עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

1. רקע כללי:
2. התובע, יליד 1.4.1964, היה מעורב כנהג ברכב בתאונת דרכים שארעה ביום 11/5/15. הנתבעת הייתה המבטחת של הרכב בפוליסת ביטוח חובה במועד קרות התאונה. כבר עתה יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות, כשהמחלוקת נסבה אודות שאלת הנזק בלבד.
3. בסמוך לאחר התאונה, פונה התובע באמצעות אמבולנס למרכז הרפואי "מאיר", שם התלונן על כאבי ראש וצוואר. בתום הבדיקה והטיפול הוא שוחרר לביתו עם המלצה למספר ימי מנוחה. לאחר מכן המשיך בטיפול בקהילה.
4. וועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות במל"ל (החל מיום 1/1/16).
5. דיון והכרעה:
6. כפי שצוין לעיל, המחלוקת אשר דרושה הכרעה בענייננו הינה בשאלת שיעור הפיצוי שעל הנתבעת לשאת בו כלפי התובע בגין נזקי הגוף הנטענים בעקבות תאונת הדרכים.

1. תמונת המצב התעסוקתית של התובע ושאלת הנכות התפקודית;
2. מושכלת יסוד היא ששיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (12/6/11)).
3. במועד הפגיעה היה התובע בן 51 וכעולה מחומר הראיות, הוא משמש כסמנכ"ל תפעול בחברה למיזוג אוויר כאשר הוא החל בתפקיד זה כחודש לפני התאונה נשוא התביעה ומשמש בו עד היום. כן, עולה כי לתפקיד מאפיינים שונים ובהם תכנון, ניהול רכש וגם עבודה בשטח בפרויקטים גדולים (ר' ע' 3 שו' 20-25; ע' 5 שו' 18-21 לפרו'). כן, נלמד מחומר הראיות כי שכרו של התובע ערב התאונה עמד על 25,942 ₪ ברוטו בהתאם לשכרו הרבע שנתי במל"ל משוערך להיום.
4. בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן ועל בסיס תמונת המצב התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, הרי שמחד מצאתי ליתן אמון בגרסתו של התובע אודות מגבלת התנועה וכאבי הצוואר עם הקרנה לראש שמהם הוא סובל בעקבות התאונה ואשר משפיעות על ביצוע עבודתו, אולם מאידך עולה כי התובע נותר באותו תפקיד (בו החל כאמור זמן קצר לפני התאונה כשמאז חלפו כבר כשש שנים) ושכרו לא נפגע כלל משך כל אותה תקופה. המסקנה אליה אני מגיעה מכלל האמור הינה שאין מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית של התובע חופפת את הנכות התפקודית.
5. על רקע האמור, אפנה עתה לבחינת הפיצוי לו עתר התובע במסגרת ראשי הנזק שנטענו בסיכומיו:
6. הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות.

התובע העיד באופן מפורש וברור כי לא החסיר ולו יום אחד בעקבות התאונה (ר' ע' 8 שו' 2-3 לפרו') .אינדיקציה לכך אף ניתן למצוא בהתייחסות של המעביד כפי שמצאה ביטוייה בסעיף 14 לטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (צורף במסגרת נ/1). משכך הם פני הדברים, ברי כי אין מקום לכל הכרה בהפסד שכר על בסיס נכות זמנית כזו או אחרת שנקבעה על ידי המל"ל. לאור כל האמור, אין מקום להכיר בכל זכאות לפיצוי בגין ראש נזק זה.

1. כאב וסבל; בהתאם לשיעור הנכות הרפואית של התובע וגילו, הפיצוי בגין ראש נזק זה מסתכם בסך של 15,481 ₪.
2. גריעה מכושר ההשתכרות בעתיד; התובע כיום בן 57 ועודנו כאמור משמש בתפקידו ערב התאונה כסמנכ"ל תפעול. מעדותו של התובע, ניכר היה מחד סבלו בגין התאונה ומאידך מאמציו שלא להאדיר את נזקיו אלא להקטינם.

התובע העיד כי לנוכח מגבלותיו הוא נאלץ לעבוד שעות רבות יותר על מנת לעמוד במטלותיו בעבודה וזאת מחשש לפגיעה במקום עבודתו ןמקור פרנסתו.

מצאתי ליתן אמון מלא בתלונות התובע.

לאור אופייה ושיעורה של הנכות והשפעתה האפשרית על תחום העיסוק של התובע (הכולל כאמור גם מרכיב של עבודת שטח), הנני מוצאת בשקלול מכלול הנסיבות לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 177,580 ₪ (על-פי 80% מחישוב אקטוארי מלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור על שיעור נכותו הרפואית, שכרו הממוצע ערב התאונה (נטו) וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל 67 וכולל הפסדי פנסיה).

1. עזרה צד ג' לעבר ועתיד;

התובע אב ל-5 ילדים ותיאר בעדותו את הקושי בטיפול ומתן עזרה בשל שעות עבודתו הרבות ומגבלותיו.

בנסיבות אלו מצאתי לפסוק לתובע סך גלובלי בסך 50,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר לעתיד.

1. הוצאות לעבר ועתיד; עסקינן כאמור בתאונת עבודה ומשכך התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות מהמל"ל. על כן אין מקום להכיר בזכאות התובע לפיצוי בגין הוצאות רפואיות.
2. ניכויים; אין חולק כי שולם לתובע על ידי המל"ל מענק חד פעמי בסך של 59,156 (הסכום ששולם ביום 10/1/19 בסך 56,940 ₪ כשהוא משוערך להיום). הנני מקבלת חלקית את טענת הנתבעת בסיכומיה באשר לניכוי הרעיוני שיש להכיר בו בסך 30,000 ₪ ושמקורו במועד הגשת תביעתו הרלוונטית למל"ל. שונים הם פני הדברים ביחס לניכוי הרעיוני הנוסף המבוקש על רקע הכרת המל"ל בנכויות הזמניות, נוכח העדר התייחסות לכך במכתב המל"ל הרלוונטי מיום 1/1/19 (צורף ל-נ/1). לאור האמור, סכום הניכוי יעמוד על סך של 89,156 ₪.
3. סוף – דבר:
4. לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 153,905 ₪ (סכום הפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המל"ל), בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"א, 04 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.