04 אפריל 2018

לפני:

כב' הרשמת רעות שמר בגס

החלטה

1. הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך המשפטי שמנהל נגדה התובע, לתשלום זכויות שונות מתקופת העסקתו בנתבעת, בסכום כולל של 96,230 ₪ (להלן - הבקשה).
2. בבקשה טוענת הנתבעת כי התובע סיפר למנהלו בנתבעת כי הוא חייב כספים רבים לבנקים ואינו משלם את חובו ובגין כך נפתחו לו תיקי הוצאה לפועל. עוד טוענת הנתבעת כי התובע ביקש מהנתבעת להפקיד את שכרו לחשבון הבנק של אשתו מאחר וחשבון הבנק שלו מעוקל. הנתבעת טוענת כי התביעה שהגיש התובע מנופחת ומוגזמת וכי ייתכן שייפסקו נגדו הוצאות בסכום העולה על הסכום לו יהיה זכאי בסופו של יום. לנוכח מצבו הכלכלי, מדובר בתובע שאם ייפסקו כנגדו הוצאות יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנו.
3. התובע טוען בתגובתו כי הנתבעת לא הוכיחה כי תביעתו מופרכת על פניה, אלא להיפך. לטענת התובע הוא צירף לכתב התביעה ולתצהיר גילוי המסמכים שהעביר לנתבעת מסמכים רבים הכוללים תמלולי הקלטות אשר מוכיחים את טענותיו בכתב התביעה. מנגד הנתבעת לא ביצעה גילוי מסמכים ולא הציגה מסמכים התומכים בטענותיה. כמו כן הנתבעת לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק של ממש מן התביעה ובדיון המוקדם שהתקיים הודתה במרבית רכיבי התביעה. התובע טוען כי יש ליתן לו את יומו בבית הדין וכי אין למנוע מאדם המצוי בקשיים כלכלים את זכויותיו ואת זכות הגישה לערכאות.
4. בתשובתה לתגובת התובע טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף תצהיר לתגובתו וכי מטעם זה בלבד יש להורות על דחיית תגובתו וקבלת בקשת הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי תגובת התובע רצופה אי דיוקים וכן כי בדיון המוקדם לא הודתה ברכיבי התביעה. לטענת הנתבעת, בית הדין הציע בדיון המוקדם הצעת פשרה שהיא נמוכה מאד מהסכום הנתבע ולא בכדי. לכן שבה הנתבעת וחוזרת על טענתה כי מדובר בתובע שאם ייפסקו נגדו הוצאות יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע ממנו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות וביתר המסמכים שבתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקיי.
2. תקנה 116 א(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כדלקמן:"שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."
3. קודם להתקנת התקנה, נהגה בבית הדין לעבודה תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אשר הסמיכה אף היא את בית הדין לעבודה להורות לתובע על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.
4. בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה, בעת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה, על בית הדין לשקול האם בנסיבות אותו עניין קיימת הצדקה לחיוב התובע בהפקדת ערובה. בעת בחינה זו על בית הדין להעמיד לנגד עיניו את זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כבעלת מעמד של זכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628 (1995); ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו, 6.7.2003) (להלן: עניין אבו נסאר).
5. בפסק הדין המנחה שניתן בבית הדין הארצי בענין אבו נסאר נפסק כדלקמן:

"השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים. השיקול המִשְנִי במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט. עמד על כך השופט שלמה לוין בפרשת אויקל תעשיות: "הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה".

1. עוד נפסק בעניין אבו נסאר לעיל כי בבואו להחליט בבקשה להטלת ערובה נדרש בית הדין ליתן משקל גם לזהות התובע – אם תושב ישראל הוא או שמא תושב זר או תושב הרשות הפלסטינית. בעת שמדובר בתובע שהינו אזרח ישראלי נפסקה ההלכה בעניין אבו נסאר :

"כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו."

1. בעניינו, לא ניתן לומר כי מדובר במקרה הנופל לגדר אותם מקרים חריגים ונדירים שבהם הוכיחה הנתבעת כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה. תביעת התובע עוסקת במימוש זכויותיו הסוציאליות, הנובעות לטענתו מעבודתו בנתבעת וסיומה. במקרה שכזה, ניתן היה להסתפק בראשית ראיה, וכזו נמצאת בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו.
2. בבחינת למעלה מן הנדרש יובהר כי עיון בפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 22.3.2018 מאשש את המסקנה כי לא ניתן לקבוע כי עילתו של המערער כה קלושה עד שתצדיק חיובו בהפקדת ערובה. כך למשל עולה מן הפרוטוקול כי הנתבעת מודה כי לא נחתם חוזה עבודה עם התובע (עמ' 1 לפרוטוקול בשורה 24); הנתבעת מודה כי שגתה בחישוב שכרו של התובע, כפי שציין נציג הנתבעת: "הטעות היא של הנהלת חשבונות שציינה בתלושים 6,000 ₪ נטו. התובע לא הגיע לתקרת המס והיא בטעות רשמה נטו." (עמ' 2 לפר' שורות 13-15); הנתבעת מודה כי לא בוצעו לתובע הפקדות לקופות גמל: "לשאלת בית הדין לא ביצענו לתובע הפקדות לקופות גמל. לכל היותר אם מגיע לו, מגיע לו עבור חודש" (עמ' 2 לפר' שורה 30). מחלוקת נוספת נסובה סביב השאלה האם הועסק התובע במשרת אמון או לא, כאשר הכרעה בשאלה זו עשויה להשליך על אופן חישוב השעות הנוספות והפרשי השכר אשר ייתכן וייפסקו לטובתו.
3. אף השיקול המשני שעניינו יכולת הגביה מן התובע אינו מתקיים בעניינו, ולא ניתן לומר כי הנתבעת הוכיחה כי לא יהיה לה מהיכן לגבות הוצאותיה. הנתבעת לא הגישה כל אסמכתא לתמיכה בטענותיה כי יהיה זה בלתי אפשרי להיפרע מהתובע היה ותדחה תביעתו, למעט הצהרה של מנהל הנתבעת כי התובע סיפר לו על מצבו הכלכלי. בהיעדר כל תימוכין לכך, הרי שאין די בהעלאת טענות ביחס למצבו הכלכלי של התובע - אפילו מגובות הן בתצהיר - כדי לשמש תחליף לחובת ההוכחה המוטלת עליה בעניין היעדר יכולת לגבות הוצאות. חיובו של התובע בהפקדת ערובה רק מן הטעם שמצבו הכלכלי אינו איתן ואפילו עוקל חשבונו בבנק, פוגעת בגישתו לערכאות ונדרשים נימוקים כבדי משקל לצורך כך.
4. לסיום אציין כי הנתבעת אף לא הציגה כל ראיה לנזק העלול להיגרם לה מעצם ההתדיינות עם התובע. עיקר טעמה של הנתבעת להגשת הבקשה להפקדת ערובה נעוץ במצבו הכלכלי של התובע, אלא שבכך, הקדימה הנתבעת את המאוחר, שכן כל עוד לא הוכח כי סיכויי התביעה הם קלושים, הרי שמצבו הכלכלי הקשה לכאורה של התובע, אין בו, כשלעצמו, כדי להוות טעם מספיק למנוע ממנו את יומו בבית הדין.
5. בהתייחס לטענת הנתבעת כי דין תגובת התובע להידחות בהיעדר תצהיר, הרי שגם טענה זו אין בידי לקבל. הנימוקים בתגובת התובע הינם משפטיים בעיקרם ולפיכך אין נדרש לאמתם באמצעות תצהיר.
6. סוף דבר – הבקשה נדחית מכל הטעמים המפורטים לעיל.
7. משנדחתה הבקשה תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסכום של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ח, (04 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.