בפניי בקשת נציגה הרשמי של הנתבעת בישראל להורות על עיכוב הליכי התביעה בשל החלטת בית המשפט במחוז שרלוטנבורג בברלין, גרמניה על הקפאת הליכים ביחס לנתבעת.

1. הנתבעת הודיעה על חדלות פרעון ובית המשפט בגרמניה מינה לה ביום 15/8/17 נאמן והורה על הקפאת הליכים נגדה (החלטת בית המשפט בגרמניה צורפה כנספח לבקשה).

ביום 28/10/17 אף הודיעה הנתבעת על הפסקת פעילותה.

התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם הליך חדלות הפרעון של הנתבעת בגרמניה אינו חל מבחינה טריטוריאלית על בית המשפט בישראל.

2. יש לראות בקשת הנציג הרשמי בישראל כבקשה להכרה בפסק חוץ – צו עיכוב הליכים – שנתן בית המשפט בגרמניה מכוח חוק חדלות הפרעון הגרמני.

ראשית, נקודת המוצא היא שלפסק חוץ אין תחולה אוטומטית לגבי תיקים המתנהלים נגד הנתבעת בישראל, כך שלא מדובר בהכרח בעיכוב של כל ההליכים בישראל. פסק חוץ ניתן לאכיפה בישראל לאחר שהוא עובר "הליך קליטה" על-ידי בית המשפט בישראל (ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshir Insurance Co (ניתן ביום 15/12/10) וההפניות שם). קליטתו של פסק חוץ עשויה להיות לעניין אכיפתו או לעניין הכרתו.

3. שנית יש להבהיר, כי בפסיקה הוכרה סמכותו העקרונית של בית משפט בישראל להתייחס לצו הקפאת הליכים שנתן בית משפט במדינה זרה כפסק חוץ בנושא חדלות פרעון ולהחיל עליו את הכללים של החוק לאכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: החוק). כן עוגנה סמכותו של בית המשפט בישראל להכיר באותו צו וליתן לו נפקות ביחס להליכים שננקטים כלפי החברה שביחס אליה ניתן צו עיכוב ההליכים במדינה הזרה (פש"ר 2193/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' Gold & Honey (1995) L.P (ניתן ביום 30/10/08); ה"פ (מחוזי-ת"א) 408/00 Tower Air Inc נ' רשם החברות (ניתן ביום 28/5/00)).

4. לצורך ההבחנה המושגית, במקרה זה לא מדובר בנושה שמבקש לממש בישראל פסק חוץ שניתן לטובתו, קרי מבקש מבית המשפט 'אכיפה' של פסק החוץ (סע' 3 לחוק). מדובר בנתבעת המבקשת להדוף או לעכב תביעה שהוגשה נגדה בישראל באמצעות פסק חוץ, כך שהיא מבקשת למעשה 'הכרה' בפסק חוץ – צו עיכוב הליכים – שניתן בעניינה (על ההבחנה ראו אצל: עמוס שפירא הכרה ואכיפה של פסקי חוץ עיוני משפט ד' 509 (תשל"ה-תשל"ו)). על הנתבעת לעמוד לפיכך בתנאי סע' 11 לחוק ואם תעשה כן יכיר בית המשפט בישראל בפסק החוץ, קרי יתייחס אל הפסק וייתן לו נפקות: עיכוב הליכים נגד הנתבעת בישראל.

5. 'הכרה' יכול שתהיה באחד משני מסלולים (סע' 11 לחוק): באופן ישיר, במסגרת הליך שנפתח במיוחד לשם כך במטרה ליתן פסק דין הצהרתי המאשר את קיומו ותוקפו של פסק החוץ; או באופן עקיף, אגב דיון משפטי הנמצא בסמכותו של בית משפט בישראל, שהוא אינו סביב פסק החוץ עצמו, כבענייננו.

6. משמדובר אפוא במסלול העקיף יש לעמוד בתנאי סע' 11(ב) לחוק.

"אגב דיון בעניין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו עניין, רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן."

יש אפוא לבחון אם סע' קטן (א) חל בענייננו. מקום שלא, נותרת ההכרה בפסק החוץ לשיקולו של בית המשפט משיקולי דין וצדק (סיפא סע' 11(ב) לחוק).

סע' 11(א) לחוק שכותרתו הכרה בפסקי חוץ קובע:

"בית משפט או בית דין בישראל יכיר בפסק חוץ שנתמלאו לגביו כל אלה:

1. חל עליו הסכם עם מדינת חוץ;
2. ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג;
3. ההתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על-פי חוק בישראל;
4. נתמלאו בו תנאי ההסכם."

7. כאמור מדובר בהחלטת בית המשפט במחוז שרלוטנבורג בברלין, גרמניה על הקפאת הליכים ביחס לנתבעת. בין מדינת ישראל לרפובליקה הפדראלית של גרמניה קיים הסכם הדדיות לאכיפה והכרה של פסקי חוץ ובהקשר אליו הותקנו תקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), תשמ"א-1981, המסדירות אכיפה והכרה בפסקי חוץ של בתי משפט בגרמניה.

מעיון בתוספת לתקנות, פרק שני, סע' 4, עולה שמדינת ישראל לא התחייבה להכיר באותו הסכם בפסק חוץ מאותו סוג, באשר על-פי התקנות הוראות האמנה לא חלות על החלטות שניתנו בהליכי פשיטת רגל.

בנסיבות אלה לא מתקיים סע' 11(א)(2) לחוק ולפיכך אין תחולה לסעיף קטן (א) לחוק.

8. למרות האמור רשאי בית המשפט גם אם סע' קטן (א) לא חל להכיר באותו פסק חוץ, אלא שבמקרה כזה על מבקש הכרה בפסק חוץ שאינו עומד בתנאי סע' 11(א) לחוק הנטל לשכנע את בית המשפט מדוע יש מקום להכיר בפסק החוץ – צו לעיכוב הליכים – מן הדין והצדק.

עיון בבקשת נציגה הרשמי של הנתבעת בישראל מעלה כי מעבר להודעה על החלטת בית המשפט בגרמניה לעיכוב הליכים ובקשה למעשה להכרה 'אוטומטית' באותה החלטה, לא נימק הנציג הרשמי של הנתבעת בישראל את הבקשה ולפיכך לא ניתן ללמוד בשלב זה נסיבות המצדיקות הכרה באותו פסק חוץ מן הדין והצדק. ויוזכר, כאמור לעיל אין תחולה אוטומטית לפסק חוץ בישראל, אלא לאחר הליך קליטתו.

התוצאה:

9. לאור האמור בהעדר בקשה מנומקת, לא מצאתי בשלב זה להכיר בצו עיכוב ההליכים שניתן בבית המשפט בגרמניה על ההליך המתנהל בפניי.

בהעדר החלטה אחרת על הנתבעת להגיש כתב הגנה עד ליום 15/12/17.

הדיון בתיק קבוע ליום 3/1/18.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ח, 27 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.