1. תביעה קטנה לפיצוי התובע בגין עוגמת נפש, בעקבות עסקת הזמנת פרגולה שנכרתה בין הצדדים, בטענה כי הנתבעת התנהלה באופן לקוי בהגיע שלב ההתקנה, אשר נדחה מעת לעת בתירוצים שונים שהתבררו כלא נכונים, עד אשר בוטלה העסקה.

הנתבעת טוענת כי אין כל יסוד לתביעה, שכן הנתבעת עמדה בזמני ההתקנה הנקובים בהסכם בין הצדדים וכלל לא חרגה מהם, כאשר בתוך תקופת זמן האספקה, וזמן רב טרם חלף, ארעה תקלה שלא איפשרה ביצוע התקנה חרף סברת הנתבעת כי ההתקנה תוכל להתבצע, אולם העניין תוקן וסודר סמוך לאחר מכן וההתקנה התאפשרה, וזאת כאמור בתוך זמן האספקה המוסכם, אולם התובע הוא שלא איפשר את ההתקנה, כך שלא קמה לתובע עילת תביעה. רק מאחר שהנתבעת נתקלה בהתנהלות חריגה ובעייתית של התובע הסכימה לפנים משורת הדין לבטל את העסקה כליל ולהשיב לתובע את מלוא כספו. אף ביטול העסקה נעשה עדיין בתוך זמן האספקה על פי ההסכם.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי את עדויותיהם והאזנתי לשיחות המוקלטות שהוגשו ע"י התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בהעדר עילה לפיצוי התובע מכח ההסכם ועל פי כל דין.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. עיון בהסכם הזמנת העבודה החתום ע"י התובע מלמד כי זמן האספקה אכן נקבע ל-30 ימי עבודה, כך שבמועד בו דרש התובע ביטול העסקה, ביום 11.8.16, טרם חלף המועד האחרון לביצוע האספקה על פי החוזה (בדיקה על פי לוח שנה מובילה למסקנה כי המועד האחרון לביצוע הינו 16.8.16, זאת ממועד החתימה ביום 5.7.16).

הוצגו בפניי אסמכתאות לפיהן הוחלט על ביטול העסקה ביום 11.8.16, וטופס ביטול עסקה סופי הונפק כבר ביום 15.8.16, דהיינו אף הביטול הסופי אכן ארע קודם לתום תקופת האספקה החוזית.

נכון הדבר כי קצפו של התובע יצא על כך שהנתבעת תאמה עמו מועד אספקה (בתוך תקופת האספקה החוזית) אך הדבר לא הסתייע בשל תקלה כלשהי, אולם מהשיחות המוקלטות עולה בבירור כי הודע לתובע מראש כי ההתקנה לא תצא אל הפועל במועד המתואם והתובע לא נאלץ להמתין בביתו ביום האספקה ורק אז להיווכח כי המתקינים לא מגיעים.

הגם שלא ברור מדוע כלל נדרשה הנתבעת למסור לתובע נימוקים כאלה ואחרים לשינוי במועד האספקה, כל עוד מדובר במועד החל בתוך התקופה החוזית, וודאי שאין בכך כשלעצמו כדי להוות עילת תביעה מספקת.

יש לזכור, כי בעולם המסחר קיימות תקלות ומסיבה זו נוטלת לעצמה הספקית, הנתבעת במקרה זה, פרק זמן במסגרתו אומדת היא את זמן האספקה הכולל סיכונים של עיכובים מסיבות שונות, וכל עוד עומדת היא בפרק הזמן המוסכם לאספקה אין כל עילת תביעה כנגדה.

4. מהשיחות המוקלטות עולה בבירור כי נציגת ההתקנות מסבירה לתובע כי לא עבר כלל היעד להתקנה וכי "הדד ליין" כדבריה הינו ה-16.8, זאת לפי ספירת ימי עבודה המבוצעת ע"י מחשב (כאמור לעיל בדיקה בלוח שנה מאששת ספירה זו).

הנציגה מסבירה לתובע את אופן ספירת ימי העבודה, ללא ימי חג וערבי חג וללא שישי ושבת.

עוד מסבירה הנציגה כי הסיבה להמתנה הינה חלק חסר אשר צפוי להתקבל מהמסגרייה.

בהתאמה לכך, בשיחה בה מודיע המתקין מבעוד מועד לתובע כי ההתקנה לא תתאפשר במועד שתואם, מסביר המתקין כי החלק הנ"ל נפל לאחר שהועמס וניזוק כך שצריך לייצרו מחדש (המתקין אינו נוקט כלל במינוח נשבר).

כאמור, לא הוברר לגמרי מה היתה הסיבה הממשית לשינוי מועד ההתקנה שתואם, אולם אף מהשיחה עם מי מההנהלה ברור כי התובע עודכן באשר לשינוי שחל במועד ההתקנה (כאמור הכל בתוך פרק הזמן החוזי).

בשיחה האחרונה בנוגע למועד ההתקנה ביקש נציג הנתבעת לתאם עם התובע מועד התקנה ליום 15.8, יום שני בשבוע, מועד החל בתוך תקופת האספקה על פי ההסכם, אולם בנקודה זו סירב התובע כליל וביקש לבטל את ההסכם.

לכל אורך הדרך חזר התובע וטען בשיחות המוקלטות כי באם לא תתבצע התקנה עד למועד מסוים המקובל עליו, עומד הוא על ביטול העסקה, כאשר תקופת האספקה טרם מוצתה באותו מועד וכאשר התובע אינו טוען לזכאות לפיצוי, כי אם לביטול העסקה והשבת כספו.

העסקה אכן בוטלה לפי דרישת התובע, והנתבעת נעתרה והסכימה לכך משיקוליה, וכספו של התובע הושב במלואו (באשר לשיקים, מוסכם כי הם לא נפרעו והנתבעת טוענת כי שלחה אותם חזרה לתובע).

מאחר שהעסקה בוטלה למעשה בטרם מוצה זמן האספקה המוסכם, מהלכו רשאית הנתבעת לספק את המוצר, וזאת לפי דרישת התובע, הרי שאין כאן הפרת הסכם מצד הנתבעת, וכאמור, העובדה כי ארעה תקלה כזו או אחרת שמנעה אספקה מוקדמת יותר ממיצוי מלוא תקופת האספקה אינה יכולה להוות עילה לתביעה.

יצוין אף מעבר לנדרש, כי לפי סוג העסקה כלל לא שוכנעתי כי יש בביטולה, אף בנסיבות שאירעו כדי לגרום לעוגמת נפש. יש לזכור כי עסקינן בעסקה מסחרית של רכישת פרגולה ובעניין זה כבר נפסק כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני שמורה למקרים מיוחדים, ולא כל מקרה בו הוסבה לאדם אי נעימות הרי הדבר מהווה נזק בר תביעה.

מובן כי אין לראות באמירה הסתמית של נציג הנתבעת בשיחה עם התובע כי מובנת לו עוגמת הנפש שנגרמה לתובע אלא כדי ניסיון להביע גישה שירותית כלפי התובע וודאי שאין בכך כדי לקבוע זכאות לפיצוי בבחינת הקמתה של עילת תביעה.

5. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת, ולאור התמיהות הנלמדות מהתנהלות הנתבעת במסרים השונים שיצאו תחת ידה, הגם שאינם עולים במקרה זה כדי עילה לתשלום פיצוי כספי, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.