זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים, מיום 19.02.17 שהיו מעורבים בה רכב התובע ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. השתתפות עצמית – 995 ₪.

2. השתתפות עצמית בירידת ערך- 885 ₪.

3. הוצאות נלוות- 550 ₪.

סה"כ – 2400 ₪.

התובע טוען שנסע ברחוב דו סטרי סמוך לחניון חוף סירונית בנתניה הוא נסע לאט תוך חיפוש מקום חניה וכאשר ראה מקום פנוי בצדו השמאלי של הכביש, אותת והחל לפנות שמאלה תוך כדי שהוא חוצה את המסלול הנגדי.

אז לטענתו הנתבע 1 עקף אותו מצד שמאל ופגע ברכבו בדלת הנהג ובצד שמאל של הרכב.

לדבריו הנתבע נסע במהירות והיה חסר סבלנות, זו הסיבה לקרות התאונה.

בפיו של הנתבע 1 גרסה שונה לחלוטין, רכב התובע היה לפניו ואכן נסע לאט ואפילו עצר. "הנתבע צפר, צפירה קטנה" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 13). כך הנתבע 1 מתאר את המשך האירוע: "בשלב זה ראיתי את התובע לוקח מעין פנייה ימינה לחניה שהייתה פנויה בצד ימין ובשלב זה עברתי לנתיב השמאלי ורציתי לעבור אותו, כאשר אני עובר 3/4 דרך הוא פנה שמאלה. הנחתי שהוא הולך להחנות בצד ימין" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 13-15).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך.

1. מכלל הראיות עולה כי שני הנהגים תרמו לקרות התאונה, אם כי לא באופן שווה. הנתבע 1 כנראה לא המתין כראוי להשלמת הפניה שמאלה של התובע וזו הסיבה העיקרית של התאונה. משום כך, אני מייחס לנתבע 1 אחריות בשיעור של 70%. יש לציין, שדובר במקום שבו כלי רכב חונים ועל כל אחד לצפות שכאשר מתפנה מקום חניה רכב אחר יכנס, לכן הנתבע 1 לא היה מספיק ער למה שקורה מסביבו.

2. באשר לתובע מדובר ברשלנות תורמת בשיעור של 30% מכיוון שלא הבחין כלל ברכב הנתבע 1 טרם ביצוע הפניה שמאלה.

לדבריו, הוא נסע לאט וגם אותת אך נאלץ להודות שלא ראה את הנתבע 1 מאחוריו ולכן אני מסיק שהתובע לא הסתכל במראה לפני הפניה.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע 1680 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום ואם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.

אני מורה לגזברות בית המשפט להשיב לתובע את הפיקדון על סך 2000 ₪.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.