1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בסדר דין מהיר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע ולתובעות שכנגד בתאונה שאירעה ביום 28/4/17 בעיר אשדוד.

כמצוות תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, פסק הדין הינו קצר, תמציתי ומתייחס לעיקר טענות הצדדים.

1. לטענת התובע, ביום התאונה הוא נסע עם רכבו ברחוב הרי שומרון כאשר נהגת הנתבעות יצאה לפתע מהחניה ותוך כדי ניסיון לבצע פניית פרסה, פגעה ברכבו.

לטענת הנתבעות, התאונה אירעה בנסיבות שונות. לטענתן, רכבן עמד בעצירה מוחלטת טרם הכניסה לחניה כאשר רכב התובע הגיח במהירות גבוהה ובחוסר זהירות ופגע ברכב הנתבעות.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את העדויות, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה ודין התביעה שכנגד להידחות.

1. התובע העיד לפני בית המשפט כי התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעות שהמתין בחניה שמצד ימין לנתיב נסיעת התובע, יצא לפתע בפנייה חדה שמאלה מהחניה בה הוא המתין. עוד העיד כי בניסיון להימנע מהפגיעה ברכב הנתבעות הוא הסיט את רכבו שמאלה ופגע ברכב הנתבעות עם פינה ימנית של רכבו בכנף שמאלי קדמי. התובע העיד כי רכב הנתבעות יצא מהחניה בפתאומיות וככל הנראה מבלי שנהגת הנתבעות הבחינה ברכב התובע. עוד העיד, כי התאונה אירעה באמצע הכביש, בין הנתיבים וזאת, כאמור, בשל סטייתו שמאלה בניסיון להימנע מהפגיעה.
2. עדות התובע נתמכה בעדות מר ערן אלוש שהיה עד לתאונה, עת נסע עם רכבו בנתיב הנגדי לכיוון נסיע התובע. מר אלוש העיד, כי רכבה של נהגת הנתבעות היה בצד שמאל של הנתיב (ימין מכיוון רכב התובע ורכב הנתבעות – ההוספה שלי – א' ר'). עוד העיד, כי נהגת הנתבעות ביקשה לבצע פניית פרסה או לעבור לנתיב השני וזאת "בזמן שהרכב (של התובע – א' ר') היה בנתיב הנסיעה וכנראה שהיא לא הבחינה בו בכלל ואני הבחנתי בלייב אז האינסטינקט שלי לקחתי ימינה כדי שלא ייכנס בי ... איך שהיא חתכה את הרכב שמאלה הוא חתך ואני פחדתי שייכנס בי ואני בלמתי בסוף" (עמ' 3 ש' 17-20).
3. נהגת הנתבעות העידה כי המתינה על מנת לחנות עם רכבה בחניה שליד בית הוריה, בצדו השני של הכביש. עוד העידה, כי תוך כדי שהיא מתכוננת לבצע פניה שמאלה ו"באתי לתת פוש" נפגע רכבה בחוזקה מרכב התובע אשר נהג במהירות מופרזת ובכך גרם לתאונה. נהגת הנתבעות העידה עוד כי המתינה על מנת לאפשר לשתי מכוניות שבנתיב הנסיעה הנגדי לעבור כדי לבצע את הפניה ו"כשבאתי להסתובב קרה מה שקרה" (עמ' 4 ש' 20).

נהגת הנתבעות הוסיפה בעדותה כי המתינה "על הקו" (עמ' 5 ש' 1) על מנת לבצע את הפניה שמאלה ולהיכנס לחניה ולא בצדו הימני של הכביש כפי שנטען על ידי התובע. עוד העידה כי בטרם ביצוע הפנייה היא אותתה כי בכוונתה לפנות שמאלה. נהגת הנתבעת העידה כי לאחר התאונה הגיעו השכנים של הוריה אך לא עלה מעדותה כי היו עדים נוספים לתאונה עצמה.

נהגת הנתבעת הפנתה לשרטוט אותו שרטטה בטרם החל הדיון וביקשה ללמוד ממנו כי התובע ביקש לבצע עקיפה אסורה במהירות גבוהה ובכך גרם לתאונה.

1. עדות התובע, לפיה רכב הנתבעות המתין בצדו הימני של הכביש וביקש לבצע פנייה חדה שמאלה תוך שהוא סוטה לנתיב נסיעת רכב התובע הייתה עקבית ואמינה על בית המשפט. לא זו אף זו, עדות התובע נתמכה בעדות מר אלוש, שהינו עד ניטראלי שאין לו כל עניין בתוצאות ההליך שנכח בזירת התאונה.

מר אלוש העיד אף הוא כי רכב הנתבעות המתין בצד שמאל של הכביש (צד ימין מכיוון נסיעת התובע ונהגת הנתבעות – הוספה שלי – א' ר') וביצע פנייה חדה שלא הותירה לתובע אפשרות למנוע את התאונה. עוד עולה מעדות מר אלוש כי התובע פעל היטב בסיטואציה שנוצרה ולו היה פועל אחרת היו תוצאות התאונה קשות יותר.

1. לעומת זאת, עדות נהגת הנתבעות מעלה מספר תהיות המקשות על קבלת גרסתה. כך, העידה נהגת הנתבעות כי המתינה בטרם ביצוע הפנייה לחניית בית הוריה על מנת לאפשר לעבור לשתי מכוניות שבנתיב הנסיעה הנגדי וכשהדרך הייתה פנויה, ביקשה לפנות שמאלה. עדות זו אינה מתיישבת עם עדות התובע ומר אלוש שלא הוכחשה על ידי נהגת הנתבעות בשום שלב, לפיה מר אלוש הגיע עם רכבו אף הוא מכיוון הנסיעה הנגדי, מה שלמלמד על כך שדרכה של נהגת הנתבעות לא הייתה פנויה לביצוע הפניה וכי ביקשה לפנות שמאלה לחניית הוריה מבלי לשים לב הן לרכבו של התובע והן לרכבו של העד.

בנוסף, לא ניתן לקבל את גרסת נהגת הנתבעות לפיה היא המתינה "על קו" , היינו באמצע הכביש, בין הנתיבים, שכן לו היה התובע מבצע עקיפה משמאל, כפי שטענה, הרי שבמצב כזה היה סוטה עם רכבו לנתיב הנגדי ומתנגש חזיתית ברכבו של העד.

1. לא זו אף זו, מיקום ואופי הפגיעות, כפי שעולים מהתמונות שהוצגו לבית המשפט, תומכים אף הם בגרסת התובע.
2. העולה מן המקובץ הוא התובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי התאונה אירעה בנסיבות כפי שתוארו על ידו.

משכך, דין תביעתו להתקבל וכך אני מורה.

1. על כן, הנני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 15,315 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לתיק.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובע סך של 1,300 ₪ בגין שכ"ט השמאי בהתאם לקבלה שהוצגה.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובע את הוצאותיו בגין ניהול הליך זה, לרבות אגרת ביהמ"ש בסך 374 ₪, הוצאות העד בסך 400 ₪ ושכ"ט עוה"ד בסך 2,900 ₪.

1. התביעה שכנגד נדחית. מאחר ובשתי התביעות דובר באותה מסכת עובדתית שהצריכה הכרעה ונוכח ההוצאות שנפסקו במסגרת תביעת התובע, לא מצאתי להורות על צו להוצאות.
2. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום ממסירת פסק הדין לנתבעות שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלומם המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית משפט מחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.