תביעה ותביעה - שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 31.1.17.

לפי הנטען בתביעה העיקרית, נסע רכב התובעת בנתיבו כדין ונכנס לצומת באור ירוק ואז נכנס משמאלו לצומת רכב הנתבעת באור אדום ופגע בו.

הנתבעת טוענת כי במהלך פעילות מבצעית הגיע רכב הנתבעת עם אורות מהבהבים כחולים ופנה שמאלה ליישוב אבן יהודה במופע אור ירוק שהתחלף לצהוב, כשלפתע רכב התובע הגיעה במהירות ופגע ברכב הנתבעת.

בכתב התביעה שכנגד הכירה הנתבעת באחריותה אך הפחיתה מחצית מסכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין חלוקת אחריות שווה על הנהגים לקרות התאונה וטענה לאשם תורם. בהתאם הועמדה התביעה שכנגד על מחצית מסכום הנזק שנגרם לרכב הנתבעת.

נהגת רכב התובעת לא התייצבה לעדות, ובא כוח התובעת הודיע כי מאחר והנהגת היא אישה מבוגרת היא גם לא תתייצב. בהתאם העידו רק עדי הנתבעת.

נהג הרכב סיפר בעדותו כי במהלך סריקות מבצעיות פנה שמאלה באיטיות כאשר האור עדיין ירוק, וכאשר היה בתוך הצומת רכב התובעת פגע בו.

נוסע נוסף שישב לידו אמר כי בעת הפניה שמאלה בנסיעה איטית הבחין כי מצד ימין מגיע רכב התובעת, אם כי אמר כי לא הסתכל על הרמזור.

בטופס ההודעה שנרשם על ידי נהג הנתבעת הוא ציין כי לקראת סוף הפנייה התחלף הרמזור לאדום. אולם מאחר שרכב הנתבעת נפגע בגלגל הקדמי ימני הרי שסביר יותר כי רכב הנתבעת לא השלים את פינוי הצומת אחרת אין זה סביר כי ייפגע בחלק הקדמי ימני. לטעמי, מעדויות עדי הנתבעת עולה המסקנה כי האור התחלף לאדום לא בסוף הפנייה כי אם בעת שהרכב היה באמצע הצומת או אולי לפני כן. יש לציין כי בחקירה הנגדית ציין הנהג כי נכנס לפנייה באור ירוק מהבהב ואישר כי ככל הנראה הרמזור התחלף לאדום במהלך ביצוע הפניה. מאחר שלפי דברי העדים הם היו בנסיעה איטית מאד, הרי שלא מן הנמנע כי תוך כדי הנסיעה האיטית בפנייה התחלף מופע הרמזור לאדום.

אמנם, אני מקבל כי רכב הנתבעת היה בנסיעה מבצעית ותוך כדי סריקות, אולם דווקא בגלל שהיה בנסיעה איטית, לפי דברי הנהג, הוא יכול היה לעצור את הרכב ולא להמשיך בנסיעה שכן היה עליו לקחת בחשבון כלי רכב אחרים. נסיעה מבצעית אינה מילת קסם ומעבר לתשומת הלב שעל הנהג ליתן למשימה עלו לקחת בחשבון גם את תנאי הדרך והתנועה.

מאחר והנתבעת טוענת לאשם תורם של נהג התובעת, הרי שנטל ההוכחה עליה. בכתב התביעה שכנגד לא טוענת הנתבעת כי האשם הוא בשל כניסה לצומת באור אדום אלא כי רכב התובעת הגיע במהירות. אלא שנהג רכב הנתבעת לא ציין כלל כי רכב התובעת נסע במהירות ובחקירה הנגדית אף אמר שלא ראה את רכב התובעת לפני התאונה. גם העד הנוסף לא אמר כי רכב התובעת הגיע במהירות. לפיכך, לא הוכיחה הנתבעת את טענתה בעניין אשם תורם.

לאור האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעת בתשלום 8846 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1800 ₪.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ט, 04 יולי 2019, בהעדר הצדדים.