1. תביעה שיסודה בהסכם הלוואה לפיו הלווה התובע לנתבע סך של 2,000 ₪ ביום 16.6.15.

תמצית טענות התובע הינה כי משדרש את השבת ההלוואה, לאחר שנזקק בעצמו לכסף, טען הנתבע כי אינו יכול להשיבה בשל מצוקה כלכלית אליה נקלע. התובע אף ניסה לבצע עם הנתבע שיתוף פעולה עסקי במסגרתו הוא מפנה אליו לקוחות שלו על מנת שיסגור איתם עסקה בתחום פיתוח תוכנה, כך שמתוך רווחים אלה יוכל הנתבע גם להשיב את כספי ההלוואה וגם לשלם לתובע עמלה, אולם ההתקשרויות לא צלחו והכסף לא הושב.

תמצית טענות הנתבע הינה כי אמנם פנה אל התובע וזה הסכים בטובו להלוות לו את סכום הכסף, אולם הכסף הושב לתובע במזומן.

העובדה שהתובע לא פנה אל הנתבע משך שנה ממועד מתן ההלוואה מעידה על כך שההלוואה נפרעה והכל נסגר. התובע אכן הריץ את הנתבע לעשות פרויקטים גדולים, אך שום דבר לא נסגר.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל החומר הקיים ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. אין בין הצדדים מחלוקת כי התובע הלווה לנתבע סך של 2,000 ₪ ביום 16.6.15, וכי הנתבע התחייב להשיבם לתובע בתוך 60 יום או במועד מאוחר יותר ככל שהדבר יוסכם על הצדדים. הדברים מתועדים בנספח לכתב התביעה.

כאן המקום לציין כי לא מצאתי רלבנטיות לקשר הנטען בין הגורם להיזקקותו של הנתבע להלוואה, צד ג', לבין התובע (שותפים בעבר), שכן לא הוכח ואף לא נטען כי אין המדובר בהלוואה עצמאית מהתובע לנתבע.

הנתבע מנגד לא ידע לומר באיזה אופן ומתי החזיר את ההלוואה לתובע, כאשר בכתב ההגנה טען כי ההחזר נעשה במזומן ואילו בעדותו בבית המשפט טען כי אולי זה היה באמצעות התוכנה. הנתבע לא ידע למסור פרטים בנוגע להחזר הנטען וטענתו נטענה בכלליות ובאופן סתמי.

טענת הנתבע כי פרק הזמן שחלף מעיד על ביצוע התשלום על ידו נסתרת כליל בהודעת הדוא"ל מיום 7.11.16 שנשלחה על ידו אל התובע בתשובה לבקשה שמפנה אליו התובע להשבת ההלוואה, ובה מאשר הנתבע, כשנה וחצי לאחר מתן ההלוואה, כי אכן לא החזיר אותה ואף מתנצל כי לא יוכל להחזיר אותה בקרוב נוכח מצב כלכלי קשה אליו נקלע (ר' מוצג ת/1).

אם כך הם פני הדברים, לא ברור מתי השיב הנתבע כטענתו את ההלוואה ומדוע הדברים לא באים לכלל ביטוי במייל או במסרון או בכל דרך אחרת.

האמור תואם את הסבריו של התובע כי משעה שראה שמצבו הכלכלי של הנתבע קשה והעסקאות שהיו אמורות לסייע לפתרון מצב זה לא נסגרו, נתקל בקושי לדרוש את כספו חזרה, עד כי נזקק לו בעצמו.

לפיכך, לא הוכיח הנתבע כי השיב את כספי ההלוואה כנטען והראיות שהוצגו תומכות דווקא בגרסת התובע.

4. לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובע סך של 2,000 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.8.15 (60 יום לאחר מועד מתן ההלוואה) ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 400 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ח, 11 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.