוטי להכריע בשאלה מי מהנהגים צודק, וממילא, קיים סיכון מובנה ולא מבוטל שהניסיון השיפוטי לשחזר את המציאות לא יצלח, ומכאן גם הסיכון בייחוס נסיעה עבריינית באור אדום לנהג הלא נכון. יצוין, כי, בשל מאפיין ידוע זה של תאונות אלה, שחקנים חוזרים רבים בתחום תיקי הרכב מהסוג שבנדון נוהגים "לקנות סיכונים" ולהתפשר או להסמיך את ביהמ"ש להכריע בפשרה באופן בלתי מנומק במחלוקת לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הכרעה כזו מונעת גם את הצורך להעמיד למבחן שיפוטי (מחמיר ולא נעים לעתים) את אמינות העדויות המתחרות. אלא שבתיק שבנדון ביקשו הנתבעים (והתובעת שכנגד) שיינתן פס"ד מנומק (עפ"י זכותם), ולכן אין מנוס מבחינה קפדנית של הדברים. האם צדקו הנתבעים בגישתם זו?

יצוין, כי במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים בשתי התביעות שבנדון גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע בשתי התביעות הנגדיות מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

דיון והכרעה

דין התביעה העיקרית – להידחות, ודין התביעה שכנגד – להתקבל.

ממכלול הטענות והראיות (לרבות סיכומי הצדדים) עולה, כי המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה שיפוטית בפס"ד זה היא בשאלה העובדתית, איזה משני הנהגים נכנס לצומת בניגוד לאור אדום הדולק ברמזור שבכיוונו, כאשר שני הנהגים המעורבים גם יחד, ובעקבותיהם שתי המבטחות התובעות, טוענים כי הם נכנסו לצומת בחסות אור ירוק שדלק ברמזור בכיוונם. עפ"י טענות הצדדים, גם בסיכומיהם, הכרעה בשאלה עובדתית זו מכריעה לבדה בגורל התביעה והתביעה שכנגד. לפיכך, אגביל עצמי בפס"ד זה לבחינת אותה שאלה.

אציג תחילה את העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת

• מועד התאונה אינו שנוי במחלוקת: תאריך 15.1.17 בסביבות השעה 05:15 (עפ"י לוח השנה, תאריך 15.1.17 יוצא ביום ראשון בשבוע). השמיים היו חשוכים.
• מיקום התאונה אינו שנוי במחלוקת: אין חולק שהתאונה התרחשה בצומת המרומזר של הרחובות יהודה הלוי והחשמונאים בת"א.
• אין חולק על צורת הצומת ועל כיווני הנסיעה של הרכבים המעורבים בתוך הצומת: מדובר בצומת בצורת צלב (+). קטע רחוב יהודה הלוי שמוביל לצומת הוא חד-סטרי ויש בו שלושה נתיבים, כאשר מהשניים הימניים מותרת נסיעה ישר בלבד (מכיוון צפון לכיוון דרום) ואילו מהנתיב השמאלי ביותר מותרת נסיעה ישר ושמאלה (שמאלה לתוך הצד המזרחי של רחוב החשמונאים). קטע רחוב החשמונאים שמוביל לצומת הוא חד-סטרי גם כן ויש בו שני נתיבים, כאשר מהנתיב הימני מותרת נסיעה ישר וימינה (לתוך רחוב יהודה הלוי דרום) ואילו מהנתיב השמאלי מותרת נסיעה ישר בלבד (מכיוון מערב לכיוון מזרח).
• אין חולק שמערכת הרמזורים בצומת כוללת שני רמזורים בלבד לגבי תנועת הרכבים: רמזור אחד הפונה לתנועה שמגיעה על רחוב יהודה הלוי והמורה נסיעה ישר ושמאלה, ורמזור שני הפונה לתנועה שמגיעה על רחוב החשמונאים והמורה על נסיעה ישר וימינה. פרט לרמזורים המסדירים את תנועת הרכבים בצומת, ישנם גם רמזורים ומעברי חצייה להולכי רגל בכל אחת מארבע הכניסות/היציאות בצומת.
• כל אחד משני הנהגים היה לבד ברכבו בזמן התאונה.
• הרמזורים פעלו באופן תקין בצומת בזמן התאונה.
• כוחות שיטור, רפואה והצלה לא הגיעו לזירת התאונה.
• משטרת ישראל חקרה (חלקית) את התאונה, בעקבות פנייה של נהג רכב שומרה למשטרה יום לאחר התאונה, כאשר עפ"י מסמכי המשטרה שהוצגו, תיק המשטרה נסגר ללא העמדה לדין של מי מהנהגים המעורבים "עקב חוסר ראיות". מסמכי המשטרה שהוצגו כוללים חקירה של נהג רכב שומרה באזהרה ביום 16.1.17 (יום לאחר התאונה) בתחנת המשטרה, חקירה של נהג רכב הפניקס באזהרה ביום 30.1.17 בתחנת המשטרה, מס' צילומים של הצומת וכן מס' שרטוטים של הצומת ושל נתיבי הרחובות המובילים לצומת. לא קיימת חוות דעת מומחה של בוחן תאונות משטרתי.

לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, מצאתי, לא בלי קושי והתלבטות, שביכולתי לקבוע פוזיטיבית כי נהג רכב הפניקס הוא זה שנכנס לצומת באור אדום, ואילו נהג רכב שומרה נכנס לצומת באור ירוק.

להלן נימוקיי בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר

• אודה ואתוודה, כי, בשמיעה ראשונה של שני הנהגים באולם בישיבת ההוכחות, לא עורר מי מהם את אמוני באופן מיוחד, והדברים נראו אז שקולים למדי. לכן גם רמזתי בהמשך לצדדים שייתכן שבפס"ד מנומק יידחו שתי התביעות גם יחד. אך בבחינה חוזרת ומוקפדת של מכלול הראיות, נחה דעתי שיש להעדיף את גרסת שומרה ונהגה על פני גרסת הפניקס ונהגה.
• ניתוח מכלול הראיות מלמד, שבעוד נהג שומרה ביקש לחשוף, לשתף ולתעד, נהג הפניקס נמנע מכך, כאשר, להבנתי ועפ"י ניסיוני, נהג שמעיד אמת גם מעוניין שהאמת תצא לאור ועושה ופועל בדרכים שונות לשם כך. במקרה שלנו, הדברים קיבלו ביטוי למשל באלה:
  • נהג שומרה היה זה שפנה למשטרה ועירב אותה. הדבר מעיד בנסיבות על כך שנהג שומרה אינו חושש מגילוי האמת ואף מעוניין לקדמה.
  • נהג שומרה היה גם היחיד שביצע תיעוד בזירת התאונה. אמנם ב"כ הנתבעים לא הציג תצלומים אלו כדין ולכן הם לא הפכו לראיות, אך עצם העובדה שבוצעו ודווחו הצילומים מלמדת על רוח הדברים.
  • נהג שומרה היה היחיד שביקש לנסות השיג תיעוד ממצלמות אבטחה של בית עסק שכן, והוא עשה זאת בנחישות, הן באמצעות המשטרה והן בעצמו.
  • גרסותיו השונות של נהג הפניקס (לפניקס, במשטרה ובמשפט) היו לקוניות יותר מאשר גרסותיו של נהג שומרה.
• מצאתי להאמין לנהג שומרה, ולא לנהג הפניקס, בכל הנוגע לעצם, להיקף ולתוכן חילופי הדברים שהיו בין השניים בזירת התאונה בדקות שלאחר התאונה: נהג שומרה תיאר, ביוזמתו (בעדות החופשית הראשונית במשפט), דיאלוג שנשמע אמין, מפורט ואותנטי (כולל כעס של נהג שומרה על נהג הפניקס וכולל התנצלות ונטילת אחריות של נהג הפניקס ושל חזרה מהן בהמשך). לעומתו, נמנע לחלוטין נהג הפניקס מלהתייחס ביוזמתו (בעדותו החופשית הראשונית במשפט) לחילופי הדברים בין הנהגים. וגם כשנשאל על כך, גם בחקירתו הראשית וגם בהמשך בחקירתו הנגדית, היה ניכר שנהג הפניקס אינו מעוניין לפרט ולהרחיב על הדברים, והסתפק במסירת עובדה לקונית מובנת מאליה לפיה הנהגים החליפו פרטים. זה המקום לציין, כי התשובות המסוימות, שאותן בחר נהג הפניקס להשיב בשאלות בחקירה נגדית על תוכן המגעים בין הנהגים בזירת התאונה, תומכות באופן מסוים בדברי נהג שומרה כי הוא הטיח בנהג הפניקס אשמה בתאונה במסגרת אותם מגעים: על השאלה אם נהג הפניקס התבקש ע"י נהג שומרה לחתום לו על מסמך הודאה באשמה ענה נהג הפניקס רק כי אינו זוכר (ולא אמר שלא ייתכן הדבר למשל מאחר שהשניים כלל לא דיברו על אשם בתאונה ועל מיהות האשם); ועל השאלה האם היו בין הנהגים חילופי האשמות לגבי האחריות לקרות התאונה ענה נהג הפניקס כי לא זכור לו שהוא אמר משהו לגבי האשמות, אך לא שלל שנהג שומרה האשים. יצוין כי גם הודעות הנהגים במשטרה התאפיינו באופן דומה בנוגע לחילופי הדברים ביניהם.
• נהג הפניקס הרחיק עדותו במשפט. הוא דיבר על דברים שמנהליו במקום העבודה סיפרו לו על דברים שהם דיברו עם נהג שומרה. אך מעבר לכך שמדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה, יש בעצם הניסיון הזה להיאחז בדברים נטענים של מי שנהג הפניקס יודע שלא יעידו במשפט כדי ללמד על חוסר הרצינות של הדברים ועל הניסיון להסיט את המבט מהקיים לבלתי קיים.
• בשני מקומות שונים, בשני זמנים שונים ובשני עניינים שונים השתמש נהג הפניקס בביטויים שמסגירים כי הוא אינו מאמין באופן מלא ושלם בדברים שהוא אומר בכל הנוגע לאשמתו ולגרסתו של נהג שומרה: בדיווח בכתב שמסר נהג הפניקס לפניקס נרשם כי נהג שומרה הגיע כנראה באדום (ולא דווח שם כי נהג הפניקס נכנס לצומת בירוק); ואילו כשנשאל בחקירה נגדית האם נהג שומרה שיקר כשדיווח במשטרה על כך שנהג הפניקס התנצל בפניו, השיב "יכול להיות שכן...".
• אין חולק כי רכב הפניקס נכנס בנסיעה רצופה לצומת. באשר לרכב שומרה, נהג שומרה מעיד כי היה בעצירה על קו הצומת (בנתיב השמאלי ביותר על יהודה הלוי) באור אדום, בהמתנה לאור ירוק, ולאחר שקיבל אור ירוק החל בנסיעה ישר קדימה להמשך יהודה הלוי. משנהג הפניקס לא ראה את רכב שומרה בטרם היה רכב הפניקס בצומת ומשנהג הפניקס אינו מוסר כל עדות סותרת על המצב שבו היה רכב שומרה בטרם היכנסו לצומת (כאשר נהג הפניקס גם לא העיד שהשסתכל שמאלה – לכיוון ממנו הגיע רכב שומרה לצומת – בטרם כניסתו לצומת ולא ראה כל תנועה או דבר מה אחר), אני מוצא לקבל עד עדות נהג שומרה לפיה אכן עמד באור אדום בטרם נכנס לצומת. מכן וממילא, שרכב שומרה היה במהירות איטית (מהירות של תחילת נסיעה ממצב עמידה) בכניסתו לצומת, וודאי במהירות איטית יותר מזו של רכב הפניקס, שנכנס לצומת בנסיעה רציפה ושוטפת. למעשה, גם בעניין זה קיימת עדות תומכת של נהג הפניקס עצמו, שבעדותו החופשית במשפט אמר ביוזמתו שאינו יודע להגיד אם רכב שומרה הגיח במהירות אם לאו, וסביר להניח שאם רכב שומרה היה מגיח במהירות גבוהה ומפתיעה, מן הסתם נהג הפניקס היה זוכר זאת ומדווח על כך.
• יצוין כי נהג שומרה סתר עצמו בנוגע לנתיב שבו נסע על רחוב יהודה הלוי. במשטרה אמר כי נסע בנתיב הימני ביותר, ואילו במשפט העיד כי נסע בנתיב השמאלי ביותר. אך מאחר שהתרשמתי במהלך עדותו כי הוא מתבלבל בין ימין לשמאל (ושאלתי אותו על כך והוא אישר זאת, והדברים לא נסתרו או אותגרו ע"י הפניקס), אני מקבל את טענת הבלבול וקובע כי נהג שומרה היה ונסע בנתיב השמאלי ביותר ברחוב יהודה הלוי.
• עוד יצוין כי נהג שומרה השיב על חלק מהשאלות שאותן נשאל בחקירתו במשפט בשאלות, במקום בתשובות. הדבר נראה לי בעייתי וחשוד במישור המהימנות בזמן אמת, והדברים קיבלו ביטוי גם בפרוטוקול. בדיעבד אני מוכן להניח לטובת נהג שומרה כי השיב כך מתוך התרגשות או אולי אף, כפי שהסביר, מאחר שרצה להיות בטוח שהוא מבין מה בדיוק הוא נשאל. כך או כך, שקלתי ושקללתי עניין זה יחד עם המכלול.
• שומרה הציגה חוות דעת מומחה של בוחן תאונות, והפניקס לא ביקשה לחקור את המומחה ואף לא הציגה חוות דעת נגדית משלה, למרות שבתאונת רמזורים (ודאי כאשר אין חוות דעת של בוחן משטרתי) הדבר מתבקש. בנסיבות אני קובע כי מסקנות המומחה לא נסתרו ומהוות ראיה נוספת לטובת שומרה. אני מקבל את מסקנת המומחה לגבי היתכנות ביצוע "מחטף רמזור" ע"י נהג הפניקס דווקא (הן מהסיבות המפורטות בחוות הדעת והן על יסוד ההנחה הכללית המוכרת, לפיה סביר יותר שרכב שנכנס בנסיעה רציפה לצומת יבצע מחטף רמזור, ולא רכב בתחילת נסיעה לאחר עמידה). את מסקנת המומחה לגבי שחזור התאונה ולגבי כניסת רכב הפניקס לצומת בלתי פנוי איני מקבל, בעיקר מאחר שההנחה העובדתית של המומחה לגבי הנתיב שממנו נכנס רכב שומרה לצומת התבררה כבלתי נכונה (והיה ראוי למומחה לשוחח עם הנהג בטרם ביצוע השחזור כדי לוודא/לאמת נכונות עובדות הרקע). בהקשר זה יצוין כי גם אין צורך בנסיבות לקבוע איזה מהרכבים נכנס לצומת לא פנוי, משעניין זה אינו עומד להכרעה, כמפורט מעלה.

סיכום

תביעת הפניקס – נדחית.

תביעת שומרה – מתקבלת במלואה.

במסגרת תביעת שומרה – הנתבעים ישלמו לשומרה את הסכומים הבאים:

1. של 39,032 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.1.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 487 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.1.18 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 488 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ט, 19 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.