1. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב של מע"מ.

2. באופן פורמלי, היה מקום לפתוח תיק נפרד לערעור, לשלם אגרה, ולהגיש בקשה זו, אולם לאור התוצאה, לא אקפיד עם המבקש בנושא זה.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני דוחה את הבקשה.

4. על פי הבקשה הכרעת החוב ניתנה ביום 2.11.20 וביום 12.11.20 נשלחה למבקש. הבקשה הוגשה ביום 17.12.20.

5. לפי הבקשה, עד להגשתה ניסה החייב המבקש לפנות למשרדי מע"מ, ללא הצלחה. כעת, לטענת החייב, הוא מבקש לפנות למע"מ "לצורך בדיקה מעמיקה ויסודית של הדברים וזאת בעיקר על מנת לייעל את ההליכים בתיק" כלשונו.

6. אין ספק שהבקשה אינה מייעלת את ההליכים בתיק.

7. כפי שציין המנהל המיוחד בצדק, תביעת החוב של מע"מ הוגשה בגין חובות שמקורם בחוב שומה, חוב מקביעה וחוב מדו"ח. במצב דברים זה, לו היו לחייב השגות בגין חובות וחיובים אלו, היה עליו לפעול לפי הוראות הדין (ראו: (ע"א 262/76 שמעון בן יעקב נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ"ד לא (1) 475 בעמ' 476 (1976)). כלומר: הנימוק שהציג החייב כעילה להארכת המועד, אינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה.

8. מעבר לכך, מדובר בהליך שנפתח על ידי החייב במהלך חודש 9/17, ולפי תגובת המנהל המיוחד תביעת החוב של מע"מ הוגשה עוד בחודש 1/18. מדובר בנושה שהוצהר על ידי החייב בבקשתו. ככל שרצה החייב למצות הליכים, היה עליו לעשות כן בכל השנים שחלפו מאז תחילת ההליך, ולא כעת.

מכל מקום, כפי שציין המנהל המיוחד, אין מניעה שהחייב יפעל בניסיון להגיע להסכמות מול מע"מ, כפוף לאמור בתגובת המנהל המיוחד.

9. סופו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"א, 06 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.