21 פברואר 2018

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 18.06.17 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת דרגות נכות כדלקמן:

• נכות נפשית זמנית בגין הפרעת הסתגלות עם סימנים חרדתיים לפי סעיף 34(ב)(2) בשיעור 10% מיום 12.6.15 עד יום 31.12.17.
• נכות פלסטית יציבה בגין צלקת מכערת בדופן הבטן לפי סעיף 75(1)(ב) בשיעור 10%.
• נכות יציבה בגין אסטמה לפי סעיף 6(ב) בשיעור 20%.
• נכות יציבה בגין פיברומיאלגיה לפי סעיף 35(1)(ג) בשיעור 20%.

רקע

1. המערערת ילידת 1972. המערערת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית.
2. למעשה, הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.6.17 קבעה למערערת את אותן דרגות נכות שנקבעו לה בוועדה מדרג ראשון ביום 19.2.17.
3. בהרכב הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה בעניינה של המערערת ביום 18.06.17, ישבו מומחה באורטופדיה, מומחה בפסיכיאטריה ופנימאי. בפני הוועדה ציינה המערערת כי "בעקבות הניתוח זה שהבטן תחתונה יש לי עקצוצים מאוד חזקים פנימיים זה גורם לי לעצבנות לחץ זה משהו שאוכל אותי מפנים, אני כל הזמן חלשה, יש לי דופק חזק, רעידות, לא טוב לי אני עייפה לא יושנת טוב, מאז הטראומה שהניתוח היה פאשלה וגם אבא שלי נפטר באותו זמן והוא ראה אותי סובלת הגעתי בין חיים לוות, הייתי רואה מתים בביה"ח, אין לי איזון יש לי רעד בגוף, כל הלילה מפחדת שיקרה משהו לילדים בודקת אותם כל הלילה עד צאת הבוקר.קשה לי לעבוד ביום, אני חייבת לעבוד אוהבת את העבודה אך לא מסוגלת לעבוד רוב היום, יש לי מרפאה לרפואה אלטרנטיבית. במצב כיום עובדת חמש שעות לא יותר, יום יום אני חושבת על אבא ויש לי מועקה אחרי עייפות ומאמץ. זה מדגדג לי מפנים, יש לי פיברומיאלגיה שהתפתח לי בעקבות זה, משתמשת בכדורים כמו סימפלטה, נושר לי שיער מלחץ"

(הטעויות במקור א.ק.)

1. ב"כ המערערת טען בפני הוועדה כי טעתה הוועדה מדרג ראשון עת קבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 10% בלבד בתחום הפסיכיאטרי. עוד נטען כי הבעיה ממנה סובלת המערערת נובעת מהניתוח הפלסטי, שבעקבותיו אין למערערת "רגש" בבטן התחתונה, המערערת סבורה כי בעלה נגעל ממנה בגלל הכיעור בבטנה ובזמן האחרון היא לא יוצאת לעבודה בגלל המצב.
2. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ובא כוחה, ערכה למערערת בדיקה קלינית שאת ממצאיה ומסקנותיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

" בבדיקה פסיכיאטרית- בהכרה מלאה, הגיע בליווי בא כוחה, נראית כפי גילה, משתפת פעולה באופן מלא, מדברת לעניין, יוצרת קשר מיטבי עם הבודק, נוטה להתרכז בעיקר לנושא המעסיק אותה שהוא תוצאות הניתוח שעברה לפני כ7 שנים, ניתוח פלסטי למתיחת בטן, שהסתיים בסיבוכים שהביאו להתפתחות של צלקת בבטן התחתונה. מתארת שתקופה ארוכה נשארה בביה"ח עם סיבוכים רבים. מאז לדבריה מערכת היחסים עם בעלה התדרדר כאשר היא מעלה אפשרות שהוא בוגד בה, יחד עם זה הפסיק להתעניין בה ובמקביל התרחשו מספר אירועים: מותו של אביה מספר חודשים אחרי הניתוח כתוצאה מאירוע לבבי ומותה של אמה.

בשיחה היום היא מאשימה את עצמה שמעצם ההחלטה שלה לעבור את הניתוח ותוצאות הניתוח הביאו לאסונות האלה, נוסף על כן, מתלוננת על סימני חרדה, חולשה קושי להתרכז במשימות אך ממשיכה לנהל את המרפאה שלה לרפוה אלטרנטיבית בחיפה.

הדיבור שלה הוא ענייני זורם ללא הפסקות ותוך כדי יכולת לנסח את התשובות בצורה מדויקת.

אין סימנים של איטיות פסיכימוטורית. המצב רוח של סימני חרדה קלים בלבד. אין הפרעות ביכול ת הקוגניטיבית, אין סימנים של דכאון מג'ורי

לא באו לידי ביטוי סימנים המאפיינים תופעה פוסט טראומטית.

היום הגישה מכתב אחרון של ראוכברגר המטפל בה במרפאתו בנצרת עילית.

הוועדה עיינה בחומרים הנמצאים בתיק של ד"ר ראוכברגר כמו כן באבחון בדרג ראשון של ד"ר לונטמן מ 12.01.17 וכן בחוו"ד של המומחה מטעם המל"ל פרופ' מיכאל ריצנרר אשר עיין בתיק ובכל החומר הרפואי שבו וחווה דעתו בתאריך 26.03.17 אשר הביע את הסכמתו למסקנותיה של ד"ר לונטמן.

ביחס לחומר הרפואי הנמצא בתיק והבדיקה הקלינית היום שכאמור לא מצביע על דכאון מג'ורי ולא על תסמונת פוסט טרואמטית, הוועדה קובעת שנכותה היא כפי שנקבעה בדרג ראשון בגין הפרעת הסתגלות עם סימנים חרדתיים ועל כן דוחה את הערר"

למערערת נקבעה דרגת נכות בשיעור 10% בתחום הנפשי בגין הפרעת הסתגלות עם סימנים חרדתיים לפי סעיף 34(ב)(2) וזאת עד ליום 31.12.17.

1. על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת, האבחנה של הוועדה אינה נכונה ואף מוטעית ביסודה ואינה מתיישבת עם מצבה של המערערת. המערערת סובלת מטראומה קשה בעקבות הסיבוך בניתוח שעברה וכן הרגשת אשם שאביה איבד את חייו. עוד נטען כי המערערת סובלת מצלקת מכוערת אשר גורמת להחמרה במצבה הנפשי.

בדיון ביום 07.02.18 הוסיף ב"כ המערערת כי הוועדה אינה רשאית להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני ממצאי בדיקות אחרות. עוד נטען כי חוות הדעת של היועץ מטעם המשיב, פרופ' מיכאל ריצנר, הינה מגמתית אשר הוכנה מראש, לאחר שהוגש הערר לבקשת מנהלת מחלקת נכות כללית במטרה להשפיע על חברי הוועדה. לא ייתכן כי הוועדה תושפע מחוות הדעת. ב"כ המערערת הגיש לבית הדין מסמך מיום 05.06.17 של ד"ר ב. ראוכברגר שלטענתו הוועדה לא התייחסה אליו. החלטת הוועדה אינה מנומקת ולכן ביקשה ב"כ המערערת כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה רפואית בהרכב חדש.

1. מנגד טען המשיב, כי הערעור אינו מצביע על כל טעות שבחוק והוא מכוון כנגד החלטת הוועדה הרפואית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת, ערכה בדיקה קלינית, עיינה באסופת המסמכים הרפואיים ולבסוף קבעה כי המערערת אינה סובלת מדכאון מג'ורי או מתסמונת פוסט טראומטית אלא מהפרעת הסתגלות עם סימנים חרדתיים. קביעת הוועדה נתמכת בממצאי בדיקתה הקלינית וחוות דעתו של פרופ' מיכאל ריצנר מיום 26.0317, יועץ מומחה מטעם הוועדה.

לעניין אופן הבדיקה, נטען כי לוועדה שיקול דעת מקצועי בכל הקשור לאופן עריכת בדיקתה הקלינית וזוהי שאלה שבתחום המומחיות המקצועית הרפואית של הוועדה ובית הדין לא יתערב בה. לעניין המכתב של ד"ר ראוכברגר מיום 05.06.17 טען המשיב כי המסמך לא הוגש לוועדה וב"כ המערערת שליווה את המערערת לוועדה לא טען לעניין זה. המשיב הוסיף כי אותו מסמך רפואי לא מהווה חוות דעת ואין בו קביעה של דרגת נכותה של המערערת בתחום הנפשי.

דיון והכרעה

1. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
2. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 - 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 17/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).
3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיוסבר להלן.
4. הערעור מכוון כנגד קביעות רפואיות מובהקות בתחום הנפשי. בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי.
5. יש לדחות את טענות המערערת, לפיהן הוועדה לא התייחסה לתלונותיה ולמצבה הרפואי וכי האבחנה של הוועדה אינה נכונה ומוטעית. מעיון בפרוטקול הוועדה עולה, כי הוועדה הקשיבה לכל תלונות המערערת וטענות בא כוחה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה ועל יסוד בדיקתה הקלינית קבעה כי "אין סימנים של איטיות פסיכומוטורית. המצב רוח עם סימני חרדה קלים בלבד, אין הפרעה ביכולת הקוגניטיבית אין סימנים של דכאון מג'ורי" עוד ציינה הוועדה כי "לא באו לידי ביטוי סימנים המאפיינים תופעה פוסט טראומטית". קביעת הוועדה הינה קביעה שבתחום מומחיותה הרפואית המקצועית הבלעדית ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה.
6. חוות דעתו של פרופ' מיכאל ריצנר מיום 26.3.17 ניתנה כחוות דעת פנימית למנהלת מח' נכות כללית במוסד לביטוח לאומי. חוות דעת זו היתה חלק מהחומר הרפואי שעמד בפני הוועדה הרפואית לעררים ואין בכך משום להוות פגם כלשהו בהחלטת הוועדה שעיינה גם בחוות דעתו של פרופ' מיכאל ריצנר.

אינני רואה כל בסיס להשגות שמעלה ב"כ המערערת במסגרת ערעורו בבית הדין על תוכן חוות הדעת של פרופ' מיכאל ריצנר מיום 26.3.17 שזו חוות דעת פנימית שניתנה למוסד לביטוח לאומי ואשר עמדה בפני הוועדה.

1. בניגוד לטענת ב"כ המערערת ניתן לראות, כי הוועדה שבהרכבה ישב מומחה פסיכיאטר בדקה את המערערת, התייחסה לתלונותיה אך מצאה ממצאים שונים מאלו שצויינו על ידי ד"ר ב. ראוכברגר שרשם את ממצאיו הפסיכיאטרים מטעמה של המערערת במכתבו מיום 5.6.17.

ד"ר ראוכברגר ציין, כי המערערת סובלת מדיכאון מיג'ורי עם תכנים פיסכוטיים מובהקים, אך בשונה ממצאים אלו ציינה הוועדה את ממצאי בדיקתה לפיהם למערערת מצב רוח עם סימני חרדה קלים בלבד "... אין הפרעות ביכולות הקוגנטיבית אין סימנים של דיכאון מג'ורי.

לא באו לידי ביטוי סימנים המאפיינים תופעה פוסטטראומתית.".

ניתן להבין, כי נוכח השוני בין הממצאים של ד"ר ראוכברגר לבין הממצאים של הוועדה שצויינו לאחר שבדקה את המערערת, ישנו גם שוני במסקנות הרפואיות.

סוף דבר

1. לא מצאתי פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה המצריך התערבותו של בית הדין.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

1. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ח, (21 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.