1. בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות ביום 8.5.2018. הבקשה הוגשה ביום 6.1.2021, ולא צורפה לה בקשה להארכת מועד. המשיבה הגיבה, והמבקשת הגיבה על תגובה זו.

2. שני הצדדים נקלעו בכתבי טענותיהם למערבולת של מלל מיותר, שאינו נחוץ לבירור הבקשה; המבקשת הכבירה מילים על מסקנותיה (השגויות) מעיון בתיק, והמשיבה מילאה עמודים בסעיפים שכמו נלקחו מתגובה סטנדרטית המיועדת לתיקים בעלי מאפיינים אחרים.

3. כך, להמחשה בלבד, המבקשת ייחסה כוונת זדון למשיבה, לרבות ניסיון להסתיר-כביכול מבית המשפט את העובדה שהתביעה נמחקה מחמת חוסר מעש – אלא שאותה מחיקה אינה נוגעת כלל לפסק-הדין שניתן נגד המבקשת, שכן בתיק נתבע נוסף, ולאחר שניתן פסק-הדין נגד המבקשת, אכן נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש, ככל שהיא נוגעת לאותו נתבע נוסף.

4. ומנגד, המשיבה ייחסה למבקשת היעדרות "מספר פעמים מישיבות בית המשפט...", הגם שבתיק זה מעולם לא נקבעה ולו ישיבה אחת, שכן איש מהנתבעים לא התגונן מפני התביעה.

5. יש להצר על האופן בו הוגשו כתבי הטענות, מטעם שני הצדדים.

6. לגוף הבקשה: פסק-הדין ניתן (ב"פתקית" מסוג "החלטה", ולא "פסק דין") על סמך אישור מסירה ותצהיר שליח, לפיהם נמסר כתב התביעה ל"מחמד, אחראי במקום, מורשה של הנמען", אשר סרב לחתום על אישור המסירה. התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים.

7. המבקשת טוענת, כי לא קיבלה את כתב התביעה, וכי "אין למשיבה עובד בשם מחמד" (אם כי יוער, כי בתצהיר לא נכתב, כי גם בזמן הרלוונטי לא היה עובד בשם זה). לגוף העניין היא טוענת, כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של נהג המשיבה, זאת על בסיס טופס הדיווח שמילא נהג רכבה (הוא הנתבע מס' 1 בתיק זה).

8. לעניין המועד היא טוענת, כי על אודות התיק נודע לה דרך מקרה, ביום 23.11.2020, בהמשך להליך אחר המתנהל בין המשיבה (כשהיא מיוצגת ע"י עו"ד אחר) לבין המבקשת. באותו מועד הצהיר ב"כ המבקשת על ייצוג והגיש יפוי כוח לתיק, אולם לא הגיש כל בקשה אחרת. הסיבה לכך היא, שעיון מהיר שלו בתיק לימד שני אלה: אין פסק דין בתיקיית "פסקי דין", ויש הודעה בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש. מסקנתו היתה, שהתביעה נמחקה, ושלא ניתן פסק דין. לא עלה על דעתו, כנראה שפסק-דין יכול להינתן גם בפתקית מסוג "החלטה", או שמחיקה מחוסר מעש עשויה להתייחס לנתבע אחר, בלבד. לשון אחרת: הוא לא עיין בהחלטות עצמן שהיו בתיק (בסך הכל 3 כאלה, עד אז), אלא הסיק מסקנות מאותה סקירה מהירה של התיק.

9. המשיבה, כאמור, הגישה תגובה שאינה עניינית.

10. מעיקר הדין, היה על המבקשת לצרף בקשה להארכת מועד, שכן עקרונית החל המועד להימנות, גם לשיטתה, ביום 23.11.2018, והבקשה הוגשה בפועל ביום 6.1.2021. עם זאת, הנימוקים שהובאו – לאמור: המעט שניתן היה ללמוד על אודות התיק מסקירה מהירה – היו מספיקים, מן הסתם, להצדיק הארכת המועד, אם היתה מוגשת בקשה מתאימה.

11. יתכן, שאם היתה המשיבה מגיבה עניינית, היה מקום להקפיד עם המבקשת בעניין זה; ומצד שני, נדמה כי זה מסוג התיקים, בו עיון מספק בבקשה היה אמור להוביל את המשיבה להידבר עם המבקשת ולהגיע להסכמות דיוניות, ובהן ביטול פסק-הדין בהסכמה (אולי כנגד תשלום הוצאות).

12. בפועל, אני סבור שנוכח מחדלי המשיבה, גם אין הצדקה להחמיר עם המבקשת, וניתן לראות את בקשתה ככוללת עתירה להארכת מועד – עתירה שדינה להתקבל, לגופה.

13. את הבקשה לביטול פסק-הדין, עצמה, נכון לקבל, נוכח הטענות לעניין ההמצאה (גם אם אינן הרמטיות, כפי שנרמז לעיל), ובעיקר נוכח טענות ההגנה, הנסמכות על הדיווח של הנהג ברכבה.

14. אני מבטל, אפוא, את פסק-הדין, וקובע כי כל צד ישא בהוצאותיו, בהינתן כל האמור.

15. כתב הגנה יוגש תוך 45 יום, אחרת תהיה המשיבה זכאית ליטול פסק-דין בהעדר התגוננות, בשנית.

16. המזכירות תפתח את התיק – כלפי המבקשת בלבד.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשפ"א, 08 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.