לפניי בקשת התובעת 1 מיום 18.5.20 למינוי מומחה רפואי לרפואת כאב ו/או ריאומטולוג על צרופותיה, ובכללם צרופות שהגישה בהמשך.

בחנתי את הבקשה, את תגובת הנתבעים, את תשובת התובעת 1 וכן את המסמך הנוסף שהוגש ע"י התובעת 1 ביום 13.7.20.

יצוין, כי ביום 10.6.20 הגישה התובעת תשובתה לתגובת הנתבעת ובסעיף 5 לתשובתה בקשה למנות ראומטולוג ו/או מומחה לרפואת כאב, ובכלל זה בקשה להורות על תיקון כתב התביעה.

הנתבעת בתגובותיה וזו מיום 18.6.20 לבקשה לתיקון כתב התביעה טענה כי לא מצאה טעם להתנגד לבקשת תיקון כתב התביעה והתייחסה כאילו תוקן כתב התביעה תוך שנמקה התנגדותה למינויים. עיקר נימוקיה הם: חוו"ד ד"ר עובדיה נערכה ביום 10.11.18 והתובעת שלחה שאלות הבהרה באיחור רב; חלפו למעלה משלוש שנים ממועד התאונה ועד למועד הבקשה דנן; התיעוד דל מאוד; הפניה בודדת במסמך של ד"ר ליאור דיין מיום 31.3.20, שהמליץ לתובעת לפנות למרפאת כאב; התובעת אינה סובלת מתסמונת כאב ייחודית המצדיקה מינוי מומחה לרפואת כאב או ריאומטולוגיה; הריאומטולוג שערך ייעוץ טלפוני לתובעת לא יכול היה להעריך מצבה שכן לדבריו הייעוץ היה וירטואלי;

לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים הנני סבור כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הריאומטולוגיה ו/או רפואת כאב מהטעמים שיפורטו להלן.

עסקינן בת"ד מיום 12.4.17. לתובעת 1 מונה מומחה רפואי ד"ר דרור עובדיה, אורתופד. חוות הדעת נערכה ביום 10.11.18 תוך התייחסות המומחה לתיעוד הרפואי שעמד לפניו, לתלונותיה בדבר כאבים בצוואר ובגב, להדמיות ובדיקתה הגופנית. המומחה קבע כי לא נותרה לתובעת 1 נכות אורתופדית בגין התאונה.

התובעת הפנתה שאלות הבהרה למומחה. במענה מיום 2.6.19 לשאלת הבהרה מס' 4 השיב במומחה כי הוא שולל נכות בגין כאב וקבע שהתובעת לא סובלת מתסמונת כאב פתולוגית.

במסמך סיכום ביקור מיום 6.10.19 מפנה ד"ר ליאור דיין את התובעת למרפאת כאב (המליץ בביה"ח איכילוב) . ייאמר ,כי אין כל תיעוד המעיד שהתובעת 1 פנתה לטיפול במרפאת הכאב בעקבות ההמלצה.

במסמך מיום 26.1.20 רשם ד"ר גופמן, אורתופד בפרק ההמלצות כי במצבה הנוכחי אין אינדיקציה לטיפול פולשני תחת שיקוף עמוד שדרה.

במסמך סיכום ביקור מיום 25.3.20 שנערך ע"י ד"ר קצ'קו ממרפאת כאב בביה"ח אסותא נרשם כי החולה מעדיפה לשקול טיפולים אלטרנטיביים ומבקשת תור בעוד שבועיים. ייאמר, כי אין תיעוד המעיד כי פנתה בשנית, הגם שנקבע לה תור.

עיון במסמך מיום 31.3.20 שנערך ע"י ד"ר ליאור דיין מעלה כי אינו כולל הפניה חוזרת למרפאת כאב (כפי שהומלץ במסמכו מיום 6.10.19), אלא בקשה להפנותה להערכה ריאומטולוגית, פיברומיאלגיה.

עיון במסמך מיום 4.5.20 שצורף לבקשה, תמצית ביקור שהתקיים כיעוץ וירטואלי (כך ציין במסמך ), נרשם ע"י ד"ר סבאח, ריאומטולוג, כי לפי התיאור והאנמנזה יכול להתאים לפיברומיאלגיה, לא ניתן להתרשם מחומרה כי זה ייעוץ וירטואלי והומלץ על טיפול תרופתי ומעקב לעוד שלושה חודשים. יאמר כי, מדובר בפנייה בודדת לריאומטולוג במהלך כל התקופה ממועד התאונה.

אוסיף כי המסמך מיום 12.7.20 שהוגש מטעם התובעת 1 ביום 13.7.20 מציג רשימת תורים עתידיים לחודשיים הבאים אשר הוזמנו ביום 12.7.20. אין חולק כי אין במסמך זה להעיד על טיפולים שבצעה התובעת בסמוך לתאונה ובמהלך התקופה שלאחריה ועד מועד זה.

כאמור, התיעוד שצורף לבקשה דל ביותר ובריחוק רב ממועד התאונה, אין רצף טיפולי לא בתחום הריאומטולוגיה ולא בתחום רפואת הכאב.

בנסיבות אלו ולאחר שהוגשו תגובות הצדדים לבקשת התובעת למינוי מומחים ושעה שניתנה החלטה זו סבורני כי אין מקום לתיקון כתב התביעה.

עם זאת, ככל שהתובעת תמציא תיעוד נוסף ועדכני בכל הנוגע לפיברומיאלגיה- אהיה נכון לשוב ולשקול את החלטתי, בהתחשב בעובדה כי בשל הקורונה הייעוץ היה וירטואלי.

הצדדים יגישו תחשיבי נזק במדורג בתוך 30 יום כ"א.

נקבע לקד"מ ליום 28.12.20 שעה 13:40.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.