1. לפניי תובענה לפינוי וסילוק יד במקרקעין, דירה בבעלות התובעת, ואשר הנתבעים מתגוררים בה. עסקינן בדירה שבה התגוררו הוריו של הנתבע 2, כזכאי דיור ציבורי. יריעת המחלוקת מתפרשת סביב השאלה האם הנתבעים ושלושת ילדיהם התגוררו בדירה יחד עם הוריו של הנתבע 2, באופן המקנה להם את הזכות להיות מוכרים כ"דיירים ממשיכים" מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק הדיור הציבורי).

רקע עובדתי:

1. התובעת היא נציגת הבעלים של דירה בת שני חדרים ברח' ברל כצנלסון ברעננה, המצויה בגוש 7655 חלקה 249, תת חלקה 2 (להלן: הדירה). ביום 8.5.62 נכרת חוזה שכירות בלתי מוגנת (להלן: הסכם השכירות) בין התובעת לבין הוריו של הנתבע 2 - מר רפאל זפרני להלן: מר זפרני או הדייר החוזי) וגב' רחל זפרני (להלן: גב' זפרני או הדיירת החוזית). ביום 7.3.80 חתמה התובעת עם הדיירים החוזיים על נספח לחוזה השכירות לעניין תוספת לדירה. מר זפרני הלך לעולמו ביום 1.7.11 וגב' זפרני הלכה לעולמה ביום 23.3.16.
2. לאחר פטירתה של גב' זפרני ז"ל, פנו הנתבעים לתובעת בבקשה לאשר להם מעמד של "דיירים ממשיכים". ביום 29.8.17, ולאחר שוועדת הלגליזציה החטיבתית מטעם התובעת העבירה את סמכותה לוועדת אכלוס עליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון (להלן: הועדה העליונה) דחתה הועדה העליונה את בקשת הנתבעים. זאת, מאחר שנקבע כי הנתבעים לא התגוררו עם הדיירת החוזית בדירה באופן רציף החל מהתאריך הקובע - אוגוסט 2009, ועד פטירתה של הדיירת החוזית. משכך, ובשים לב לעובדה שהנתבעים אינם עונים על כללי הדיור הציבורי, נקבע כי אין באפשרותם לקבל מעמד של "דייר ממשיך".
3. לטענת התובעת, הנתבעים אינם מקיימים את התנאים המנויים בחוק הדיור הציבורי ובהוראת נוהל משרד השיכון 08/19 הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים (18.8.15) (להלן: נוהל משרד השיכון). משכך, היא עותרת לצו אשר יורה לנתבעים לסלק את ידם מהדירה ולחייב את הנתבעים בגין דמי שימוש ראוי.

תמצית ההליכים המשפטיים:

1. ביום 11.9.17 הגישה התובעת כתב תביעה בהליך של סדר דין מקוצר. ביום 30.11.17 ניתן פס"ד בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם הבכיר אייל דוד. ביום 23.1.18 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין. ביום 25.1.18 החליט הרשם דוד להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדה בסך של 2,500 ₪ להבטחת הוצאות התובעת. בד בבד, הגישו הנתבעים עתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 54377-01-18 זפרני ואח' נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ; להלן: עת"מ זפרני 1), שבמסגרתה עתרו הנתבעים להכיר בהם כ"דיירים ממשיכים". ביום 19.2.18, נעתר כב' הרשם הבכיר אייל דוד לבקשת הנתבעים והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 17.7.18 נמחקה עתירת הנתבעים בעת"מ זפרני 1 בשל חוסר מעש. עתירה חדשה מתוקנת הוגשה ביום המחרת - 18.7.18 (עת"מ 44702-07-18 זפרני ואח' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל ואח'; להלן: עת"מ זפרני 2). ביום 19.12.18, במסגרת דיון בעת"מ זפרני 2, דחה סגן הנשיא, כב' השופט מנחם פינקלשטיין, את עתירת הנתבעים.
2. ביום 17.3.19 הגישו הנתבעים ערעור על פסק דינו של כב' השופט פינקלשטיין בעת"מ זפרני 2 (עע"מ 1969/19 זפרני נ' משרד הבינוי והשיכון ואח'; להלן: עע"מ זפרני). ביום 3.10.19 דחה בית המשפט העליון (מפי כב' השופט נ' הנדל) את ערעור הנתבעים, מחמת העובדה שראיות חדשות שביקשו הנתבעים דכאן (והמערערים דשם) להגיש טרם התגבשו ולא ברור גם באיזו מידה יתגבשו ואם יש בכוחן להשפיע על ההכרעה. עוד באותו היום הגישה התובעת בקשה בתיק דנן להותיר את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על כנו. ביום 10.11.19 מסרו הנתבעים את תגובתם לבקשה האמורה, תוך שביקשו לבטל את פסק הדין. במסגרת התגובה טענו הנתבעים, כי עו"ד יובל בוקר - מי שייצגם בעת"מ זפרני 1 ו-2, כשל בייצוג ולא צירף את המסמכים הנדרשים להוכחת מגוריהם של הנתבעים עם הדיירת החוזית, מסמכים, שלטענתם, היה בהם כדי להכריע את הכף.
3. ביום 27.1.20, הורתה כב' הרשמת הבכירה זהבית אלדר על ביטול פסק הדין. זאת, בין היתר, מהנימוק שהעתירה בעת"מ זפרני 2 נדחתה בשל העדר הוכחה מצד הנתבעים ולא באמצעות ממצא פוזיטיבי ושעה שיש לאבחן בין הסעדים הנתבעים בתיק דנן, שהוא תיק אזרחי, לבין כאלו המבוקשים במסגרת עתירה מנהלית כעת"מ זפרני 2.
4. ביום 5.3.20 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן (להלן: הבר"ל). ביום 3.11.20 התקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס, אשר הורתה ביום 5.11.20 על קבלת הבקשה ומתן רשות לנתבעים להתגונן מפני התובענה. עוד קבעה כב' הרשמת הבכירה פרס כי תצהירי הנתבעים מיום 4.3.20, אשר הוגשו במסגרת הבר"ל יסווגו ככתבי הגנה מטעמם.

טענות הצדדים:

1. לטענת הנתבעים, עורכי הדין השונים שייצגו אותם בפני התובעת ובעת"מ כשלו בייצוג, שעה שלא דרשו מהם להציג את כלל המסמכים שהיו בידם, עובדה שהביאה לכך שעתירתם בעת"מ זפרני 2 נדחתה.
2. כמו כן נטען, כי העתק מדוחות המעגל הגיעו לידי הנתבעים רק כאשר צורפו לתגובת ב"כ משרד הבינוי והשיכון (הנתבעת 2 בעת"מ זפרני 1 ו-2) במסגרת תגובה לעתירות שהוגשו על ידי הנתבעים. ממילא מדוחות אלה עולה כי דוחות המעגל לשנים 2006-2007 חסרים. הדוחות הרלוונטיים הם הדוחות טרום המועד הקובע בחוק הדיור הציבורי - 1.8.09, ומיד לאחריו. סעיף 6 לחוק זה קובע כי יובאו בחשבון תקופות שקדמו למועד התיקון ולאחריו.
3. לטענת הנתבעים, הן מהוראות החוק והן מכללי נוהל משרד השיכון ניתן ללמוד מיהם הזכאים להיחשב כ"דיירים ממשיכים". כך, נקבע מפורשות כי אם הדייר הממשיך התגורר עם הדייר החוזי בתאריך הקובע (1.8.09) והמשיך להתגורר עם הדייר החוזי במהלך 4 שנים רצופות, טרם פטירתו - הוא זכאי להיחשב לדייר ממשיך גם מבלי לעמוד בקריטריונים של דייר בדיור הציבורי (סעיפים 2.12.1 ו- 2.13.2). הנתבעים התגוררו עם הדיירת החוזית, אמו של הנתבע 2, במשך ארבע שנים ברציפות, הן במהלך התקופה הקובעת והן לאחריה.
4. מנגד טוענת התובעת, כי מאחר שהנתבעים לא התגוררו בדירה במועד הקובע – אוגוסט 2009, ומאחר שהם עצמם אינם עונים על כללי הדיור הציבורי, יש להיעתר לסעד הפינוי. בעניין זה לא הציגו הנתבעים מסמכים חדשים ונוספים שיש בהם כדי לערער על הקביעות במסגרת דוחות המעגל. עוד טוענת התובעת, כי עניינם של הנתבעים כבר נדון בפני 4 ערכאות שונות אשר דנו בטענותיהם לגופו של עניין ודחו אותן.

דיון והכרעה:

תביעה לסילוק יד בראי חוק המקרקעין:

1. תביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין מוגשת מכח סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), הקובע כי:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

משמעות הדברים היא כי בעל זכות הקניין בקרקע רשאי לקבוע מי יחזיק במקרקעין ומי יעשה בהם שימוש. כאשר בעל זכות הקניין מבקש להחזיר לחזקתו את המקרקעין השייכים לו שבהם מחזיק אחר, אם ברשות ואם כתוצאה מהסגת גבול או פלישה, הרי שזכותו לעשות כן.

1. מדברים אלה עולה כי בשעה שהתובעת מוכיחה את בעלותה במקרקעין עובר נטל הראיה לנתבעים ומוטל עליהם להוכיח כי יש להם זכות ישיבה במקרקעין. לעניין זה אפנה לע"א 127/77, מלכה קפה נ' יוסף לוי, פ"ד לא(3) 455 (פורסם ב"נבו", להלן: עניין קפה), שם נפסק, מפיה של כב' השופטת בן פורת (בעמ' 464-465) כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות... ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום..." (ההדגשות כאן ולהלן - שלי. י.פ.).

1. בהמשך פסק דינה מאבחנת השופטת בן פורת בין מקרה שבו התובע הוכיח זכותו במקרקעין ללא שהוצגה זכות כלשהי מטעמו של הנתבע, לבין מקרה שבו נכנס הנתבע למקרקעין מלכתחילה מכח חוזה שכירות או מכח רשיון כדייר מוגן (בהקשר זה יובהר כי רוב ההלכות בעניין, ובכלל זה, בעניין קפה, עוסקות בדיירים מוגנים), כדלקמן:

"מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד נתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום. לעומת זאת, אם תביעתו לפינוי מוגשת נגד אדם שנכנס למקום, או החזיק בו, מכוח חוזה שכירות או רשיון, עליו לגולל כבר בשלב ראשון (היינו בכתב-התביעה) את עילת הפינוי, כגון: הפרת החוזה על-ידי הדייר או ביטול הרשיון על-ידי בעל הבית."

כן ר': ע"א 483/62; 486/62, קוך נגד דוכן, פד"י, כרך יז, עמ' 1953, 1957:

"כדי שהמשיבות תזכינה בתביעת הצו לסילוק-יד, די היה בשבילן להסתמך על העילה של הבעלות החוקית, שיש להן בדירה, ואילו ביד המערערים היה להתגונן בפני התביעה הזאת אך ורק אם היה בכוחם להראות שהם רכשו את הזכות להחזיק בה."

1. במקרה שלפניי אין כל ספק כי לנתבעים אין כל זכות בדירה ומעמדם הוא כשל פולשים. הנתבע 2 מעיד על עצמו כי לאחר פטירת אמו פנה לנציגת התובעת וביקש להסדיר את החוזה בין התובעת לבין הנתבעים, אולם ללא הועיל. כן הוא מודה כי נכון להיום אין להם כל חוזה ביחס לדירה (עמ' 15, ש' 1-4 לפר'). משכך, ברי כי נטל הראיה שלעניין מוטל על כתפי הנתבעים להוכיח את זכויותיהם בדירה.

זכאות למגורים בדיור הציבורי - המישור הנורמטיבי:

1. תחום הדיור הציבורי מוסדר בחקיקה במסגרת חוק הדיור הציבורי וחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט- 1998. בין כלל העניינים המוסדרים בחוקים אלה, הוסדרה גם סוגיית ה"דייר הממשיך", ונקבעו התנאים להכרה בזכאות כאמור. כך, סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי קובע כי:

"דייר ממשיך – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

כן קובע סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי כדלקמן:

"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי-זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין..."

1. לצורך יישום הזכויות האמורות קבע משרד השיכון נהלים במסגרת נוהל משרד השיכון. נוהל זה מסדיר, בין היתר, את זכויותיו של דייר ממשיך. סעיף 2.12 לנוהל קובע מיהו דייר ממשיך זכאי. הסעיף מגדיר 3 קבוצות שונות של דיירים זכאים, כדלקמן:

"12.2.1 קבוצה א'

אם גר בדירה הציבורית עם הדייר החוזי בתאריך הקובע 1.8.09, יהיה זכאי אם התגורר ברציפות ולא פחות מ-4 שנים בדירה עם הדייר החוזי לפני פטירתו או מעברו למוסד סיעודי. תקופת 4 שנים תכלול הן מגורים לפני התאריך הקובע והן לאחריו ובלבד שכל תקופת המגורים היא רציפה (דוגמאות לקבוצה זו – נספח יב).

12.2.2 קבוצה ב'

אם גר עד התאריך הקובע 1/8/09 ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך 4 שנים לפחות (דוגמאות לקבוצה זו – נספח יב)

2.12.3 קבוצה ג'

אם לא התגורר בדירה הציבורית בתאריך הקובע 1/8/09, או גר עד התאריך הקובע ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך תקופה קצרה מ-4 שנים, אך התגורר עם הדייר החוזי לפחות 3 שנים לפני פטירתו או מעברו למוסד סיעודי, יהיה זכאי רק אם יוכר כזכאי לדירה ציבורית לפי כלל הקצאת דירה בשיכון הציבורי"

1. סעיף 3 האמור והאבחנה בין שלוש הקבוצות מבטאת את תיקון מס' 3 לחוק הדיור הציבורי (להלן: התיקון), אשר קבע כי בניגוד למצב הקודם (לפיו לא הוגדר מספר שנים מינימלי של מגורים לשם הכרה כ"דייר ממשיך") זכאות של דייר ממשיך כפופה למגורים במועד הקובע כמו גם מגורים רציפים למשך 4 שנים עם הדייר החוזי ולחילופין מגורים למשך 3 שנים עם הדייר החוזי בנוסף לזכאות של הדייר עצמו לדיור הציבורי בהתאם לכללים.
2. לטענת התובעת, הקבוצה החלה לענייננו היא קבוצה ג'. זאת מאחר שמדוחות המעגל עולה בבירור שהנתבעים החלו להתגורר בדירה רק לאחר חודש מאי 2010. גם מתמצית רישום מרשם האוכלוסין שצירף הנתבע 2 (נספח א' לבר"ל ונספח 20 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנבתע 2; להלן: תמצית רישום האוכלוסין הנתבע 2) עולה כי כתובתו שונתה לכתובת הדירה ביום 29.1.14 בלבד. דהיינו, הנתבעים לא התגוררו עם הדיירים החוזיים בתאריך הקובע. במצב דברים זה, לשם זכאות כדיירים ממשיכים עליהם להוכיח מגורים עם הדיירת החוזית למשך 3 שנים לפחות, וכן, לעמוד בתנאים הקבועים לשם הכרה כזכאי לדירה ציבורית. אכן, הנתבעים עונים על התנאי הראשון (קרי: מגורים עם הדיירת הזכאית משך תקופה של 3 שנים לפני פטירתה), אולם מאחר שהם אינם מתקיימים מקצבת השלמת הכנסה במשך 12 חודשים ומאחר שמדובר בתנאים מצטברים, לא ניתן להכיר בהם כדיירים ממשיכים.
3. מנגד טוענים הנתבעים, כי הנתבע 2 נכנס בגדרה של קבוצה א'. הנתבעים מפנים בעניין זה גם לסעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009 (להלן: חוק ההתייעלות הכלכלית), אשר קובע את הוראות המעבר מהתקופה שקדמה לתיקון לתקופה שלאחריה. הנתבעים מבקשים להסתמך לעניין זה על אותה תמצית רישום מרשם האוכלוסין של הנתבע 2 שהוגשה מטעמם, ולפיה הנתבע 2 התגורר בדירה בין 30.1.05 ועד ליום 2.5.10 וכן תמצית רישום של הנתבעת 1 (נספח ב' לבר"ל ונספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 1); דהיינו, הנתבע 2 התגורר בדירה במועד הקובע – 1.8.09. עוד מבקשים הנתבעים להסתמך על טפסי רישום ילדיהם של הנתבעים למוסדות לימוד (נספח 21 לתצהירי עדות ראשית מטעמם), על תעודות לידתם של ילדיהם (נספח 14 ונספח 40 לתצהיר עדות ראשית מטעמם), מסמכים ממשרד התחבורה על שם הנתבע 2 (נספח 23 לתצהיר עדות ראשית מטעמם) וכן מסמכים נוספים המעידים לשיטתם על מגוריהם בדירה בתאריך הקובע. לשיטתם של הנתבעים, יש במסמכים אלה כדי להכריע את הכף ולהביא לדחיית התביעה דנן.
4. להלן אדון בכלל הטענות האמורות, הכוללות את טענות התובעת ביחס לדוחות המעגל ותמציות רישום האוכלוסין והן את טענות הנתבעים ביחס למסמכים הנוספים שעליהם ביקשו לסמוך את הגנתם.

דוחות המעגל:

1. כאמור, התובעת מבקשת לבסס את קביעתה לפיה לא התגוררו הנתבעים בדירה במועד הקבוע, על דוחות המעגל שאותם צירפה. מנגד, מבקשים הנתבעים לכפור במידע המובא בדוחות אלה.
2. במאמרה מאיר העיניים והרלוונטי להפליא לענייננו, מסבירה עורכת הדין בקי כהן קשת מהם אותם דוחות מעגל:

"המסמך המכונה על ידי החברות המשכנות ובתי המשפט "ביקורי מעגל", נושא תפקיד מרכזי במתן מענה לשאלה – שבה יש להכריע בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי – והיא האם הדייר גר עם הדייר החוזי, לפחות שלוש שנים טרם פטירתו או מעברו למוסד סיעודי. מסמך "ביקור המעגל" הוא טופס מודפס המכיל את המידע הקיים על הדירה במערכת הממוחשבת. בהתאם לנוהל, כל שנה אמור עובד החברה, המכונה רכז, להגיע לביקור בדירה ולהביא עימו את הטופס. על הדייר לפגוש את הדיירת ולשוחח עמה, להסתובב בדירה על בסיס המידע שאסף, למלא את החסר בטופס. אם יש אי-התאמה בין הטופס המודפס לבין מה שהוא מוצא בביקור, עליו לתקן את הטופס באופן ידני. בסוף הביקור על הרכז להחתים את הדיירת על נכונות הכתוב בטופס. הטופס מתייחס לשאלות: מי גר/ים בדירה, מה הכנסותיהם, מה מצב הדירה והאם יש צורך בביצוע תיקונים בדירה". (ר': בקי כהן קשת "ביקורי מעגל או ביקורת מעגלית", מעשי משפט ט(2), 179, 184; להלן: כהן-קשת).

1. התובעת צירפה לכתב התביעה דוחות מעגל שנערכו באמצעות הגב' מלכה (מלי) צדוק מטעם התובעת (להלן: גב' צדוק), מהתאריכים: 3.9.02, 26.5.03, 14.6.04, 20.6.05, 19.2.08, 6.1.09, 3.5.10, 7.12.11, 16.5.12, 6.8.13, 21.8.14, 30.8.15, 13.9.16 ו- 14.5.17 (נספחים 10א' -10יד' לתצהיר עדותה הראשית של גב' צדוק וכן נספחים ב1-ב14 לתשובת משרד השיכון בעת"מ זפרני 2) הקובעים בתמצית את הממצאים הבאים:

1. מדוחות אלה עולה, כי ביום 3.9.02 אכן התגורר הנתבע 2 עם הוריו המנוחים. עם זאת, עולה כי החל מיום 26.5.03 ועד 3.5.10 התגוררו הוריו המנוחים של הנתבע 2 בגפם בדירה והנתבע 2 לא התגורר עמם. עוד עולה, כי מאז דוח מעגל מיום 7.12.11 ועד ליום 14.5.17 התגוררו בדירה הדיירת החוזית, גב' זפרני ז"ל, הנתבעים וילדיהם.
2. הנה כי כן טוענת התובעת, הדוחות מעלים בבירור כי הנתבעים החלו להתגורר בדירה רק לאחר חודש מאי 2010, וכפי שעלה מהביקור העוקב מיום 7.12.11. במצב דברים זה, הנתבעים התגוררו יחד עם גב' זפרני ז"ל, במשך שלוש שנים טרם פטירתה, ביום 23.3.16. בהינתן, כאמור, מסגרת המגורים משך תקופה של 3 שנים בלבד עם הדיירת החוזית, הרי שהנתבעים נדרשים להוכיח עמידתם בתנאי של זכאות עצמאית לדירה ציבורית, בהתאם להוראות הקבוצה השלישית, וכאמור לעיל, ברי כי אין הנתבעים עומדים בתנאי זה. בהקשר זה מצויין למשל בדוח מעגל משנת 2016, כי הנתבע 2 עובד כעצמאי (מוסך), ואילו הנתבעת 1 עובדת במשרד בהרצליה. לדבריה של הנתבעת עצמה היא עבדה במהלך השנים הן כמנהלת משרד עו"ד ואח"כ בחברת אנרגיה (עמ' 26, ש' 30-31 לפר'). מנגד טוענים הנתבעים, כי דוחות המעגל שהוצגו על ידי התובעת אינם נאמנים למציאות, כאשר בפועל הנתבע 2 התגורר בדירה כל חייו (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית) והנתבעת 1 עברה להתגורר עמו בדירה, עם נישואיהם בשנת 2000. ביקורי המעגל שנערכו על ידי גב' צדוק לא היו מקיפים דיים והביאו לידי טעויות ברישום. עוד לשיטתם, דוחות המעגל אינם חזות הכל, ולעיתים ניתן למצוא פגמים באופן עריכתם, כאשר ישנם מקרים שמשקלם של דוחות המעגל יפחת אל מול ראיות ממשיות אותן הציגו התובעים.
3. נשאלת אם כן השאלה, מהו מעמדם של דוחות המעגל? האם אכן ניתן לבסס את טענת התובעת לפיה לא גרו הנתבעים בדירה במועד הקובע על סמך דוחות אלה? הפסיקה התייחסה לשאלות אלה וקבעה כי דוחות המעגל מהווים ראייה מרכזית בנוגע להחלטות בעניין מעמדו של דייר ממשיך ודייר זכאי, וכי:

"אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת" (עע"מ 2732/14 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 28.1.15); להלן: שניידר).

גם בעת"מ 43647-07-13 שניידר נ' מדינת ישראל ואח' (נבו, 21. 2.14) נפסק כי:

"ביקורי המעגל, הנערכים באורח ספונטני, הם אחד הכלים המרכזיים בידי המשיב לבירור השאלה מי מתגורר בדירות הדיור הציבורי".

1. כהן-קשת מתייחסת גם היא למעמדם של דוחות אלה במאמרה. היא מוצאת כי קיים בהקשר זה פער בין המסלול המנהלי למסלול האזרחי המתנהל בבתי משפט השלום, וקובעת כי בעוד שבתי המשפט המנהליים (הדנים בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית שלא לראות בעותר כ"דייר ממשיך") נוטים שלא לערער על מעמדם הראייתי של "ביקורי המעגל" או לנהל דיון על אופן עריכתם, הרי שבתי משפט השלום (הדנים בזכאות במסגרת תקיפה עקיפה) נוטים לפקפק לא אחת במהימנות דוחות אלה, הן בשל האופן בו מקויימים המפגשים הללו ומיעוט הזמן המוקדש לביקור והן לאור הממצאים העולים מהדוחות עצמם, כגון: מיעוט הפרטים המופיעים בהם והסתירות בין הדוחות השונים (היא מפנה בעניין זה לת"א (קריות) 3987/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון ישראל בע"מ נ' יצחק (פורסם בנבו, 26.6.07), ות"א (ב"ש) 5485/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון ישראל בע"מ נ' שלומי (פורסם בנבו, 16.3.08). כהן-קשת משערת כי פער זה נובע מההבדלים בסדרי הדין בערכאות השונות והעובדה כי שופטי בית המשפט השלום נחשפים "במישרין לעדויות על אופן איסוף הראיות ודרך עריכת המפגש" (כהן-קשת, עמ' 186). חרף האמור לעיל, יישום הדברים לענייננו מביא לטעמי דווקא לתוצאה ההפוכה, כדלקמן:
2. עיון בדוחות המעגל שהוגשו על ידי התובעת מעלים כי הם מולאו בפירוט רב, תוך התייחסותה של גב' צדוק לכלל הרובריקות הקיימות בדוחות שמולאו לאורך השנים ומבלי להחסיר פרטים. בהקשר זה יצויין כי בכלל הדוחות עד לשנת 2009 ישנה התייחסות למצב תחזוקת הבניה, ובכלל זה לחדרי השירותים והאמבטיה, ואף להוספת מחסן בחצר הבית. כדי לעמוד על דקדקנותה של גב' צדוק בסקירת הדירה אדרש דווקא לעדותו של הנתבע 2 בחקירתו הראשית. הנתבע 2 מעיד (בעמ' 15, ש' 16 לפר') כי – "מדובר בדירת קרקע עם 5 מדרגות. מלי תמיד סופרת מדרגות כשהיא מגיעה.". דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. גב' צדוק התייחסה בדקדוק רב לכל פרט בדירה ואף ספרה "תמיד" את המדרגות!
3. כן מפורט בדפוס שטח הדירה, העומד על 55 מ"ר. כלומר, ענייננו בדירה בעלת שטח קטן, שברי כי לא ניתן להסתיר בה דיירים נוספים המתגוררים בה (במיוחד כאשר לטענת הנתבעים התגוררו בדירה 6 נפשות נוספות באותה עת). בעניין זה אוסיף, כי אין לטעמי לייחס חשיבות רבה לעובדה שחסרים דוחות משנים 2006-2007, שכן הם ממילא אינם רלוונטיים לענייננו ואין בהם כדי לקטוע את הרצף של מגורי ההורים המנוחים בדירה בגפם, רצף אשר נקטע, לשיטת התובעת, רק בשנת 2010 לכל המוקדם. כמו כן, הגב' צדוק הסבירה בחקירתה הנגדית (עמ' 27, ש' 17 לפר') חוסר זה בעובדה שבשנים אלה ביקשו הוריו המנוחים של הנתבע 2 לרכוש את הדירה. הדברים אף עולים מהדוח מיום 19.2.2008, שבמסגרתו מוזכר ביקור קודם מיום 18.6.2007, וכאשר במסגרת הדוח הנ"ל (משנת 2008) נכתב בהערה – "בשלבי רכישה...".
4. על כל פנים, הגב' צדוק, עורכת הדוחות, הופיעה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת העתירה בעת"מ זפרני 2. במסגרת העתירה מסרה גב' צדוק כי הנתבע 2 אכן התגורר בדירה בשנת 2002, וכי היא התרשמה כך הן משיחותיה עם הוריו המנוחים והן מביקוריה בחדרי הבית (ש' 3, עמ' 2 לפר' עת"מ זפרני 2). עוד מסרה, כי לרוב דיברה עם אביו המנוח של הנתבע 2, למרות שגם גב' זפרני (אמו המנוחה של הנתבע 2) הייתה נוכחת (ש' 11-12, שם). כמו כן, מסרה את הדברים הבאים:

"אם יש ילדים שמתגוררים, רואים את זה. רואים מחשב, רואים שולחן, רואים עגלה, רואים חפצים כמו שמיכות. אין שעות קבועות לביקור." (ש' 28-29, שם).

1. כב' השופט מנחם פינקלשטיין התייחס גם הוא לעניין וקבע כי:

"...מדובר כאן ברצף של דוח"ות ביקורי מעגל, הן לגבי התקופה שעד למות הדייר החוזי (אביו המנוח של העותר) בשנת 2011, והן לגבי התקופה שלאחר מכן. בעוד אשר הדו"חות שמשנת 2003 עד שנת 2010 מלמדים כי הדיירים החוזיים התגוררו לבד, הרי הדו"חות החל משנת 2011 מלמדים כי באותן שנים התגוררו בדירה הדיירת החוזית, היינו אמו של העותר, וכן העותר, רעייתו לשלושה ילדים. אין חולק, והדבר גם עולה מהעיון בדו"חות עצמם, שיש גם דיאלוג בין מי שערך את ביקורי המעגל לבין מי שגר במקום (ניתן לראות זאת מרישומים בכתב יד של עורך הדו"ח בדו"חות השונים). זאת ועוד, במקרה דנן מי שערכה את הדו"חות נמצאת באולם בית המשפט ודבריה, שצוינו בפרוטוקול, משקפים גם פענוח של דברים שכתבה בכתב ידה". (ש' 3-11, שם).

1. הנה כי כן, מדבריו של השופט פינקלשטיין עולה כי הוא בחן את דוחות המעגל לעומקם וניהל דיון אודות אופן עריכתם. השופט פינקלשטיין התרשם כי הדוחות לא נכתבו כלאחר יד והתבססו על שיח עם הדיירים וסיורים בדירה. מקביעות אלו התרשמתי, כאמור, גם אני.
2. לא זו אף זו, הגב' צדוק הגישה תצהיר עדות ראשי במסגרת ההליך שלפניי ונחקרה אודותיו על ידי ב"כ הנתבעים. עדותה לפניי הייתה קוהרנטית וסדורה, והתרשמתי כי היא נטולת כל אינטרס במתן עדותה, אשר יהיה בו כדי לגרום נזק לנתבעים. גב' צדוק מסרה כי זמני הביקור שנלוו לדוחות המעגל ארכו בממוצע 15-18 דקות (ש' 4, עמ' 27 לפר'), וכן מסרה את הדברים הבאים:

"במקרה דנן נכנסתי לבית. שוחחתי עם האמא. הלכתי איתה בין החדרים. זה היה ב 2005, 2004. אני כן נכנסתי לדירה. לא חייב שאיכנס לכל חדר. האמא הראתה לי חלון ממנו ראיתי מחסן. המחסן היה מאחורי הבנין." (ש' 6-9, עמ' 27 לפר').

כמו כן יפים לענייננו הדברים הבאים:

"ש. בתחילת התצהיר בסעיף 3 את אומרת שאת עובדה (צריך להיות: עובדת. י.פ.) כבר 31 שנים בעמידר. את בעצם נכנסת, בואו תחתמו שלום בי.

ת. אני לא מקבלת את זה, זה ממש לא אני". (ש' 8-10, עמ' 29 לפר').

1. בהקשר זה לא אוכל לקבל את טענות הנתבעים לפיהן גב' צדוק לא ביקרה בכל חדרי הבית, כאשר הם עצמם לא נכחו לדבריהם בכל הביקורים. כאמור לעיל, מדובר בדירה קטנה של כ-55 מ"ר, ולא ניתן להסתיר דיירים נוספים וציוד נוסף של דיירים נוספים המתגוררים בדירה. יתירה מכך: גב' צדוק פירטה באופן מלא ומושלם את פרטי הדוח, ובמקום שהיה צורך בהוספת פרטים שונים בכתב יד עשתה זאת על גבי טופסי דוחות המעגל. כאמור לעיל, אף הנתבע 2 עצמו מודה כי גב' צדוק היתה סופרת את המדרגות בכניסתה לדירה, התנהלות המעידה על רמה גבוהה ביותר של דקדקנות. משכך, אין לי אלא לקבל את גרסת גב' צדוק, המגבה עצמה על ידי דוחות המעגל, במלואה.

הדיירים החוזיים התקשרו עם התובעת באמצעות הנתבע 2

1. במסגרת תצהיר עדותו הראשית מסר הנתבע 2 כי לבקשת הוריו המנוחים היה נוכח בחלק מהביקורים שנעשו על ידי גב' צדוק. הוא מסר כי הוא (הנתבע 2) היה מתרגם לאביו דובר המרוקאית את דבריה של גב' צדוק ואז היה האב המנוח חותם. עוד הוא מסר בתצהירו, כי בבית ובחדרים תמיד היו משחקים של הילדים אולם גב' צדוק מעולם לא התעניינה בתכולת החדרים. עם זאת, עדותו של הנתבע 2 במסגרת חקירתו הנגדית, כמו גם עדותה של הנתבעת 1, היו מלאות סתירות (כפי שיפורט בהמשך). מנגד, הייתה עדותה של גב' צדוק באשר לאופן התנהלות ביקורי המעגל סדורה, קוהרנטית ואמינה, כאמור.
2. באשר למעורבותם של ההורים עצמם, הדיירים החוזים, בכל הקשור לדירה, הרי שמצאתי כי אכן ההורים לא שלטו היטב בשפה העברית וממילא נדרשו לסיוע מצדו של הנתבע 2 כדלקמן.
3. בהקשר זה אפנה למשל לדבריה של האחיינית קרין טולדנו (להלן: טולדנו), במסגרת חקירתה הנגדית, שבה היא נשאלת מדוע סביה לא פירטו כי היא מתגוררת בדירה כדלקמן:

"ש. מי שחתום על דו"חות המעגל הם סבא וסבתא ומי שמוסר את מספר הנפשות זה סבא וסבתא.

ת. הסבים לא בחיים כבר 9 שנים. סבתא שלי לא היתה בן אדם שהכי מבין. לא מערבים אותנו, זו משפחה פרמיטיבית." (עמ' 12, ש' 27-29 לפר').

1. כן אפנה לעדות של מר מוטי האורינאן (להלן: האורינאן). הוא נדרש בחקירתו הנגדית לספר על המשפחה של הנתבע 2 והוא מבהיר:

"ש. מה אתה יכול לספר לי על אמיל?

ת. זו משפחה מסכנה. אמא שלו לא דיברה עברית טוב. הם עלו ממרוקו. היה לו אח שלא היה בסדר והוא נפטר. גם האחיות היו ככה ככה. אמיל היה היחיד שיכול לעזור להם. הוא היה לוקח אותם, מחזיר אותם. זה היה ב 20 השנים האחרונות." (עמ' 13, ש' 24-27 לפר').

1. הדברים עולים גם מעדותו של יהודה כרשיש (להלן: כרשיש) כדלקמן:

"ש. מה אתה יכול לספר על אמיל?

ת. לדעתי זה ילד שגדל והציל את המשפחה. הוא גדל במשפחה במצב סוציואקונומי קשה מאוד. גדל ויצא לעבודה, למד. הוא תמך בהורים שלו...." (עמ' 6, ש' 27-29 לפר').

1. גם הנתבע 2 עצמו מעיד כי אביו לא היה מבין עברית והוא תרגם לו את המסמכים במסגרת ביקורי המעגל, כדלקמן:

"ת. היא היתה אומרת שזו ביקורת שגרתית. ברוב הפעמים אני חתמתי ולפעמים גם אבא. אבא לא היה מבין עברית והייתי מתרגם לו במרוקאית. הוא היה אומר לי מה עושים. הייתי אומר לאבא לחתום. הוא היה חותם בצרפתית." (עמ' 17, ש' 31-33 לפר')

כלומר: הנתבע 2 עצמו היה מנחה את אביו כיצד לפעול, בהינתן שאביו לא תקשר עם גב' צדוק בשל קשיי שפה.

1. עולה אפוא התמונה כי ההורים לא הסתדרו בעצמם (בין היתר, בשל קשיי שפה) והנתבע 2 הוא שטיפל בענייניהם. דברים אלו סותרים את הגרסה שלפיה הנתבע 2 לא היה עובר על הדוחות בשנים הראשונות, כדלקמן:

"ש . אתה עברת על הדו"חות כל הזמן?

ת. לפני שתאיר נולדה לא עברתי על הדוחות." (עמ' 18, ש' 6-7 לפר').

ושוב, הדברים נסתרים מהמשך דבריו של הנתבע 2 עצמו, כדלקמן:

"ש. בתקופה הישנה יותר, אתה אומר שאתה גרת בדירה בניגוד למה שכתוב בדו"חות המעגל, בוא תפרט לי איך מתבצע ביקור המעגל על ידי מלי.

ת. מלי היתה מגיעה , מתיישבת על כיסא קבוע ושואלת מי בבית ואם עשו משהו בבית, ההורים היו עונים לה. ואז היא היתה מבקשת חתימות. היא היתה כותבת מחדש מי גר בדירה ואז אבא חתם.

ש. מי היה אומר מי גר בבית?

ת. אני או אבא." (שם, ש' 8-13).

1. כלומר: הנתבע 2 היה מעורה היטב בכל דוחות המעגל, נוכח בביקורים ואף מדריך את הוריו היכן לחתום! הדברים מתיישבים היטב עם דוח המעגל מיום 6.1.09, שבמסגרתו כותבת גב' צדוק כי שמו של הנתבע 2 מופיע בצירוף מס' הטלפון שלו, עם הנחיה "להתקשר בקשר לסכום". ועוד יוער בעניין זה, כי התרשמותי היא שיתכן ופירוש הכיתוב הוא "להתקשר בקשר להסכם", כאשר עובדה זו אף מחזקת את שליטתו ומעורבותו של הנתבע 2 בכל הנוגע לקשר עם התובעת.
2. הדברים עולים אף מהמשך עדותו של הנתבע 2 (עמ' 19, ש' 12-16 לפר'), ולפיהם, כשגב' צדוק היתה מגיעה לדירה, ההורים היו מתקשרים אליו והוא היה מדריך אותם לחתום על הדוחות. כשהוא נכח במפגשים עצמם הוא אף עבר על הדוחות. בהמשך הוא ממשיך לחזק את הטענה כי אביו היה איש מבוגר, שאיננו משקר, וכשהתבקש ע"י גב' צדוק לחתום הוא חתם. לדבריו, הוא עצמו השתדל להתייצב לפגישות המעגל (שם, ש' 29-30). בהמשך, מציין שוב הנתבע 2 כי הסביר לאביו את תוכן המסמך במרוקאית והוא היה חותם (עמ' 22, ש' 5 לפר'). כך גם מסביר הנתבע 2 מדוע אמו טענה בדוח המעגל כי איננה יודעת איפה ממוקם המוסך של בנה, הנתבע 2, וזאת, כיוון שלא שלטה בשפה העברית (שם, ש' 17-19).
3. יוער כי גם הנתבעת 1 מציינת כי הייתה מעורבת בדוחות אלו כאשר נכחה בדירה, ואף ביקשה לשנותם, למשל, כאשר ביקשה לפרט את הבת תאיר (עמ' 26, ש' 5-14 לפר'). גם לדבריה, חותנתה, הדיירת הזכאית, לא ידעה קרוא וכתוב (שם, בש' 14). עוד מחזקת הנתבעת 2 את הטענה כי בעלה, הנתבע 1, היה מעורב בדוחות המעגל, וכאשר גב' צדוק הגיעה הוא נכנס ממקום עבודתו במוסך בחצר הבית לתוך הבית (שם, ש' 20-21).
4. והנה, כאשר נשאל הנתבע 2 האם הוריו הסתירו דבר מה ביחס למגוריו בדירה, הוא משיב כי אינו יכול להשיב ביחס לסוגיה זו, כיוון שלא היה מעורב בכך (עמ' 20, ש' 12 לפר'). כלומר: הנתבע 2 היה מעורב עד צוואר בדוחות המעגל, הדריך את הוריו, אנשים מבוגרים הנתקלים בקשיי שפה (בלשון המעטה), שמבקשים את אישורו שלו לחתום על כל מסמך, ואילו ביחס להעלמת עובדת מגוריו בדירה הוא פתאום טוען כי לא היה מעורב בכך. ברי כי אין לקבל טענה זו!
5. יודגש כי הנתבע 2 עצמו מעיד כי נכח ברוב דוחות המעגל (במקרים שלא היה בעבודה), והוא אינו משכיל להבהיר מדוע בדוחות לשנים 2003-2010 נכתב כי הדיירים החוזיים מתגוררים בדירה לבדם (ר': עמ' 18, ש' 25-36 לפר').
6. לסיום פרק זה אוסיף עוד, כי בשני הדוחות משנים 2016 ו-2017 נכתב כי מצב האכלוס הוא "פלישה". זאת, בניגוד לשנים קודמות, אז נכתב כי מצב האכלוס הוא "שכירות". הנתבעים לא השכילו להסביר כיצד לא ביקשו למחות אודות סטטוס זה, ומדוע לא הגישו כבר באותו המועד עתירה מנהלית כנגד התובעת. העובדה שלא פעלו כאמור, מעידה אף היא על כך שהיו מודעים לפלישתם ומגוריהם שלא כדין אולם ככל הנראה בחרו שלא להתפנות "ולמשוך זמן" בדירה. כמו כן, גם בשינוי זה יש כדי להעיד על אמינותם של הדוחות, שכן השינוי בסטטוס האכלוס נעשה כאמור לראשונה ביום 13.9.16, חודשים ספורים לאחר מותה של גב' זפרני. הדוחות תאמו, אפוא, את המצב בשטח גם בעניין זה.
7. הנה כי כן, הגב' צדוק הגישה דוחות מעגל מהשנים 2002-2005 ו-2008-2017, ואף נחקרה בגין דוחות אלה. דוחות אלה אף הוצגו בפני הערכאות השונות ונבחנו על ידן. בדומה למסקנותיהן, גם אני באתי לכלל מסקנה כי הדוחות אמינים, מפורטים ויש להסתמך עליהם. אשר על כן, אני קובע כממצא עובדתי כי יש להסתמך על דוחות המעגל שנערכו ע"י גב' צדוק.

תמצית רישום האוכלוסין:

1. הנתבעים ביקשו לסתור את דוחות המעגל באמצעות הצגת תמצית רישום אוכלוסין בעניינם. תמצית רישום האוכלוסין של הנתבע 2 מיום 18.1.18 קובעת כי הנתבע התגורר בדירה מיום היוולדו ועד ליום 2.11.04 באופן רציף. ב-2.11.04 שונה מענו של הנתבע 2 לכתובת הבאה: רח' ברקת 73, שערי תקווה (להלן: שערי תקווה), וביום 20.1.05 שונה מענו פעם נוספת למען הדירה. כמו כן, תמצית הרישום קובעת כי ביום 2.5.10 עבר הנתבע 2 להתגורר בכתובת הבאה: רח' ביאליק 6/12, רעננה (להלן: ביאליק). תמצית רישום האוכלוסין של הנתבעת 1 מיום 18.1.18 קובעת כי מענה הרשום הוא מען הדירה, כאשר הנתבעת 2 עברה להתגורר בה ביום 11.12.02.
2. תמציות רישום אלה מעידות, לשיטת הנתבעים, על כך שהתגוררו בדירה במועד הקובע – 1.8.09. יתירה מכך, הנתבעים טוענים כי לא זו בלבד שהנתבע 2 התגורר למעשה כל חייו בדירה, אלא שגם הנתבעת 1 לא עזבה אותה מהמועד שבו עברה להתגורר בה – בשנת 2000. לטענת הנתבע 2, שינויי המענים בתמצית הרישום – הן לכתובת בשערי תקווה והן לכתובת בביאליק – נעשו "לשם הפרוטוקול בלבד", פעם אחת לשם זכאות לרישיון נשק לצרכי עבודה ופעם שנייה בשל חשש כי רשויות הרווחה יוציאו את ילדי הנתבעים מחזקת הוריהם.
3. מעבר לעובדה כי תמציות הרישום של הנתבעים מעלים קשיים כשלעצמם, בין היתר, בשל העדר אחידות בין בני הזוג הנתבעים הטוענים כי מעולם לא התגוררו בנפרד, כאשר תמציות רישום האוכלוסין אינן תואמות, הרי שקיים קושי אמיתי להתבסס על רישומים אלה, שעה שהנתבעים עצמם מודים שחלקם נעשו לצרכים פיקטיביים וכי אין בהם כדי לשקף את המצב בפועל. רוצה לומר: הנתבע 2 עצמו מודה כי לא פעם דיווח דיווחים כוזבים לרשויות באופן מניפולטיבי ומתוכנן ולשם אינטרסים אישיים. במצב דברים זה, הכיצד ניתן להיבנות מתמציות רישום אלה?!
4. דברים אלה נכונים ביתר שאת, כאשר מנגד לתמציות הרישום האמורות ניצבים דוחות המעגל, אשר אמינותם לא עורערה ואשר לא הוכח (ואף לא נטען) כי לעורכת הדוחות היה אינטרס כלשהו במסירת מידע שגוי.
5. לא זו אף זו, תמציות רישום אלה כבר הוגשו במסגרת עת"מ זפרני 2 והיו לנגד עיניו של כב' השופט פינקלשטיין במעמד הכרעת הדין. וזו הייתה התייחסותו לעניין:

"למעשה הראיה היחידה שעליה ניסו להסתמך ב"כ העותרים הם תמצית רישום ממרשם האוכלוסין של הבן אמיל ורעייתו העותרת ענבר. ואולם, ברור הדבר שיש עדיפות חד משמעית לביקורי המעגל הנערכים באופן שוטף ובזמן אמת על פני תמציות רישום ממרשם האוכלוסין. זאת ועוד תמציות הרישום במקרה זה אינן חד משמעיות. כך לגבי העותר, אמיל זפרני יש תמצית רישום אחת המלמדת על כניסה לדירה ביום 29/1/14, וכן רישום של מענים קודמים בתאריכי כניסה שונים". (ש' 28-32, עמ' 6 לפר').

1. אשר על כן, אני מוצא כי יש להעדיף את דוחות המעגל על פני תמציות הרישום במרשם האוכלוסין.

לא ניתן לזקוף לזכות הנתבעים טענה לפיה מסרו מידע שקרי לתובעת כדי להימנע מתשלום

1. הנתבעים מבקשים לטעון כי הסיבה לכך שלא דיווחו אודות מגוריהם לגב' צדוק במסגרת ביקורי המעגל נבעה מהעובדה שדיווח זה היה גורר בצידו העלאה של דמי השכירות החודשיים – תשלום שבו לא היו יכולים לעמוד הוריו המנוחים של הנתבע 2 והנתבע 2. ואלו דבריו של הנתבע בתצהירו (סעיף 3):

"על פי העתקי ביקורי המעגל אותם הגישה התובעת כנספח לתגובה לעתירה שהגשתי עולה כי אני רשום בשנת 2002 ולאחר מכן רשום שוב רק משנת 2011. אבא שלי חי מקצבת זקנה ועל כן שעמידר דרשו ממנו תוספת שכר דירה בגובה של 600 ₪ ומכיוון שאני לא עבדתי באותה תקופה ולא יכולתי לסייע בתשלום שכר הדירה אבא שלי לא הוסיף אותי לרישום."

במסגרת חקירתו הנגדית דומה שהנתבע 2 ביקש להתחמק מנטילת אחריות באשר לרישום כוזב זה:

"ש. זה אומר שאביך ז"ל שיקר את המידע על המגורים שלך בדירה.

ת. אני לא יכול לדעת מה היה כשלא הייתי שם. הם דרשו תוספת של שכירות עבור דיירים מעל 21 שממשיכים לגור בדירה.

....

ש. הם רצו להסתיר את העובדה שאתה גר בדירה.

ת. אני לא יכול להגיד לך משהו של ההורים, אני לא הייתי מעורב בזה." (ש' 25-26, עמ' 19 לפר'; ש' 11-12, עמ' 20 לפר').

1. ויודגש: הנתבע 2 היה הפה של הוריו, שלא השכילו לתקשר היטב בשפה העברית. זאת, כפי שפורט באריכות לעיל. משכך, לא אוכל לקבל את טענתו כי לא היה מעורב בהצהרות הוריו. זאת, במיוחד כאשר למשפחה הגרעינית היה אינטרס להימנע מלפרט את מגוריו של הנתבע 2 בדירה.
2. מעבר לעובדה כי ניסיון "התנערות" זה והטענה אודות העדר יכולת לשלם אינה עולה בקנה אחד עם טענות שונות של הנתבעים, בהן שכירת דירות באלפי שקלים "לשם הפרוטוקול בלבד" (ואשר ידונו להלן) וטענות לפיהן היה הנתבע 2 מעורב בביקוריה של גב' צדוק ובחינתם של דוחות המעגל, הרי שאין כל ספק כי מדובר בטענה המעידה על חוסר תום ליבם של הנתבעים ואשר מעלה קושי לקבלה ולהתחשב בה בבחינת "שלא יצא חוטא נשכר".
3. גם הפסיקה ניסתה להתמודד עם סוגייה זו, תוך שהיא מודעת לקושי ולבעייתיות אשר יוצר התמריץ לדיווח בלתי אותנטי של דיירי הדיור הציבורי. וכך ניסחה זאת כהן-קשת:

"יש דואליות של התוצאות האפשריות אם תדווח הדיירת כי גר עימה אדם נוסף. מצד אחד, מסירת דבר מגוריו של האדם הנוסף, יכולה להעניק לאותו אדם, בבוא היום, ראיה על מגוריו בדירה וזכויות כדייר ממשיך. מצד אחר, אותה הדיירת נוטלת סיכון – שגבולותיו אינם ידועים לה – החל מהעלאה אפשרית של שכר הדירה, בלא שנסיבותיה הכלכליות מאפשרות לה לשלם יותר, ועד לטענה כי הפרה את החוזה. אף ההסתכנות הקטנה ביותר - העלאת שכר הדירה - כרוכה בפרמטרים בלתי ידועים, שכן גובה הסכום שיתווסף, אם יתווסף, יוודע לה רק בדיעבד. לעיתים בדיונים בבתי המשפט, טוענת החברה המשכנת כי הדיירת לא דיווחה על מגורי הדייר הנוסף בדירה היות שביקשה לרמות את המערכת ולזכות בתשלום שכר דירה מופחת. המשכה של אותה טענה הוא כי יש להחיל את הכלל "לא יהא חוטא נשכר", ולפיכך המשפחה אינה יכולה היום לשנות את הדיווח הקודם של הדיירת ולהרוויח מהטענה שהדייר הנוסף גר בדירה".

1. סוגיית מסירת הדיווחים הכוזבים נדונה בשלושה פסקי דין של בית המשפט העליון בשנים האחרונות, וכן בפסיקת הערכאות הדיוניות. בעניין ת"א (ת"א) 29237-08-17 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' רחל סיסו (פורסם בנבו, 15.11.20; להלן: עניין סיסו) סוקר כב' השופט חבקין פסיקות אלה: עע"ם 2851/13 סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 23.6.14); עניין שניידר ועע"ם 8782/14 מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 12.6.2017).
2. השופט חבקין מצא כי הן בתי המשפט המנהליים והן בתי משפט השלום הסתייגו מדיווחים כוזבים, כאשר אלה נזקפו לחובת הדיירים בשני היבטים: ראשית, הם הובילו לכך שבית המשפט התקשה לקבל את גרסת הדיירים שלא עזבו את הדירה, כאשר לא אחת נקבע שהנטל הראייתי הנדרש מדיירים אלה להראות מגורים רציפים בדירה הוא נטל מוגבר. בעניין זה הוא מפנה לת"א (ב"ש) 1696/09 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' איפרגן (פורסם בנבו, 22.9.2013); ת"א (אשד') 26364-01-13 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' סטולברג (פורסם בנבו, 3.8.15); ות"א (ב"ש) 58613-12-14 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פרץ (פורסם בנבו, 16.6.19). שנית, נקבע כי דייר שדיווח דיווח כוזב מנוע מלטעון אחרת מכוח עקרונות כלליים של תום הלב ואין חוטא יצא נשכר.
3. וכך מסכם השופט חבקין את הנושא:

"מפסיקה זו עולה שאין לקבל מסירת דיווח שגוי על אודות מספר הדיירים בדירה, דיווח שמטרתו להפחית את שכר הדירה על חשבון הקופה הציבורית ובעיקר בניגוד לתמריץ ששכר הדירה נועד לשרת כעולה מנוגד המדרוג והתכלית שעמדה ביסודו. בית המשפט העליון קבע שיש להקנות משקל רב לדיווחים מזמן אמת, ושקיומם פועל במישור הראייתי לחובת הדייר הטוען לדיירות ממשיכה בבואו לטעון שהתגורר בדירה בניגוד לדיווחים שבדוחות. בית המשפט אף הוסיף שהעלאת טענה מסוג זה בדיעבד לוקה בחוסר תום לב, ואין לקבלה גם מטעם זה."

ועוד מוסיף השופט חבקין:

"נזכיר שמדובר באוכלוסיה קשת יום, ושתכלית החברה לדיור ציבורי היא לסייע לה. בדיקה מעמיקה כאמור, כמו גם נקיטת פעולות בעקבות ממצאיה (העלאה חד צדדית של דמי השכירות בגין ממצאים על דיירים לא מדווחים, ונקיטת הליכים משפטיים בגין הפרת החוזה בהקשר זה), הייתה גוררת חיכוכים עם אותה אוכלוסייה, ומעוררת כשלעצמה קשיים. בכלל זה הדבר הצריך הכרעות מתאימות במישור שיקולי המדיניות, והקצאת משאבים לאכיפה. גם מטעם זה יש קושי לקבל בדיעבד את טענת הדייר הממשיך שלפיה הבדיקות שביצעה התובעת והסתפקה בהן, כעולה מדוחות ביקורי המעגל..., אינן מהימנות, שעה שהדייר עצמו מסר מידע כוזב והסתיר את האמת..."

1. לבסוף, ברי כי על מנת "שהבדיקה העתית שנערכת תיתן מענה לשאלה אם מתגוררים בדירה דיירים נוספים זולת הדייר החוזי - על הבדיקה להיות מעמיקה יותר, ולכלול גם תחקור פולשני של הנוכחים, ואף סריקת חדרי הדירה עצמה." (עניין סיסו). בדיקות כאמור התקיימו במקרה דנן, והכל כפי שפורט בהרחבה לעיל.
2. מעבר לכל האמור, אפילו אם היה בית המשפט מבקש להתחשב במורכבות הדברים הרי שפעמים רבות הוא נעדר כל אפשרות להתחקות אחר הדברים כהווייתם. כך, מרגע שבחרו הדיירים לדווח דיווח כוזב, וזאת אף אם לא היו מודעים להשלכות של דיווח כאמור, אין כל דרך לדעת אם אכן התגוררו בדירה, אם לאו. זאת, למעט מקרים בהם מצליחים הדיירים להציג ראיות והוכחות אשר יהיה בהן כדי לסתור את דוחות המעגל. תביעה זו לא באה בגדרם של אותם המקרים, וזאת, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

המסמכים הנוספים ומשמעותם:

1. לטענת הנתבעים, בפני הערכאות השונות שדנו בעתירתם, לא היו כל המסמכים הדרושים. זאת, כאמור, בשל כשל בייצוג בעת"מ זפרני 1 ו-2, ובהמשך, במסגרת הערעור לבית המשפט העליון, מחמת שטרם גובשו. בכוחם של מסמכים אלה, כך נטען על ידי הנתבעים, להשפיע על זכאותם. מנגד, טוענת התובעת, כי להוציא תצהירי עדות ראשית שונים שצירפו הנתבעים, כלל המסמכים כבר הוצגו ונדונו על ידי הערכאות השונות, טענה אשר עולה גם ממסמכי העתירה.
2. אכן, המסמכים החדשים שהוצגו במסגרת התובענה דנן הם תצהירי הנתבעים, המלווים בנספחים ותצהירי שכנים ובת משפחה. משכך, הדיון בפרק זה יתמקד בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים והנספחים להם: תצהירי הנתבעים, תצהירו של כרשיש, תצהירה של טולדנו ותצהירו של האורינאן.
3. במסגרת תצהיר עדותה הראשית של הנתבעת 1 צורפו המסמכים הבאים שנשלחו לכתובת הדירה, ויש בהם לשיטת הנתבעים כדי להעיד על מגוריהם בה בתאריך הקובע וקודם לו: מכתבים מבנק לאומי משנים 2005 ו-2009; כרטיס אשראי שנשלח לנתבעת 1 משנת 2005; הפניה לבדיקות לנתבעת 1 משנת 2006; מסמכים מבית חולים מאיר משנת 2007; אישור רישום שינוי בעלות רכב מאת משרד הרישוי משנים 2007 ו-2009; רישיון נהיגה של הנתבעת 1 משנת 2009; מסמכים ממשרד התחבורה משנת 2009; תמונות ילדי הנתבעים בדירה; מסמכים מבנק דיסקונט משנת 2009; מכתב מבנק ישראל משנת 2013 ותלושי שכר של הנתבעת 2 משנת 2009. ייאמר כבר כעת: כאשר מאן דהו מוסר לרשויות כתובת שלו, כפי שזו מופיעה במרשם האוכלוסין, גם אם הוא אינו מתגורר בה בפועל, הרי שממילא הרשויות ברובן שולחות את מכתביהן לאותה כתובת, ואתייחס לכך בהמשך.
4. במסגרת תצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2 צורפו המסמכים הבאים: מסמכים מחברת פלאפון משנת 2002; מסמכי הנתבע 2 מבית חולים מאיר משנים 2003, 2005; רישום משטרתי משנת 2006; מסמכים מבית חולים וקופת חולים של בני הנתבעים – סתיו ואוריאן, משנת 2006-2009; מסמכים מחברת ביטוח מגדל משנת 2007; מסמכים ממשרד התחבורה משנים 2005-2007 ו-2010; הצהרת בעלות על כלב של הנתבע 2; חיובים שנשלחו מכביש 6 בשנת 2009; תעודת לידה של בן הנתבעים עילי משנת 2009; תעודת לידה של בן הנתבעים, סתיו, משנת 2002; מכתבים מרשות האכיפה משנת 2010; מסמכים מבנק דיסקונט משנת 2010; מסמכים המעידים על אישור מנוי של לחצן מצוקה "נטלי" משנת 2011; תיעוד ביקור רופא שח"ל משנת 2005; הוראות לחיוב חשבון מאת עיריית רעננה משנת 2008; חיוב אגרת רשות השידור משנים 2008-2009; תלושי שכר של הנתבע 2 משנים 2001-2006; הודעת קנס ממשטרת ישראל משנים 2010, 2012; מסמכים מחברת ביטוח מגדל משנת 2008; טופס רישום לגן ילדים של בן הנתבעים, סתיו, לשנת 2003-2004 (להלן: "טופס רישום לגן הילדים").
5. כאמור, הנתבעים ביקשו להתבסס על מסמכים אלה ולהוכיח באמצעותם רצף מגורים בדירה לאורך השנים, בין היתר, במועד הקובע. אכן, מדובר באסופת מסמכים לא מבוטלת אשר כוללת מכתבים מגורמים שונים הממוענים לנתבעים ונושאים את כתובת הדירה. עם זאת, מסמכים אלה אינם מעידים על מגורים בפועל. העובדה כי מסמכי בנק וביטוח, כמו גם חיובים ומסמכי רשויות, נשלחים לכתובת מסוימת, אינה מעידה על מגוריו של מאן דהוא באותה הכתובת. פעמים רבות קיימת נטייה שלא לשנות כתובות מגורים במוסדות רשמיים אלה מסיבות כאלה ואחרות, ומשכך קיים קושי בביסוס טענת המגורים על בסיס מסמכים אלה. גם טופס רישום גן הילדים עבור הילד סתיו, אשר צורף לתצהיר עדותו של הנתבע 2, אין בו כדי לסייע לנתבעים. זאת, מאחר שטופס זה אינו מעיד על רישום בפועל כי אם על בקשתם של הנתבעים בלבד. כמו כן, טופס זה מתייחס לשנים 2003-2004, כאשר גם אם אכן יש בו כדי לשקף רישום בפועל הוא אינו מעיד דבר על שאלת המגורים במועד הקובע – שנת 2009. אדרבה, העובדה שהנתבעים בחרו להציג מסמך אחד בלבד ממוסד חינוכי, כאשר זה אינו רלוונטי כלל וכלל, מעידה על כך שככל הנראה לא היו מסמכים רלוונטיים מסוג זה בידיהם, ולא בכדי, או שמא, היו ברשותם מסמכים ממוסדות חינוך המעידים אחרת, אולם הם לא היו מעוניינים להציגם.
6. על אלה נוספו, כאמור, תצהירים של מר כרשיש, גב' טולדנו ומר האורינאן. מר האורינאן הצהיר כי היכרותו עם הנתבע 2 היא רבת שנים ומבוססת בעיקרה על שירותי תיקון מוצרי חשמל שהעניק להוריו המנוחים, כמו גם שירותי תיקון רכב שהעניק לו הנתבע 2. מר כרשיש הצהיר כי הוא גר בשכנות לנתבעים שנים רבות אולם מחקירתו הנגדית עלה כי עיקר היכרותו עמם הייתה בצעירותו של הנתבע 2. באשר לגב' טולדנו שהיא אחייניתו של הנתבע 2, הרי שמחקירתה הנגדית עולה כי גרסתה מתבססת בעיקר על עדויות שמועה.
7. מעבר לסתירות שנתגלו בעדויותיהם של האחרונים – סתירות פנימיות וסתירות בין עדות אחת לרעותה ולעדויות הנתבעים – הרי שבחירתם של העדים שנבחרו על ידי הנתבעים להוכיח טענותיהם תמוהה בשל העדר הרלוונטיות שלהם. כך, בעוד שניתן ונדרש היה להעיד מורים ואנשי חינוך של ילדי הנתבעים אשר יעידו אודות מוסדות החינוך שבהם למדו הילדים, כמו גם עדויותיהם של שכנים אשר התגוררו בזמן אמת ליד הנתבעים ויכולים להעיד על מגוריהם ומגורי ילדיהם במועד הקבוע, הביאו הנתבעים לעדות עדים אשר אינם במעגל קרבתם או מגוריהם הראשונים ואשר לפי התרשמותו של מותב זה לא היו חסרי פניות, עובדה שהשפיעה על עדותם. העובדה כי דווקא העדים כרשיש, טולדנו והאורינאן נבחרו להעיד מטעם הנתבעים אומרת דרשני ומחזקת את טענות התובעת לפיה לא התגוררו הנתבעים בדירה במועד הקובע.
8. וזו הייתה תשובתו של הנתבע 2 כאשר נשאל בעניין:

"ש. מדוע לא הוספת מסמך ממוסד רשמי על כך שמעולם גרת בכצנלסון, אתה מבין שלא צריך לבקש ממך? אם היית מביא מסמכים המעידים על כך שבכל השנים הילדים גרו בסמוך לדירה זה היה מסייע לך.

ת. לא ביקשו ממני ולא ידעתי לעשות זאת. אין לי בעיה להשיג מסמך של הילד הראשון על מוסדות הלימוד שלו.

ש. כנ"ל לגבי תצהיר של גורמי חינוך, אני מניח שהכרת כאלה, למה לא הבאת תצהירים שלהם?

ת. אם היו מבקשים מסמך כזה הייתי מוציא כזה.

ש. בית המשפט לא ביקש תצהיר של הבחור מהמכולת, אתה באת להוכיח את טענותיך, למה לא הבאת תצהירים יותר רלוונטיים?

ת. לא ידעתי להביא אותם." (ש' 14-23, עמ' 17 לפר').

1. כלל ידוע הוא בפסיקה כי הימנעות מהבאת ראייה בכלל ואי העדת עד רלוונטי בפרט יוצרת הנחה לחובת הצד שאמור היה להזמינו (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ  פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]) וכי         

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת הימנעות בעל דין מלהביא לעדות ראייה עדות כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה, מד (4) 595).

1. על כל אלה יש להוסיף כאמור את הסתירות שהתגלו בעדויות המצהירים והנתבעים. כך, עדותו של כרשיש, ממנה עלה כי הוא אינו בקי במגורי הנתבעים בדירה בשנים הרלוונטיות ועדותו בדבר המגורים נובעת מהשערות ואינן מבוססות על ידיעה אמיתית. וכך העיד:

"ש. בשנים של 2009 והלאה – מה אתה יודע על כך?

ת. לא יודע.

ש. האם הוא גר ברציפות?

ת. בעיני הוא כל הזמן בבית ברח' כצנלסון"

1. מר כרשיש גם לא היה עקבי ביחס לטענה כי הנתבע 2 מעולם לא עזב את הדירה (ש' 23-16, עמ' 7 לפר'), שעה שטען בתצהירו כי הנתבע התגורר בה כל חייו, אולם העיד בחקירתו הנגדית כי יתכן שעזב לתקופה קצרה. ויודגש, אין מחלוקת כי הנתבע 2 ניהל בשנים הרלוונטיות ובסמוך להן מוסך בחצר הדירה. במצב דברים זה אין זה מן הנמנע כי שכנים שאינם קרובים דיים לנתבעים ולמשפחתם יטעו לחשוב כי העובדה שהנתבע 2 שוהה בחצר ומנהל שם את עסקו מעידה גם על מקום מגוריו, גם כאשר זהו אינו המצב בפועל.
2. גם עדותו של מר האורינאן העלתה כי הוא אינו בקי בסוגיית מגורי הנתבעים. מר האורינאן העיד כי החל משנת 2011 אינו גר קרוב לדירה, וכאשר נשאל מה ידוע לו משנת 2008 ואילך השיב כי: "הוא היה מתקן את המכוניות של המשפחה" (ש' 35, עמ' 13 לפר'), תשובה אשר אין בה כאמור כדי להאיר עינינו אודות סוגיית המגורים, אלא על עסקו של הנתבע 2.
3. בנוסף, עדותה של גב' טולדנו לא הצליחה לסייע לבסס את טענת הנתבעים. מרבית עדותה הייתה מבוססת על עדויות מפי השמועה ומדברים שלמדה מקרובי משפחתה אודות מגוריו של הנתבע 2 בדירה. כך לדוגמא: "... אני גם שמעתי סיפורים מאמא שלי ודודה שלי..." (ש' 9, עמ' 10 לפר'). גב' טולדנו טענה גם כי היא מבססת את קביעתה שהנתבע 2 גר בדירה כל חייו על סמך העובדה שהייתה רואה אותו בכל בוקר ולילה (ש' 34-36, עמ' 12 לפר'), אולם עם זאת טענה כי מרבית חייה התגוררה בפנימיות ומשכך ברי כי לא יכלה להעיד על מגורי הנתבעים במשך תקופה ממושכת בדירה. על כל אלה יש להוסיף את העובדה כי גב' טולדנו מסרה בעדותה כי:

"הייתה תקופה ארוכה שהייתי אצל הסבתא. כמעט שנה וחצי כשלא הייתי במסגרת הייתי אצל הסבתא.

ש. בגיל 14 העיפו אותך סופית מהפנימיה?

ת. בהמשך עברתי לפנימיות אחרות. בין לבין הייתי כשנה וחצי אצל הסבתא". (ש' 7-10, עמ' 12 לפר').

אולם כאשר הנתבעים נשאלו על כך הם מסרו כי אף לא אחד מלבד הוריו המנוחים של הנתבע 2, הנתבעים וילדיהם לא התגורר בדירה למשך תקופה ארוכה. כך השיב הנתבע 2 בעניין זה:

"לשאלת בית המשפט, האם יש מצב שאחד מהאחיינים התגורר חודש בדירה, אשיב כי הם היו בעייתים קצת במוסדות שלהם, הם היו באים לסבתא לחודש חודשיים ובאים אלינו הביתה..." (ש' 22-23, עמ' 18 לפר').

וכך השיבה הנתבעת 1 ביחס לאותה סוגיה:

"ש. היו תקופות שבהן גרו אנשים נוספים חוץ ממכם למעלה מחודש?

ת. אף אחד לא גר שם, למעט אני , אמיל והילדים." ש' 22-23, עמ' 26 לפר').

1. בשולי הדברים יוער כי, כאמור לעיל, מדובר בעדות של אחייניתו של הנתבע 2, שגדלה (לטענתה) אצל סבתה, קרי: אצל אמו של הנתבע 2. ברי כי ענייננו בעדות של צד המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד, על כל המשמעויות הנובעות מכך ביחס למשקלה של עדות זו.
2. לבסוף, עדויות הנתבעים עצמם לא היו קוהרנטיות וכללו סתירות רבות, כמו גם העובדה שלא היה בהן כדי להסביר חוסרים רבים בגרסתם. כך לדוגמא, הנתבעת 1 אשר הצהירה כי התגוררה בדירה החל מיום נישואיה עם הנתבע 2 – שנת 2000, לא הצליחה להסביר מדוע שמה אינו מופיע בדוח המעגל משנת 2002, שעה ששמו של הנתבע 2 הופיע בו (ש' 14-16, עמ' 23 לפר'). כמו כן, טענה הנתבעת 2 בתצהירה כי התגוררה עם הנתבע 2 וילדיהם מספר חודשים בדירה בביאליק, אולם בחקירתה הנגדית העידה כי מעולם לא עברו להתגורר בדירה בביאליק (ש' 21-25; ש' 28-31, עמ' 23 לפר'). על כך יש להוסיף את הסתירות שעלו בעדות הנתבע 2: סתירות ביחס למיהות החותמים על דוחות המעגל ואופן התנהלות הביקורים (ש' 30-31, עמ' 17 לפר'; ש' 6-7, עמ' 18 לפר'; ש' 1-13, עמ' 18 לפר'; ש' 28, עמ' 18 לפר'; ש' 30-31, עמ' 18 לפר'; ש' 2-3, עמ' 19 לפר'; ש' 15, עמ' 19 לפר'; ש' 28-29, עמ' 20 לפר'; ש' 4-5, עמ' 22 לפר'); סתירות ביחס לתקופת המגורים בדירה בשערי תקווה (ש' 25-26, עמ' 16 לפר' לעומת ש' 8-10, עמ' 16 לפר') ועוד.
3. עולה אפוא מהמקובץ, כי גרסתם של הנתבעים והעדים מטעמם אינה שלמה, היא רוויית סתירות ונעדרת פרטים, והיא אינה עולה בקנה אחד עם מסמכים וראיות שהוצגו, ובהם דוחות המעגל. במצב דברים זה אין לי אלא להתרשם כי מדובר בניסיונות של הנתבעים לייצר גרסה חלופית אשר "נתפרה" בהתאם למסמכים שהיו בידיהם ולתמצית רישום האוכלוסין, ומנסה ליישב את הקשיים העולים מהם.

סיכום ביניים: לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התגוררו בדירה במועד הקובע:

1. בחינתם של דוחות המעגל ומעמדם (בשים לב לעובדה כי עורכת הדוחות בענייננו, גב' צדוק, נחקרה ומסרה גרסה אמינה וסדורה) אל מול מסמכי הנתבעים ועדויות העדים מטעמם מביאים לידי מסקנה אחת בלבד: הנתבעים לא התגוררו בדירה במועד הקובע, קרי: 1/8/09. מסקנה זו זהה למסקנה שאליה הגיעו הועדה העליונה ובית המשפט המחוזי בעת"מ זפרני 2.
2. משאלו הם פני הדברים, הרי שאין לי אלא לקבל את טענות התובעת לפיהן הסיווג הרלוונטי לבחינת ענייננו ייעשה במסגרת קבוצה ג' של נוהל משרד השיכון, ולא במסגרת קבוצה א', כטענת הנתבעים. כמו כן, אין לקבל את טענות הנתבעים לתחולה של הוראות חוק הדיור הציבורי ערב התיקון (מכוח הוראות המעבר המנויות בחוק ההתייעלות הכלכלית), שכן גם הוראות אלה מתנות תחולתן במגורי הדייר במועד הקובע. זאת כאמור, בניגוד למצב הדברים דנן.

אי תשלום דמי שכירות כעילת פינוי וסעד כספי:

1. אפילו הייתי מוצא כי הנתבעים התגוררו בדירה במועד הקובע והיו מוכרים בנסיבות העניין כדיירים ממשיכים (וכאמור לעיל, לא מצאתי שכך הם פני הדברים), הרי שהיה עליהם לשלם את דמי השכירות ולפרוע את חובותיהם כלפי התובעת. כפי שיפורט להלן, הנתבעים לא עשו כן, עובדה אשר יש בה כדי להקים עילת פינוי עצמאית ונפרדת (עניין סיסו, עמ' 52-53).
2. לטענת התובעת, ביום 23.6.21 נכרת הסכם פשרה בין הצדדים בגין חובם של הנתבעים לתובעת (בסך של 162,045.3 ₪), בצירוף שכ"ט עו"ד (בסך של 37,918.6 ₪). בהתאם להסכם, על הנתבעים היה לשלם סך של 199,964 ₪ ב-162 תשלומים (דהיינו: סך של 1,235 ₪ לחודש), וכן סך של 2,505 ₪ דמי שכירות שוטפים עד למועד ההכרעה בדבר זכויותיהם בדירה. עם זאת, הנתבעים אינם עומדים בהסכם הפשרה ולא שילמו לתובעת מאום. על כך מבקשת התובעת להוסיף את החודשים שחלפו מאז מועד החתימה על ההסדר ועד ליום הגשת סיכומי התשובה מטעמה: שישה חודשים נוספים (יולי-דצמבר 2021), בסך כולל של 15,158 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות.
3. במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי הנתבעים לא עמדו בהסדר התשלומים ולא נתנו כל הסבר מניח את הדעת. הנתבעים לא התייחסו לכך במסגרת סיכומיהם, אולם במסגרת חקירתם הנגדית טענה הנתבעת 1 כי "כרגע אנחנו נמצאים בבעיות כלכליות. אנו נמצאים בהליך של פשיטת רגל. לפעמים יש מצבים שהשכר לא מספיק. לפעמים העדיפות לכלכל את הילדים קודמת. זה לא אומר שאני לא אסדיר את התשלומים" (ש' 25-27 עמ' 26 לפר'). וזו הייתה התייחסותו של הנתבע 2:

"ת. לא קיבלתי את ההסדר הזה. מישהו החתים אותי? לא שלחו לי את זה.

ש. דיברתי עם עוה"ד שלך בענין זה. למה אתם לא מפקידים את התשלומים החודשיים לחשבון הבנק?

ת. איפה התשלומים האלה? איך אני משלם את זה?

ש. אתה מכיר את החוב?

ת. ברור שאני מכיר את החוב." (ש' 30-36, עמ' 22 לפר').

1. אין כל מחלוקת בין הצדדים ביחס לכריתת הסכם הפשרה והתחייבותם של הנתבעים לפעול על פיו. בהקשר זה יודגש כי בתביעה שלפניי לא התבקש סעד לעניין זה ונושא זה אף לא נדון לפניי. מדובר בהסכם שנערך במקביל להליך שלפניי ונכרת בין הצדדים ביום 23.6.21. משכך, ברי כי לא אוכל ליתן כל תוקף של פסק דין להסכם זה. חרף האמור לעיל הרי שברי כי הפרת הסכם זה (וקיבלתי את הודאתם של שני הנתבעים לעניין זה, שדינה כהודאת בעל דין) משליכה גם היא על אמינותם של הנתבעים על כל הנובע מכך.

משקלן של העדויות:

1. למעלה מן הצורך ולמרות שהדברים נאמרו וצוינו לאורכו של פסק הדין, מצאתי לייחד פרק נפרד לעדויות שנשמעו לפניי ולמשקלן.
2. מחד גיסא, העידה בפני הגב' צדוק. עדותה הייתה כאמור סדורה, קוהרנטית וללא סתירות. דבריה תאמו את המסמכים שנערכו על ידיה לאורך השנים – דוחות המעגל, וברי כי היא נטולת כל אינטרס למסור מצג שאינו תואם את המציאות כפי שהתקיימה. דוחות המעגל עצמם שיקפו באופן מלא ומושלם ביקורת סדורה, שיטתית ומלאה בדירה, תוך הוספת פרטים שונים בכתב יד. מדוחות אלו עולה גם מעורבותו של הנתבע 2 לעתים בענייני הדירה.
3. מנגד, העידו הנתבעים עצמם ועדים נוספים מטעמם: כרשיש, האורוניאן וטולדנו. עדויות הנתבעים עצמם כללו סתירות רבות, הן ביחס לכל עדות בפני עצמה, הן ביחס למסמכים והראיות שהוצגו והן ביחס שבין עדות לרעותה. לאורך פסק הדין הוצגו סתירות אלה, ובהן סתירות באשר למעורבותו של הנתבע 2 בקשר של הדיירים החוזים עם התובעת; הסיבות לממצאים המובאים בתמציות רישום האוכלוסין של הנתבעים; מיהות הדיירים שהתגוררו בדירה לאורך השנים ועוד. יודגש כי לא מצאתי ליתן אמון בגרסת הנתבעים ומהימנותה, וזאת, נוכח הנתונים הבאים: לטענת הנתבעים, הנתבע 2 ערך שני חוזי שכירות דירה פיקטיביים בשתי תקופות שונות, לשם השגת רישיון נשק (חוזה הדירה בשערי תקווה) או לשם הצגה כוזבת בפני מחלקת הרווחה כאילו הנתבעים מתגוררים בדירה גדולה יותר (חוזה הדירה בביאליק. בהקשר זה יוער כי בדברי הנתבעת 1 נמצאו סתירות פנימיות ביחס למועדי המגורים באותה דירה בביאליק). שני החוזים לא הוצגו לפניי וברי כי לא ניתן להתייחס לסוגיית משך המגורים של הנתבע 2 או של שני הנתבעים בדירות אלו. כמו כן, טוענים הנתבעים כי המשפחה הגרעינית, ובכלל זה, הורי הנתבע 1, שהם הדיירים החוזיים, הצהירו הצהרה שקרית ביחס למגורי הנתבע 2 בדירה, על מנת לחמוק מהעלאת דמי השכירות. כל זאת, כאשר הנתבע עצמו מודה כי טיפל בעניינם של הוריו ובענייני הדירה. עוד טוען הנתבע 1 כי טיפל בענייני הדירה, (בהינתן קשיי השפה של הוריו), אולם מאידך גיסא, אינו משכיל להבהיר מדוע לא נרשם כמתגורר בדירה. אין צורך לומר שענייננו בסתירות דרמטיות בעדויות הנתבעים ובהעדר מהימנות של הנתבעים.
4. גם עדויות העדים הנוספים היו מלאי סתירות (ר' הסקירה לעיל בעניין הצהרת טולדנו בדבר מגוריה משך שנה וחצי בדירת סבתה) ופעמים רבות אף בלתי רלוונטיות (האורוניאן וכרשיש). על כל אלה יש להוסיף את העובדה כי בניגוד לגב' צדוק, הרי שברור שכלל העדים מטעם הנתבעים, כולל הנתבעים בעצמם, הם בעלי אינטרס (יחסי חברות, שכנות או קרבת משפחה), וכי ענייננו בעדויות של בעלי דין או צדדים המעוניינים בתוצאות המשפט לטובת בעלי הדין שקראו אותם להעיד, על כל המשמעויות הנובעות מכך ביחס למשקלן של עדויות אלו.
5. משכך, אין כל ספק כי יש להעדיף את עדותה של גב' צדוק על פני עדותם של עדי הנתבעים ולהעניק משקל גדול יותר לעדות זו, כפי שאכן נעשה לאורכו של פסק דין זה.

סיכום:

1. המחלוקת בעניין זכאותם של הנתבעים להמשיך ולהתגורר בדירה הוכרעה על ידי מספר גורמים, ובכללם, בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט מנהלי (לגופו של עניין) ובית המשפט העליון. בכל המקרים נדחו טענות הנתבעים ונקבע כי הם אינם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה מכוח היותם "דיירים ממשיכים".
2. גם מותב זה התייחס וסקר לאורכו של פסק דין זה את טענות הנתבעים לגופו של עניין וחרף הכרעה קודמת של בית המשפט המחוזי, תוך שמצא כי יש לדחותן אחת לאחת: עדויותיהם של הנתבעים היו מלאות סתירות ולא מצאתי כי ניתן לתת אמון בגרסותיהם; הנתבעים עצמם העידו כי ניסו לא אחת להתל ברשויות תוך יצירת חוזי שכירות פיקטיביים (בשערי תקוה ובביאליק) ותוך העלמת מידע מהותי מהתובעת בדבר מגורי הנתבעים בתקופות שונות, כאשר לטענתם מגורים אלו לא דווחו במטרה להימנע מהגדלת דמי השכירות. זאת ועוד: הנתבע 2 ניהל את ענייני הוריו, הדיירים הזכאים, שלא שלטו בשפה העברית ואף הנחה אותם לחתום על דוחות המעגל ואף ניהל מטעמם מו"מ בדבר רכישת הדירה, והנה כאשר עלתה השאלה בדבר העדר רישום של הנתבעים בדירה עד שנת 2010 טוען הנתבע 2 כי הוא אינו יודע מה הסיבה לכך וכי אמו היא שטיפלה בעניין. טענה זו, כאמור, לא ניתן לקבל. לבסוף, העובדה כי הנתבעים אף לא עמדו בהסכם הפשרה עליו חתמו. גם עדויות העדים הנוספים מטעם הנתבעים לא היו קוהרנטיות וסדורות, וזאת, מעבר להיעדר הרלוונטיות של מרביתן. באשר למסמכים אשר הוצגו ע"י הנתבעים הרי שלא היה בכוחם של אלו להעיד על מגוריהם בדירה במועד הקובע. אל מול כל אלה ניצבים דוחות המעגל, אשר היו מפורטים ככל הניתן וכן עדותה של גב' צדוק שהייתה קוהרנטית וסדורה ומצאתי לתת בה אמון.
3. בשולי דברים אלו ולא בשולי חשיבותם אבקש להדגיש כי נוכח הוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין ומשנקבע כי ענייננו בדירה בבעלות התובעת, הרי שנטל הראיה בדבר זכותם של הנתבעים בדירה מוטל על הנתבעים עצמם והם לא השכילו להרימו. יתירה מכך: דווקא התובעת היא שהרימה את נטל הראיה בדבר העדר כל זכות של הנתבעים בדירה, באמצעות דוחות המעגל המלווים בעדותה הסדורה והקוהרנטית של גב' צדוק. לכל האמור לעיל יש לצרף את העובדה כי הנתבעים עצמם אינם זכאים לדיור ציבורי, בשל היותם עובדים ומשתכרים בכוחות עצמם. משכך, הגעתי למסקנה כי על התביעה להתקבל במלואה. לנתבעים אין כל זכות בדירה ועליהם לפנותה.
4. לסיום, אוסיף כי החלטה זו התקבלה בלב כבד ובצער שעה שהנתבעים וילדיהם יאלצו לפנות את הדירה אשר אין כל מחלוקת שהייתה מקום מגוריהם החל משנת 2011. עם זאת, המדובר בדירת קרקע המיועדת לנכים הרתוקים לכיסא גלגלים – משאב שלפי שנטען ע"י התובעת, הוא קשה להשגה. מתן זכויות לנתבעים בדירה שבה אין להם כל זכות, יביא בהכרח לגריעתן של זכויות אלו ממי שאכן זכאים להן – תוצאה שאותה לא ניתן לקבל.

סוף דבר ותוצאה:

1. כעת אתייחס למועד הפינוי. אמנם, כפי שעלה לעיל, הנתבעים מתגוררים בדירה שלא כדין וללא כל זכות. עם זאת, ברי כי הם מתגוררים בדירה משך שנים רבות, למצער, כעשור. משכך, אני מורה על פינויה של הדירה בתוך 90 ימים מהיום.
2. בנסיבות שבהן התביעה דנן הוגשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) הרי שיש מקום להכריע בדבר הבקשה לפיצול סעדים, ואני מורה על פיצול סעדים, כמבוקש, וזאת, בהתאם לסיפת תקנה 45 לתקנות הישנות ולפסיקה שלעניין. בעניין זה אעיר כי תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות), קובעות כי המותב יכריע בשאלה זו עד לתום קדם המשפט (תקנה 25(ג) לתקנות), אולם, כאמור, התביעה דנן הוגשה עובר לכניסתן של התקנות החדשות לתוקף.
3. באשר להוצאות המשפט הרי שתקנה 151 לתקנות קובעת את תכלית פסיקת ההוצאות: שיפוי בעל הדין על הוצאותיו בהליך בהתאם לתוצאותיו, להתנהלות הצדדים ולמשאבים שנדרשו, כאשר הלכה למעשה ענייננו בהכוונת התנהגות בעלי הדין.

תקנה 152 לתקנות מורה כי:

"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור."

הפסיקה שלעניין מורה לנו לבחון את אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך, וכן שכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו. בהקשר זה נתתי דעתי גם לתעריף המינימלי המומלץ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977.

אשר על כן, אני מורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעת בסך של 23,400 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין. נוכח הכרעתי, אני מורה למזכירות להעביר לידי התובעת את הפקדון שהופקד ע"י הנתבעים להבטחת הוצאות התובעת, בהתאם להכרעתו של הרשם דוד מיום 25.1.18, בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד כדין.

ניתן היום, ג' שבט תשפ"ב, 05 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.